סיפורי דייטים אם מציעים לכן בחור ש"יודע מה הוא רוצה מעצמו" - תחשבו פעמיים

פעם שידכו לי מישהו והתיאור שחזר על עצמו הכי הרבה פעמים לגביו היה "הוא מאוד יודע מה הוא רוצה מעצמו". בגדול, זו תכונה טובה אצל בן אדם לא להיות טיפוס כזה שמתלבט כל הזמן ושלא בטוח מה הוא רוצה. לפעמים כששוהים יותר מדי בתוך השאלות כבר אין מקום לתשובות. נפגשנו בקניון שהיה באמצע הדרך בשביל שנינו. הבחור הגיע לפניי וכשהגעתי קצת אחריו, מלאת התנצלויות כי נסעתי באוטובוס והוא התעכב, הוא אמר לי שהוא כבר הזמין שתיה בשביל שנינו. הוא הזמין לי לימונדה למרות שאני לא מתה על זה, אבל זה היה נחמד מצידו אז אמרתי לו תודה והתיישבתי. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאעוד לפני שהדייט התחיל הבחור קרא שיר שכתב לכבודי

  05/06/23 14:59

"אני רק מזהיר מראש, אצלי בבית לא תהיה טלוויזיה"

התחלנו לדבר קצת. סיפרתי לבחור שלמדתי קולנוע, והוא בתגובה אמר "אני רק מזהיר מראש, אצלי בבית לא תהיה טלוויזיה". ניסיתי להגיד שבגלל שזה התחום שאני עוסקת בו אז אולי אפשר לחשוב על זה ביחד או לנסות למצוא דרך שבה מצד אחד אוכל להיות מעודכנת בתחום ומצד שני לצמצם בבית חשיפה למסכים, אבל הוא לא נתן לי לדבר, ובכל משפט שני הכריז "אצלי בבית לא תהיה טלוויזיה!". בסוף הרפיתי מהנושא כי ראיתי שאין עם מי לדבר. 

הזמנו קינוח קטן לכל אחד וכשסיימנו לאכול אמרתי לו שאני אוהבת לשלם על עצמי בדייטים ואנחנו יכולים להתחלק בתשלום חצי-חצי. הבחור סירב, "בדייט ראשון הבחור משלם, ככה זה אצלי". ניסיתי להגיד לו שאני מבינה אבל אני ארגיש יותר בנוח אם נשלם ביחד, אבל הוא שוב הכריז "ככה זה אצלי" ולא נתן לי לשלם. חשבתי שאני אמורה כביכול להודות לו, אבל ההרגשה לא הייתה נעימה. 

זה עשה לי הרגשה כל כך מקטינה שבאמת עבר לי החשק

הסתובבנו קצת בקניון ועברנו ליד חנות של תיקים. היה שם תיק יפה בחלון הראווה ואמרתי לבחור שאני רוצה להיכנס ולראות את התיק מקרוב. הוא עשה פרצוף אבל הסכים להיכנס איתי. שאלתי את המוכרת מה המחיר של התיק והיא אמרה מחיר לא זול במיוחד. פניתי אל הבחור בשאלה מה דעתו, אם כדאי או לא כדאי לקנות את התיק בכל זאת. "אני רק אומר מראש, אצלי אין מקום לכאלה בזבוזים", הוא אמר. שאלתי אותו למה הוא מתכוון, והוא ענה שאין מצב שאשתו תקנה דבר כזה במלא כסף, בייחוד אם יש לה כבר תיק אחר. ניסיתי להסביר לו שלפעמים רוצים להתחדש במשהו יפה, וזה לא נורא פעם בכמה זמן לקנות משהו קצת יותר יקר במיוחד אם הוא גם שימושי ואם זה לא דבר שעושים על בסיס יומי, אבל הוא חזר והכריז "ככה זה אצלי" בטון שלא הותיר מקום לוויכוח. זה עשה לי הרגשה כל כך מקטינה שבאמת עבר לי החשק לקנות את התיק. 

חנות תיקים צילום: shutterstock

בסיום הדייט הוא אמר שיתקשר אליי למחרת בבוקר. אמרתי לו שבבוקר אני בעבודה עם עוד אנשים ואני מעדיפה שנדבר בערב, אבל הוא אמר שחבל לבזבז את הזמן ושהוא בטוח שגם בערב אמצא תירוץ לדחות את השיחה. אמרתי לו שזה לא נכון, ושאני אפנה את כל הערב כדי שלא יהיה מצב שאפספס את השיחה איתו, אבל הוא אמר שהוא בכל זאת יתקשר בבוקר ("ככה זה אצלי") והוא סומך עליי שאמצא את הזמן לדבר איתו. 

להיות בטוח בדרך שלך לא אומר לכפות אותה על אנשים אחרים

כשהוא התקשר למחרת בבוקר לא עניתי לו. היה נראה לי מוזר שבן אדם שפגשתי רק פעם אחת ינהל לי את הלו"ז רק בגלל שהדברים חייבים להיעשות בדרך שלו. בערב דיברנו ואמרתי לו שאני חושבת שאנחנו לא מתאימים. הוא ניסה לקבוע איתי דייט שני לפני שנחליט אם לחתוך, כי שוב, ככה זה אצלו, אבל אמרתי לו שאני בטוחה בהחלטה שלי ושיהיה לו בהצלחה. 

האירוע הזה לימד אותי שאמנם חשוב להכיר את עצמך ולדעת מה אתה רוצה ומה לא, אבל יש גם דרך להעביר את הדברים. להיות בטוח בדרך שלך לא אומר לכפות אותה על אנשים אחרים, בטח לא בכל דבר ובכל עניין. שני אנשים עם ידיעה ברורה יכולים לנהל דיון ולהכיל מורכבות, ולהבין שלפעמים הדבר הנכון זה להתגמש קצת כדי לקדם את העניינים. אם הם מספיק בטוחים בעצמם אז גמישות מסוימת לא תערער אותם אלא דווקא תחזק אותם בדברים שבאמת עקרוניים בעיניהם. כנראה שבין להיות מבולבלים לגמרי ובין להיות תקיפים עד כפייה יש גם דרך אמצע והיא הנכונה ביותר. אני מתפללת שכל רווק ורווקה ידעו למצוא אותה, ובעקבותיה ימצאו גם את החצי השני שלהם. 

שלומית בלאו בוזנח היא מחברת הספר "תעביר את זה הלאה", רומן עלילתי ייחודי על דייטים, אהבה ומה שביניהם.