אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ - על אהבה, סדרי עדיפויות וזוג מפורסם אחד

ה׳ הטוב עדי שאני מאחלת לכל אדם רווק או בודד באשר הוא שימצא את האחת שלו, ויפה שעה אחת קודם. כשאני שומעת שמישהו מתחתן? וועאלינה, אז אני בכלל חוגגת. ובשלב מסוים בשנות החיפוש הארוכות, מתחילים לשמוח גם עבור אנשים אחרים, לבי נכמר עבור כל הבודדים.

חדשות כיפה הדסה סאסי 14/10/18 08:50 ה בחשון התשעט

אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ - על אהבה, סדרי עדיפויות וזוג מפורסם אחד
צילום: הדסה סאסי, סטודיו כיפה

1. ה׳ הטוב עדי שאני מאחלת לכל אדם רווק או בודד באשר הוא שימצא את האחת שלו, ויפה שעה אחת קודם. וזה יותר מאיחולים, אני אשכרה מתפללת על כל מיני אנשים שאין להם מושג וחצי מי אני שיתאחדו כבר עם החצי השני וינשאו. ומילא זה, כשאני שומעת שמישהו מתחתן? וועאלינה, אז אני בכלל חוגגת. עזבו שאני שמחה עבור חברים קרובים, זה ברור, אבל בשלב מסוים בשנות החיפוש הארוכות, מתחילים לשמוח גם עבור אנשים אחרים. חברים של חברים, חברים של חברים של חברים, ואפילו עבור ידוענים כאלו ואחרים. בדיוק השבוע אמרתי למישהי שאני עדיין מאושרת עבור דודו אהרון כפרה עליו, ובאותה נשימה גם פירגנתי לג׳סטין ביבר יבדל״א שמצאו שניהם את שאהבה נפשם. כן, נכון שזוגיות היא מורכבת, ועדיין, לבי נכמר עבור כל הבודדים. בין אם אתה יהודי, נוצרי, או ארמני. גבר או אישה, רווק או גרוש, להיות לבד, זה הרבה פחות נחמד.

2. שחקן יהודי מסוים נישא אתמול בלילה בטקס אזרחי למגישת טלוויזיה לא יהודיה. רוב הסיכויים שכולם יודעים במי בדיוק מדובר, ועדיין, זה לא באמת משנה מי האנשים, כי הנקודה שקשה לי היא לא הם עצמם, אלא הרעיון הכללי. מצד אחד, אני אמורה להיות בעננים כי הנה, מישהו כבר לא יהיה בודד יותר, זוג אחד יצא מהסטטיסטיקה של הבודדים. אבל מצד שני, כל עוד בזוג הזה האישה לא מתגיירת, גם הילדים שלהם יצאו, רק מסטטיסטיקה אחרת.

3. אני מאמינה באהבה, מאוהבת בה, לפעמים אפילו קצת יותר מדי. עזבו את מה שאני כותבת, במציאות זה הרבה-הרבה יותר גרוע, מבחיל כמעט. אני רומנטיקנית, ודביקה, וחיה בשביל ובזכות האהבה. אבל דווקא בגלל זה, קשה לי, כי לא רק עבורי, אלא בכלל, ״אהבה״ היא רגש שיש לו הרבה פנים: אהבה אל האיש, אהבה אל העם הזה, אהבה אל הבורא, וממש כמו שלימדו אותנו במשפט חוקתי אי שם בלימודי משפטים באוניברסיטה, לכל אדם יש הרבה זכויות - זכות לכבוד, לחרות, להבעה עצמית, אבל קורה ששתי זכויות כאלה מתנגשות ואז צריך לבחור מי החשובה יותר מביניהן. הנה דוגמא מענייני דיומא - אני יכול לא להסכים עם מה שאותו זוג מדובר עשה, אבל אני לא יכול לאיים עליו בגלל זה. או, דוגמא נוספת - אני, למשל, רוחשת רגשות אהבה חמים במיוחד אל עוגות שוקולד, אבל מודעת לזה שאם אני אתן ביס, זה יעלה לי במיגרנה שתפגע באהבה שלי לשפיות דעתי.

