מדרש "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית" התחבר בקיץ תשע"ד (2014) וראה אור לראשונה בשנת תשע"ח (2018) בקובץ השני של "דרשוני", מדרשי נשים. הוא מתפרסם כאן בשנית בנוסח מעודכן קמעא. מדרש חדש זה, העושה שימוש במגוון מקורות מהמקרא ומספרות חז"ל, מבקש להעלות תיקון למסכת חייה הטראגיים של בת יפתח, אשר יתרחש לעתיד לבוא.
אפשר אף לעמוד על רבדים סימבוליים אחדים הנודעים למדרש חדש זה. ברובד סמלי אחד בת יפתח היא בהתאם לפסוק בספר ירמיהו "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית" סמל לעם ישראל כולו שייבנה ויתחדש בגאולה העתידה. ברובד סימבולי אחר אפשר להשקיף על המדרש כמבטא את תיקון השכינה. בממד סמלי נוסף הוא מבטא את עליית הנוקבא שתתרחש לעתיד לבוא, מהלך שהוא שיבה להוויה הבראשיתית של שוויון האישה והאיש שהתקיימה קודם החטא ושעתידה לשוב ולשרור (ראו בין היתר המאמר פרי עטי "קול הכלה העתידי", קולך 68, עמ' 3–6).
נוסח המדרש
עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים (ירמיהו לא, ג)
דיבר הכתוב בבת יפתח לעתיד לבוא.
נָדַר יפתח הגלעדי נדר לה' ואמר: "אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי. וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה" (שופטים יא, ל-לא). בשובו אל ביתו יצאה בתו לקראתו, כמו שנאמר: "וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת" (שם, לד). ביקש יפתח לקיים את נדרו, ירדה בתו על ההרים, היא ורֵעותיה, לבכות חודשיים על בתוליה.
וחכמים אומרים: כיוון שביקש יפתח להקריבהּ, בכתה בת יפתח והחלה לשאת ולתת עמו בדברי תורה שיבטל את נדרו, ולא קיבל הימנה. ראתה שלא שמע לה, הלכה אצל הסנהדרין, ולא מצאה סנהדרין פתח להתיר את נדרו.
* * *
נתן ה' לה לבת יפתח, בעולם הזה, יד ושם טוב, ובנות ישראל היו יוצאות ארבעה ימים בשנה לתנות את בת יפתח, כמו שנאמר: "מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה" (שם, מ).
ואולם לעתיד לבוא, בשעה שיוריד הקדוש ברוך הוא על בת יפתח טל תחייה, כיצחק אבינו בשעת העקדה וכישראל בזמן מתן תורה, באותה שעה הוא מרוממהּ ומגדלהּ, ועליה הכתוב אומר: "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית". ועליה נאמר: "אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי" (ישעיהו נד, ד).
ועתידה בת יפתח להינשא לאיש, ועתיד הקדוש ברוך הוא לברכהּ ולהרבות גבולהּ בבנים ובבנות. "יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַה' סָבִיב לְעַמּוֹ" (תהילים קכה, ב) ובניה ובנותיה שלה, אף הם עתידים לשבת סביבותיה, והיא מתענגת בהם. ולא עוד אלא בת יפתח, שהיה אביה אחד מקלי עולם ורש בתורה, על שנשאה ונתנה בדברי תורה והלכה לסנהדרין לבקש עצתה, עתידה לשבת ולהגות בתורה יומם ולילה, ועליה נאמר: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".
ואף בעלה עתיד ללמוד תורה יומם וליל, כמו שנאמר: "אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו".
ותורה שלא סיפק היה בידה ללמוד בחייה, זוכה ללמוד בזמן מועט, והיא, בתו של יפתח שהיה גיבור חיל, עושה חיל בלימודה.
ושמה הטוב בלימוד התורה נודף למרחוק בכל קצות הארץ.
ותורתה הולכת ופושטת ופורצת החוצה, כמו שנאמר: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (בראשית כח, יד). ואמר הכתוב "וּפָרַצְתָּ" להורות שהיא במעלת הגברים בלימוד התורה.
