את הרעיון של חיבור 'תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה' הגיתי בחודש יוני 2008. ההתרחשות ששימשה כוח מניע ומכריע בהכרה בנוגע לנחיצותה של כתיבת תפילה בנושא זה, הייתה מאמר שראה אור בעיתון מעריב על אודות אונס מזעזע שאירע ביפו. ארבעה נערים כלאו נערה בת שלוש עשרה במקלט, ואנסוהּ במשך ימים אחדים (ראו אבי אשכנזי ויובל גורן, 'אין גבול לאכזריות', מעריב, 20 ביוני 2008, עמ' 5). המחשבה בדבר הצורך לחבר תפילה בנושא ליוותה אותי בפרק הזמן שלאחר מכן, עד שבאתי לחבר את נוסח התפילה בראשית חודש אוגוסט.
תפילה זו היא ככל הידוע התפילה הראשונה בשפה העברית שנתחברה בידי אדם הנמנה עם הציבור הדתי ונתייחדה לנושא זה. עם זאת חשוב לציין שמצויות בספרות חז"ל נוסחי תפילה אישיים אחדים המיוחסים לדמויות נשים שחוו אונס. כך בין היתר בבבלי גיטין (נח ע"א) מובא לקראת סיום מחזור אגדות החורבן מעשה בצפנת בת פניאל, בתו של הכהן הגדול, שנתכנתה כן משום שהכול היו צופים ביופייה. מסופר כי נתעלל בה שַׁבַּאי כל הלילה, למחרת הלבישהּ שבעה חלוקים והוציאהּ למכירה בשוק. בא אדם שהיה מכוער ביותר, אמר לו: 'הראני את יופיה'. אמר לו: 'ריקא אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיופיה בכל העולם כולו'. אמר לו: 'אף על פי כן'. הפשיטהּ שישה חלוקים, ואת השביעי קרעה צפנת עצמה מעליה, נתפלשה באפר ואמרה: 'רבונו של עולם אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס'.
נוסח התפילה
קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק, קוֹלִי אֶל ה' אֶתְחַנָּן. אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי, צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד.
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּרְאֵה אֶת עָנְיִי וְשוֹמְמוּתִי, וּמָה עוֹלַל לִי. גּוּפִי חֻלַּל וְטֻמָּא, הֻשְׁפַּלְתִּי עַד עָפָר, וְנֻטַּל כְּבוֹדִי. גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרִי, וְאֵין מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי. לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי, וְנֶאֱסַף נָגְהִי. נְבָלָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל, צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה. אֲנִי אָנָה אֲנִי בָאָה וְאָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי.
שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא, וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי, חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי, וְתוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי, כִּי אַתָּה מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. אַל תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי, חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי. אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי.
שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי. קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ, וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: 'אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי'.
כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, ה' אוֹר לִי. בָּרְכֵנִי בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנִי בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ, וּבְרִית שְׁלוֹמְךָ לֹא תָמוּט.
שִׁמְעָה תְפִלָתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן, אֱ-לֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.
התפילה ומקורותיה
'תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה' יונקת במידה מרובה מכתובים מקראיים, ובכלל זה עושה שימוש מובהק בפרשות אונס מקראיות אחדות; אונס דינה, אונס נערה בתולה מאורסה, פילגש בגבעה ואונס תמר, וכן מסתייעת בדימויים הקשורים לחורבן הבית.
המשפט הפותח את התפילה, שהוא פסוק כצורתו, משקף את מהותה; חלקה הראשון הוא זעקת שבר, והמשכה – תחינה. הקטע הראשון מביע במלוא העוז את הכאב הנורא והבלתי ניתן להשגה של חוויית האונס ואת השבר העצום שנפער בעקבותיה, וביטוי הדברים, תיאורם וציורם הגרפיים מעניקים תוקף ולגיטימציה לאירוע. בחלק זה קיימת ניגודיות בולטת בין הפנייה אל הקב"ה במעון קדשו השמיימי ובין החוויה הארצית המשפילה שחלפה על הנאנסת. המשך התפילה כולל בקשות אישיות לשיקום, ליציאה ממיצר ולגאולה אישית, ולחיים של טובה וברכה שבהם יִשְׁרֶה מכאן והלאה החסד העליון על האישה.
'תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה' מתמקדת באישה שחוותה אונס ובהשבת חייה על כנם. מבעד לתפילה בנושא כה רגיש כמו זה, כמדומה שצריך לחוש גם את השתיקה הרועמת של המוטיבים הנעדרים ממנה. אין בתפילה הטחת דברים כלפי שמים או התרסה על עצם ההיאלצות לחוות חוויה מעין זו. כן לא מובא אזכור של המתעלל או של המתעללים, ולא מועלית בקשה לשלם לו כגמולו או להם כגמולם. חוסר אזכור העניינים הללו הוא גופו בבחינת אמירה; מעתה התפקיד והמשימה העיקריים המוטלים על האישה הם שיקום חייה ודאגה ליצירת מהלך חיים שיהיו מכאן והלאה טובים ושמחים ככל האפשר. עם זאת, אין הדברים הללו ניצבים בסתירה לצורך המוחלט להביא את האנס או האנסים למשפט ולמצות עמו או עמהם במלוא החומרה את הדין, ולדאוג שלא יפגע או יפגעו לעולם בנשים נוספות. אלא שאין מקומם של האלמנטים הללו בתפילה זו שאמירתה אמורה להוות כוח מרפא כלשהו לחוויה.