4. כולנו רוצים ללוות כל זוג לעבר השקיעה ולהבטיח לו שהם יחיו לעד באושר ועושר. אבל לא תמיד זה נכון לשלוח אותם לחופה וקידושין. אני משערת שלרוב האנשים יש את סיפורי ההתאהבות הבלתי אפשריים שלהם, (ולא, אני לא מדברת על זה שילידי שנות השמונים היו כולם מאוהבים בדפנה דקל ובאדם) אלא מקרים אמיתיים, נקודתיים. נניח כשאת נורא נורא רוצה אותו והוא לא בענין שלך, או כששניכם נורא רוצים ויש פערים גדולים מדי וצד אחד מוותר, או כשחברה נורא נורא רוצה מישהו ואת יודעת לומר לה שהאיש הזה מתנהג כלפיה בצורה לא מכובדת לכל הדעות, או חלילה, גרוע מזה - אלימה.

5. לא, אני לא נאיבית. תאמינו לי שבתור מי שעברה שברונות לב לא פעם, אני מכירה די טוב את מערכת הוויתורים ואת הזמן שלוקח ללב שבור להתאחות ואז לבטוח שוב ולהפתח לרעיון של אהבה אחרת. זה קשה, מאוד. וזה תהליך שלעתים עלול להמשך זמן ארוך, מאוד. אבל החיים הם לא דבר פשוט, ובאופן אישי כבר יצא לי פעם לבחור את אהבתי לבורא על פני אהבה גדולה לאיש, וגם קרה לי שמישהו בחר לבלות את ימי שבת שלו בים על פני להעביר אותם איתי בקידוש. הכל סבבה ולגיטימי, כי לכל אחד יש את הזכות למערכת שיקולים, רמות חשיבות וסדרי עדיפויות משלו.

6. ועדיין, בואו נשים רגע את הקלפים על השולחן. אתמול בלילה כשהידיעה על החתונה פורסמה, בדיוק חשבתי על זה שגם לדור של בבל היה סדר עדיפויות ברור מאוד. הם רצו משהו גלובאלי, כולם ביחד למטרה אחת, וזה לא עבד, ה׳ הבהיר להם שהדרך האישית שלהם היא לא בהכרח הדרך הנכונה. מגדל בבל גרם לפירוד, לא לחיבור, כי עם כל הכפר הגלובלי החמוד שעל פניו אנחנו גרים, יש חיה כזו ״זהות״, או ״שיוך״, וברור שלא כולם חייבים לבחור אותו הדבר, אבל מהרגע שבו אני בוחר איפה למקם את עצמי על הסקאלה, אני צריך גם לשאת בתוצאות. הבעיה היא לא מה היא ״לא״, אלא מה הוא ״כן״. הוא אחינו, ואת אחינו אנחנו אמורים תמיד לבקש. לא לאיים עליהם ברצח, ממש לא לארוב להם בסמטה חשוכה, אבל לבקש. ולבקש. ולבקש. אותם ועליהם. ועלינו, שנראה מספיק אהבה לאחינו כדי שהם ירצו להמשיך את השושלת היקרה ולהביא עוד נפשות ועוד אחים ואחיות, אל תוך המשפחה.

7. מה אומר לכם, מה... הפסקאות האלו נכתבו מדמי לבי, כך שאם קראתם אותן חלילה בטון חריף, כועס, או ציני, תחזרו שוב להתחלה ותקראו שוב בטון שבו הן נכתבו. עצוב. בעיקר בעיקר, עצוב. ואם תשאלו מה הסיבה המרכזית, אני אאלץ להשיב את הסיבה האמיתית, שכשראיתי את הסרטון של הזוג המאושר שר כל הדרך לטקס, כל מה שעבר לי בראש היה שיש סיכוי שאנחנו מפסידים עכשיו משפחת לווים שיכולה לשיר כל כך, אבל כל כך יפה לעיני כל ישראל, על מדרגות בית המקדש.