והיא יושבת בראש בית מדרש בירושלים עיר הקודש, ואליו נוהרות נשי ישראל די בכל אתר ואתר כדי לשמוע תורה מפיה.
ובכל יום ויום היא לומדת ודורשת את פרשת נדרים, ומעמיקה בפרשה זו, ומחדשת בה חידושים רבים ומפליגים.
ואף כל בניה ובנותיה הוגים בתורה, ועליה נדרש: "'וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ' (ישעיהו נד, יג), אל תקרי בניך אלא בוניך". וזהו שאמר הכתוב: "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל", והיא כלולה עמהם.
ואותם ארבעה ימים בשנה שהיו בנות ישראל הולכות לתנות לבת יפתח, עתידים להיות לישראל לששון ולשמחה ולימים טובים.
ובנות ישראל שובתות ממלאכתן, ובאות לבית מדרשה של בת יפתח, ואין המקום צר מלהכיל את כולן.
ובת יפתח יושבת במלוא הודה, במלוא הדרה ובמלוא זיווה ומלמדת תורה ברבים.
והיא יחידה לאביה שבשמים, כמו שנאמר: "וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת" (שופטים יא, לד), ואין "בִתּוֹ" אלא בתו של המקום, ברוך הוא.
* * *
ולא בת יפתח בלבד עתידה להיגאל, אלא בכל דור ודור יש מבנות ישראל שהן כעין בת יפתח.
מהן שלא נישאו, מהן שבעליהן יצאו למלחמה ולא שבו, מהן שבעליהן עזבון והותירו אותן אלמנות חיות, ועוד מקרים כיוצא באלה ממקרי השעה והדור השונים והמשונים.
אף נשים אלה עתידות להיגאל יחד עם בת יפתח לעתיד לבוא, כשם שהרבה נשים נפקדו עם שרה אמנו. ועל נשים אלה ועל בת יפתח אומר הכתוב: "כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת" (יחזקאל לו, לו).
ואף הנשים הללו עתידות להסתופף בצלה של בת יפתח וללמוד תורה במחיצתה בבית המדרש בירושלים, והן יושבות לימינה.
ובאותה שעה עתידה בת יפתח לצאת בתופים ובמחולות, כמו שנאמר: "עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים", היא ונשי ישראל אלה עמה. וכן אומר הכתוב: "אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל" (ירמיהו לא, יב). ומה שירה הן שרות? "יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל. יְמִין ה' רוֹמֵמָה" (תהילים קיח, טו-טז).
וזהו שאמר הכתוב: "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים".
מראי מקום למקורות המדרש
וחכמים אומרים...להתיר את נדרו – תנחומא בובר, בחוקותי, ז, עמ' 112–114; תנחומא, בחוקותי, ה.
נתן ה' לה לבת יפתח, בעולם הזה, יד ושם טוב – ראו ישעיהו נו, ה.
טל תחייה, כיצחק אבינו בשעת העקדה – ראו "פרקי ר' אליעזר", חורב י (תש"ח), פרק ל, עמ' 195.
וכישראל בזמן מתן תורה – ראו שבת פח ע"ב.
שהיה אביה אחד מקלי עולם – ראו תוספתא ראש השנה, מהדורת ליברמן, א, יח, עמ' 311–312 ומקבילות.
ורש בתורה – תנחומא בובר, בחוקותי, ז, עמ' 112–114; תנחומא, בחוקותי, ה.
היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה – נדרים פא ע"א.
אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו – סוטה ב ע"א.
ואין המקום צר מלהכיל את כולן – ראו משנת אבות ה, ה.
שהרבה נשים נפקדו עם שרה אמנו – ראו בראשית רבה, מהדורת תיאודור-אלבק, נג, ח, עמ' 562–563.
זהו נוסח מעודכן של המדרש שראה בקובץ "דרשוני". הרישום הביבליוגרפי: יעל לוין, "עוד אבנך ונבנית", דרשוני: מדרשי נשים, קובץ שני, בעריכת תמר ביאלה, תל אביב 2018, עמ' 90–92.