בעת חיבור התפילה הייתי מודעת לכך שייתכן ולא כל אופני ההתבטאות הכלולים בה יהיו רלוונטיים לנסיבותיה האישיות של כל אישה, וכי אפשר יהיה לשנות מנוסחהּ במידת הצורך. אם לציין דוגמה אחת, הקטע 'צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה', עשוי שלא להתאים למכלול הסיטואציות; יש נשים שלא היה סיפק בידן לגלות התנגדות ולזעוק לעזרה. בנוסח התפילה עצמה לא פורש באורח מכוון אם האישה הנאנסת היא רווקה או נשואה, וייתכן שיהיו נשים שימצאו לנכון לציין ולפרט נקודה זו. בקשה מתאימה לנשים נשואות היא שבעליהן יוכלו להתמודד עם מה שחלף עליהן ולהשלים עמו, ויוסיפו לאוהבן במידה שאינה פחותה כמקודם. תובנה זו מוזכרת כאן בעקבות היכרות עם אישה שחוותה אונס אשר בעלה לא היה מסוגל להתמודד עם מה שעברה והדחיק את המעשה.
כמו כן ייתכן ואמנם יהיו נשים מסוימות שיבקשו להוסיף אמירה כלשהי בעניין נקמה, כגון 'נְקֹם נִקְמָתִי מִיַּד מְעַנִּי [מִיְּדֵי מְעַנָּי]', ויש כמובן לאפשר זאת.
הנחת היסוד הניצבת בבסיס התפילה היא ההכרה הברורה שהתופעה נוגעת בעיקר לילדות, נערות ונשים צעירות, ולאור זאת קיימת הסתייעות בכתוב המקראי 'אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי'. במקרים שבהם מדובר באישה מבוגרת יותר, גם כאן אפשר לשנות מנוסח התפילה ולהתאימה לנסיבות המיוחדות.
למרות שהתפילה מנוסחת בלשון יחיד, אפשר להסב אותה להיות 'תְּפִלָּה לְמַעַן אִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה', ולאומרהּ בגוף שלישי. ואף נדמה כי לאחר התרחשות מקרה אונס שנודע ונפוץ ברבים, ראוי להתכנס יחדיו ולומר תפילה זו כדי לעורר רחמים עליה ולשמש לה שופר. כינוס מעין זה יכול להתרחש בזמננו אף בצורה וירטואלית. להשקפתי מעמד ציבורי כזה אמור לכלול גברים ונשים כאחד.
התופעה של אונס ילדות, נערות ונשים בישראל חוצה גבולות ומצויה בכל המגזרים. 'תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה' היא ביסודה אמונית ודתית, אולם לנוכח הבלבול וקהות החושים העשויים להתלוות לאישה שחוותה אונס, כמדומה שדרושה הכוונה, עידוד והמלצה לאמירה מודעת שלה. רחוק קמעה להעלות על הדעת שנערה או אישה יבואו לחבר במועד הסמוך לאירוע עצמו תפילה שתביע את הרהוריהן. נשיאת תפילה מוכנה, למי שתהיה מעוניינת לאומרהּ, עשויה לנסוך תחושת ביטחון גם בקרב מי שאינן מגדירות את עצמן כשומרת מצוות, שכן אזכור מוטיב היותו של הקב"ה משגב לעתות בצרה, פותח פתח ואפשרות שתפילה זו תיאמר בידי מי שאינן נוהגות כרגיל להתפלל.
מראי מקום למקורות התפילה
קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק...צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד – תהילים קמב, ב-ג. לזעקתה של תמר לאחר שנאנסה ראו שמואל ב יג, יט: 'וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה'.
הַשְׁקִיפָה...מִן הַשָּׁמַיִם – דברים כו, טו; וּרְאֵה אֶת עָנְיִי וְשוֹמְמוּתִי – לביטוי 'רְאֵה עָנְיִי', או נוסח כיוצא בזה, עיינו תהילים ט, יד; שם כה, יח; שם לא, ח; שם קיט, קנג; איכה א, ט; איוב י, טו. למילה 'שוֹמְמוּת' ראו עיינו שמואל ב יג, כ: 'וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא אַל תָּשִׁיתִי אֶת לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ'. ועיינו עוד דניאל ט, יח: 'הַטֵּה אֱ-לֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַחה [פְּקַח] עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים'. וראו אף ישעיהו מט, יט. וּמָה עוֹלַל לִי – ראו איכה א, יב: 'לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ'. ועיינו עוד פרשת פילגש בגבעה, שופטים יט, כה: 'וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצִא אֲלֵיהֶם הַחוּץ וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחוּהָ בַּעֲלוֹת [כַּעֲלוֹת] הַשָּׁחַר'.
