הנה הסיפור על הבחור שחשבתי שלעולם לא אסלח לו. לפני כמה שנים הציעו לי מישהו שהיה נשמע ממש נחמד. היו לו כל הנתונים להפוך לקשר הטוב הבא שלי: תחומי עניין דומים, מקום מגורים קרוב, שאיפות דומות בחיים והוא גם נראה טוב לטעמי. החברה שהכירה בינינו יצאה איתו קודם וחשבה שהוא יתאים לי, וזה באמת נראה כמו התאמה טובה.
הדייט הראשון היה בטיילת בחיפה. הלכנו ביחד על קו החוף, מדברים וצוחקים, ואני שמחתי שסוף סוף יש לי דייט ראשון אחד נורמלי במקום כל ההזויים שאני יוצאת איתם בדרך כלל. בסיום הדייט היה ברור לי שאני רוצה דייט נוסף. הדייט השני היה אפילו מוצלח יותר מהראשון. הרגשתי שאנחנו מתקרבים עוד קצת, ושמחתי על כך, כי הוא באמת היה בחור נחמד מאוד.
חברה סיפרה לי שהיא ראתה אותו בדייט עם מישהי אחרת
כשקבענו דייט שלישי כבר התחלתי להתרגש. בסך הכל לא היה נראה שלמישהו מאיתנו יש איזו הסתייגות מהשני, להיפך, היה לנו טוב ביחד והכיוון היה נראה חיובי. הדייט התחיל מעולה, כרגיל, אבל אז שמתי לב שהבחור לא רגוע. הוא כל הזמן הסתכל בטלפון שלו וכמה פעמים התנצל שיש משהו דחוף והקליד הודעות במהירות. היה נראה שהוא לא כל כך נמצא איתי שם, ולמען האמת זה לא היה כל כך נעים. בשלב מסוים שאלתי אותו אם קרה משהו ואם הוא מעדיף שנפסיק את הדייט וניפגש שוב ביום אחר, אבל הוא הבטיח לי שהכל בסדר, שם את הפלאפון על מצב שקט וחזר להתרכז בי. שארית הדייט הייתה מקסימה כמו תמיד ומהר מאוד שכחתי מההתנהגות המוזרה שלו.
יש לי חברה טובה שהייתי משתפת אותה בכל פעם שהייתי יוצאת עם מישהו. גם הפעם שיתפתי אותה על הבחור שאיתו אני יוצאת, הראיתי לה תמונה וסיפרתי לה איזה כיף לי איתו, והיא פרגנה לי מכל הלב. יום אחרי הדייט השלישי שלי עם אותו בחור, החברה הזו התקשרה להגיד לי שהיא חושבת שהיא ראתה אותו בדייט עם בחורה אחרת. היא הייתה בבית קפה וראתה את הבחור שהראיתי לה בתמונות יושב עם מישהי שהיא לא אני.
סירבתי לחשוב שיש פה משהו חשוד
בהתחלה ביטלתי את מה שהיא אמרה. אולי היא לא זיהתה נכון, ואפילו אם זה הוא, אולי זו אחותו. אמרתי לה שזה לא הוגן לעקוב אחריו, אבל החברה התעקשה בכל זאת, ותוך כדי השיחה איתי חזרה לבית הקפה וצילמה מרחוק את הבחור שראתה. מיהרתי לפתוח את התמונה שהיא שלחה לי, רק כדי לגלות שהיא צדקה - זה אכן היה הבחור שאיתו יצאתי וזו אכן הייתה בחורה אחרת איתו בשולחן.
נזכרתי במסתורין שלו ביום הקודם ובהודעות ששלח, אבל עדיין סירבתי לחשוב שיש פה משהו חשוד. לכל אדם יש בנות משפחה שיכולות להיות בגיל קרוב לשלו, ולא רציתי לשפוט אותו ולעשות עניין בלי לדעת במה מדובר. יומיים אחר כך נפגשנו לדייט רביעי וביקשתי ממנו שיספר לי על השבוע שלו. הוא סיפר לי מה עשה בכל יום ולא הזכיר פגישה עם אף אחת בבית קפה. להפך, הוא אמר שלפני יומיים הוא נשאר בעבודה עד מאוחר ואחר כך חזר ישר הביתה לישון.
