תפילה בחגים
"וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת" (במדבר י,י)
לכל חג ומועד מצוות ייחודיות לו, אותן מפרטת התורה בפרשיית המועדות. אמנם נראה, שישנה מצוות עשה אחת המשותפת לכל החגים, בנוסף לשמחה המאפיינת את המועדות, מצווה שנכתבה כמעט כבדרך אגב בתוך סיפור המסעות של עם ישראל. התורה מצווה על עשיית חצוצרות כסף "למקרא העדה ולמסע את המחנות". אולם בסוף הפרשייה, התורה מוסיפה שעל ידי החצוצרות אנחנו נזכרים לפני ה' בשני מצבים הפוכים לכאורה, בעת מלחמה ובימי השמחה, החגים. ננסה להבין את המשותף לזמנים אלו שהוביל לשותפות במצוות החצוצרות, ומכאן נבין פן נוסף של המצווה.
האדם מרגיש, גם בעיתות מצוקה וגם בזמני שמחה, צורך לדבר עם קונו. בראשון מדובר בזעקת בקשה לישועה והצלחה, ובשני שבח והודיה על הזמנים הטובים. הרמב"ם כידוע תפס את התפילה כמצווה יומיומית מן התורה ומנה אותה במניין המצוות (ספר המצוות, עשין ה). זאת, על בסיס הפסוקים המדברים על עבודת ה' אותם פרשו חז"ל כעבודה שבלב, היא תפילה. הרמב"ן בהשגותיו חלק על הרמב"ם אך הסכים ליסוד התפילה מן התורה:
...העבודה שנלמוד תורה ושנתפלל אליו בעת הצרות, ותהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו 'כעיני עבדים אל יד אדוניהם'. וזה כענין שכתוב 'וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' -להיכם' והיא מצוה על כל צרה וצרה שתבא על הצבור לצעוק לפניו בתפלה...
ואכן הרמב"ן עצמו, בהשגות לשורש הראשון של הרמב"ם, לומד מהפסוקים שלנו שגם קריאת ההלל במועדים היא מן התורה. ההלל מבטא את אותו העיקרון של התפילה לבורא העולם בשעות שמחה כמו מקבילתה בשעות צרה המצטרפת לקריאת החצוצרות, וכפי שמציין הרמב"ן "כי עיקר השירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא".
לאחר שבעוונותינו חרב המקדש, נשארה התפילה אשר הלכה ותפסה נפח גדל והולך בסדר היום היהודי בחגים. בפרט הדבר נכון בחגי תשרי, ובימים הנוראים בהם אנחנו עוברים לפני מלך מלכי המלכים כבני מרון, ומעלים את זכרוננו לפניו כדברי הפסוק עצמו "והיו לכם לזכרון לפני -להיכם". ובמה? בשופר, ובברכות המסתיימות בקריאת פסוקי החצוצרות.
תפילה בקורונה
"בהתעטף עלי נפשי" (יונה ב,ח)
הקורונה שינתה את חיינו.
הקורונה השפיעה על הבריאות והשפיעה על הכלכלה. היא שינתה את החיים החברתיים שלנו. והיא סגרה לנו את בתי הכנסת. ואז פתחה. ושוב סגרה. התפילות קיבלו צורה חדשה, תפילה דרך מסכות. תפילת מרפסות. לתפילות החדשות התלוו קשיים לא מעטים. המסגרת המוכרת, הקהילה, התפוררה לתתי קהילות של תפילות רחוב וחצר. בשלבים מסוימים של הקורונה היה קושי בעצם קיום מניין, וללא ספק ההנחיה להתפלל ביחידות צריכה להיבחן ברצינות כנגד הפיקוח-נפש שבקיום תפילה בציבור. בכך חלקים רבים בתפילה, דברים שבקדושה וקריאות התורה, היוו אתגר לרבים שהקפידו עליהם דבר יום ביומו. גם במקומות בהם התאפשר לקיים מניין, הקושי לשמוע את החזן והציבור עטוי המסכות הקשו על ההרמוניה של השירה והפיוט ברוב עם, אותה לקחנו כמובנת מאליה עד שהגיעה אלינו הקורונה.
עם זאת, מסיכות התפילה נתנו לנו אינטימיות חדשה בתפילה היוצאת מפינו. מעולם הדברים היוצאים מהפה לא נשארו קרובים כל כך ללב. ובכלל, לתפילת הקורונה גם יתרונות; הקרבה החדשה למניינים והזמינות שלהם לציבור הרחב. כתוצאה מהתפילות המצומצמות יותר אנשים מצאו עצמם משתתפים פעילים בחזנות ובקריאת התורה. השותפות המחודשת בתפילה גם מונעת הסחות דעת ואולי גם מצמצמת דיבורים מיותרים במניין בו כל אחד מהווה חוליה חשובה. וכשנכפתה עלינו תפילה ביתית ומשפחתית, יכולנו לשלב מנגינות אהובות ולהתפלל בקצב ואווירה המתאימים לבני המשפחה.
תפילה בחגים בקורונה
"ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך" (יונה ב,ח)
סביב החגים, ובמיוחד סביב חגי תשרי והימים הנוראים, מורגשת במיוחד וחסרה התפילה ברוב עם. לא בכדי קיום התפילות עולה על הסדר היום הציבורי סביב החגים. ואמנם, לכשנתבונן בקשיים שציינו במסגרות התפילה הנוכחיות ניווכח שהמשותף להם הוא הציבוריות החסרה והאחדותיות שנפגעה. עם זאת, ראינו במבט חיובי כמה צדדים לטובה שהתחדדו בתקופת הקורונה, ובעיקרו של דבר התחדשה היכולת למצות את הכוונה האישית והאינטימית בתפילה.
מסתבר שגם חנה התפללה לבן לבדה בראש השנה, ואחריה שלמה המלך המסיים את בניית המקדש בסוכות ומתייחד בתפילתו. כך גם כל שנה ביום הכיפורים, הכהן הגדול המתבודד בתפילתו בקודש הקודשים. לתפילה בציבור מעלה גדולה ולא בכדי היא חסרה, אך נדמה שהתפילות המצומצמות שנכפו עלינו חובקות אפשרות להעמיק את הקשר שלנו לעבודת הלב, ללמוד מחדש את התפילות ועליהן. המצב החדש מאפשר לפתח ולשכלל את החטיבה החשובה הזו שבתפילה שבלעדיה התפילה חסרה, וכדברי בעל חובת הלבבות (שער חשבון הנפש ג):
דע, כי המילות תהיינה בלשון, והכוונה - בלב. והמילות - כגוף לתפילה, והכוונה - כרוח וכשיתפלל המתפלל בלשונו, ולבו טרוד בעניין אחר זולת התפילה, תהיה תפילתו כגוף בלא רוח וכקליפה בלא לב, מפני שגופו נמצא, ולבו נעדר בעת תפילתו.
שנזכה לכוון בתפילות ויתקבלו תפילותינו ברצון בחגים הבאים עלינו לטובה ובכל השנה.
הרב ישי אלבק, בוגר ישיבת מעלה אדומים, פיזיקאי ומשתתף בתוכנית ההכשרה לרבנים של 'עשה לך רב'