הֻשְׁפַּלְתִּי עַד עָפָר – ראו ישעיהו כה, יב: 'וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ הֵשַׁח הִשְׁפִּיל הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר'; שם כו, ה: 'כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם קִרְיָה נִשְׂגָּבָה יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר'; וְנֻטַּל כְּבוֹדִי – מתוך תפילת 'אתה יצרת' למוסף של שבת ראש חודש: 'וְגָלָה יְקָרֵנוּ וְנֻטַּל כָּבוֹד מִבֵּית חַיֵּינוּ'.
גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרִי – ראו איכה ב, יג: 'מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ'; וְאֵין מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי – ראו איכה א, יב (נוסחו ראו לעיל). ועיינו עוד שם שם, יח: 'וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי'. וראו עוד ירמיהו ל, טו: 'מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ'.
לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי – ראו תהילים קט, כב; עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי – הביטוי 'עולם חשך בעדו' מופיע בהקשרים אחדים בספרות התלמודית והמדרשית. ראו בין היתר ביצה לב ע"ב: 'ואמר רב נתן בר אבא אמר רב כל המצפה על שלחן אחרים עולם חשך בעדו שנאמר "נודד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך"' (איוב טו, כג); סנהדרין כב ע"א: 'אמר רבי אלכסנדרי כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו שנאמר "אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך"' (שם יח, ו); וְנֶאֱסַף נָגְהִי – ראו יואל ב, י: 'לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם'; שם ד, טו: 'שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם'.
נְבָלָה נֶעֶשְׂתָה בְּיִשְׂרָאֵל – ראו פרשת אונס דינה, בראשית לד, ז: 'וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה'; פרשת פילגש בגבעה, שופטים כ, ו: 'וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל כִּי עָשֹוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל'; שם שם, י: 'וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵאָה לָאֶלֶף וְאֶלֶף לָרְבָבָה לָקַחַת צֵדָה לָעָם לַעֲשֹוֹת לְבוֹאָם לְגֶבַע בִּנְיָמִן כְּכָל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל'. וראו עוד שם יט, כג-כד; פרשת אונס תמר, שמואל ב יג, יב-יג: 'וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת. וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ'. ועיינו עוד פרשת פילגש בגבעה, שופטים יט, כד; שם כ, ו; שם שם, י; צָעַקְתִּי וְאֵין מוֹשִׁיעַ לִי – ראו פרשת אונס נערה מאורסה, דברים כב, כז: 'כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ'; קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה – ראו ישעיהו נ, ב: 'מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת'; שם סו, ד: 'גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ'.
אֲנִי אָנָה אֲנִי בָאָה – ראו בראשית לז, ל: 'וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא'; וְאָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי – ראו פרשת אונס תמר, שמואל ב יג, יג (ראו את נוסח הכתוב לעיל).
שְׁמַע ה'...וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי – תהילים כז, ז; זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי – ירמיהו טו, טו. וראו עוד תהילים קו, ד: 'זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ'; חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי – ראו דברים ג, כח: 'וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ'. וראו עוד שם לא, ו-ז, כג; יהושע א, ו-ז; וְתוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי – ראו תהילים קמג, יא; כִּי אַתָּה מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה – ראו תהילים ט, י; אַל תִכְלָא...תָּמִיד יִצְּרוּנִי – תהילים מ, יב; אַךְ טוֹב...כָּל יְמֵי חַיָּי – תהילים כג, ו.
שָׁמְרֵנִי...תַּסְתִּירֵנִי – תהילים יז, ח; קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ – תהילים סט, יט; וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: 'אַל תִּירְאִי...כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי' – ישעיהו נד, ד. ועיינו עוד שם שם, ה.
כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, ה' אוֹר לִי – ראו מיכה ז, ח; בָּרְכֵנִי בְּאוֹר פָּנֶיךָ...בִּשְׁלוֹמֶךָ – ברכת 'שים שלום', נוסח ספרד; וּבְרִית שְׁלוֹמְךָ לֹא תָמוּט – ראו ישעיהו נד, י.
שִׁמְעָה תְפִלָּתִי...אַל תֶּחֱרַשׁ – תהילים לט, יג; וַאֲנִי תְפִלָּתִי...בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ – תהילים סט, יד.
זהו נוסח מעודכן של המאמר: יעל לוין, "תְּפִלָּה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֶנְסָה", דעות 39 (תשס"ט), עמ' 17–20.