ראיתי אותו נפגש עם אותה בחורה ליד העבודה שלו
לא הבנתי למה הוא משקר לי או מה יוצא לו מזה. החלטתי לחכות ולראות אם הוא יצא עם הבחורה הזו שוב. דאגתי להיות בקרבת העבודה או הדירה שלו בכמה ימים הבאים, מארגנת את הסידורים שלי ככה שיצאו "במקרה" באותה שכונה, ואולי זה נשמע פתטי וטיפשי, אבל הרגשתי שמגיעות לי תשובות. בכל זאת הקדשתי לו זמן ויצאתי איתו כבר לכמה דייטים, ואם הוא יוצא עם עוד מישהי במקביל זה ממש לא לעניין.
ערב אחד המאמץ השתלם; ראיתי אותו נפגש עם אותה בחורה ליד העבודה שלו. מוקדם יותר דיברתי איתו והוא אמר לי שהוא מתכוון ללכת לעזור לאמא שלו עם קניות לשבת, אז לא הבנתי איך יש לו זמן גם לצאת עם בחורה אחרת. שעתיים-שלוש אחר כך כבר לא יכולתי לשאת את זה, התקשרתי אליו וביקשתי ממנו שיסביר לי מה הקטע. הוא ניסה בהתחלה להתחמק, להמציא תירוצים. בסוף הוא הודה שהוא יוצא עם שתינו במקביל, אבל הוא תכנן להיפרד ממנה ולהמשיך את הקשר איתי.
הציעו לו את שתינו במקביל והוא פשוט לא ידע במי לבחור
הוא אמר שהציעו לו את שתינו במקביל והוא פשוט לא ידע במי לבחור, אז החליט להיפגש עם שתינו ולראות איך זה ילך, אבל היה לו טוב ונעים עם כל אחת מאיתנו, אז איכשהו זה פשוט המשיך ככה. הוא הבטיח לי שהוא עומד להגיד לה שזה נגמר. אבל בשלב הזה הייתי המומה ומושפלת מכדי להאמין לו. ראיתי אותם מוקדם יותר באותו ערב והוא נראה שמח לקראתה, ממש לא כאילו הוא עומד להיפרד ממנה. למעשה, חששתי שהאדם שהוא רוצה להיפרד ממנו באמת הוא אני, ורק בגלל שתפסתי אותו בשעת מעשה הוא החליט להפוך את התמונה. ובכלל, החיים לימדו אותי שאדם שמשקר פעם אחת יעשה את זה שוב ושוב.
ביום כיפור של אותה שנה היה לי קשה מאוד לסלוח לו
התרגשתי מהפגישות שלנו ובאמת רציתי שזה ימשיך. אבל עם כל הרצון שלי, אני לא מוכנה שיתייחסו אליי ככה, ומי שאני לא יכולה לסמוך עליו לא יכול להיות בעלי, מקסים וחמוד ככל שיהיה. ביום כיפור של אותה שנה היה לי קשה מאוד לסלוח לו. החלטתי לא לנסות לסלוח בכוח אלא לחכות שהזמן יעשה את שלו. בגלל הסיפור שלו נמנעתי מדייטים בחודשים הבאים, מחליטה להתרחק קצת כדי להבין איך זה קרה לי ואיך זה יכול לא לקרות לי יותר בעתיד.
השנים חלפו, ורק אחרי שלוש שנים הבנתי שאני מסוגלת לחשוב על האירוע הזה בלי תחושות ההשפלה והעצב שנלוו אליו בדרך כלל. הבנתי שכבר לא אכפת לי, שזו הייתה הבעיה שלו ושאני הייתי הכי בסדר בכל הסיפור. הבנתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה ושמגיע לי מישהו שיהיה לי בו אמון מלא. רק ההבנה הזו הביאה איתה את היכולת לסלוח, אבל כמו שאתם רואים, לא שכחתי. אולי עכשיו אחרי שסיפרתי לכם את הסיפור הזה אוכל להביא את עצמי גם לשכוח אותו.
שלומית בלאו בוזנח היא מחברת הספר "תעביר את זה הלאה", רומן עלילתי ייחודי על דייטים, אהבה ומה שביניהם