שבוע שביעי
שבע שבתות נחמה.
יום ראשון
הלכה ה
כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך, ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה, ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה את חבירו והמחרפו אע"פ שאינו רשאי אינו עובר משום לא תשנא.
הקטע הבא הוא ביאור של המהר"ל מפראג למדרש על הפסוק מספר ישעיהו "נחמו עמי.. כי לקחה ביד ה' כפליים בכל חטאותיה" שהוא הפסוק שפותח את שבע הפטרות הנחמה. המהר"ל חי לפני כחמש מאות שנה בעיר פראג ושם כתב ספרים רבים המבררים את יסודות האמונה הישראלית. אחד מהספרים הללו הוא הספר "נצח ישראל" שמעמיק בתהליכי הגלות והגאולה של עם הנצח – עם ישראל, והקטע הבא לקוח מספרו זה.
"נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם: דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה: קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוקינו: כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והייה העקוב למישור והרכסים לבקעה: ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר"
(ישעיה מ פסוקים א-ה. פסוקים מתוך הפטרת השבת הראשונה משבע שבתות נחמה)
"ובמדרש חטאה בכפלים חטא חטאה ירושלים ולקו בכפלים כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה ומתנחמים בכפלים נחמו נחמו עמי.
וביאור זה כפל חטא של ישראל, כי לפי מעלת צורתן האלוקית אין ראוי שיהיה בישראל חטא, כי האומות שחוטאים מפני שעצמן הם בעלי חומר, לכך לא נחשב החטא שלהם בכפל כמו החטא של ישראל שנחשב חטאם בכפל, כי הכפל מורה על הצורה, כי אצל העובדי כוכבים ומזלות שהצורה בטילה אצל החומר ולכך אין להם מדריגה שנית רק מדריגה חמרית בלבד, אבל ישראל בעצמם יש להם מעלת הצורה ולכך חטאם בכפל מצד הצורה שהיא שנית של מדריגת החומר. ולקו בכפלים, פירש כשם שחטא שלהם אינו לפי מעלת צורתם הנבדלת שאין ראוי שיהיה בהם חטא לפי מעלתם הנבדלת, ולכך לקו בכפליים שכל מכות היה שלא בטבע כי היו מכות מופלאת ומובדלת גם כן כפי מדריגת הצורה. וכן מתנחמים בנחמות כפולים, והם נחמות שהם שלא בטבע וכולם הם נחמות אלהיים שראויים אל מעלת הצורה והם נקראים נחמות כפליים, כי הדבר שהוא לפי הטבע החמרי הוא ענין אחד ושלא בטבע הוא כפל לכך היו דוקא הנחמות כפולות.
ובמדרש חטאו בראש נתנה ראש ונשובה מצרימה ולקו בראש כל ראש לחלי ומתנחמים בראש ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם חטאו בעין ומסקרות עיניהם ולקו בעין עיני עיני ירדו מים ומתנחמים בעין כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון וחטאו באוזן ואזניהם הכבידו ולקו באוזן ואזניהם תחרשנה ומתנחמים באוזן ואזניך תשמענה כו'. וביאר ענין זה, כי כל ענין ישראל הוא בדקדוק גמור, שאם חטאו ישראל באבר אחד אותו דבר נלקה ואותו דבר חוזר להרפא ובזה נתרפאו לגמרי, ואם חטאו באבר זה ובאה המכה על ענין אחר לא נתרפא החטא לגמרי מאחר שלא הוכה באותו אבר שהיה בו החטא, לכך באותו דבר שחטאו בו נלקו ובו נתרפאו:
שאלות ללימוד:
- מה ההבדל בין עם ישראל לגויים וכיצד הבדל זה יכול להסביר את הביטוי "חטאה בכפלים" שנאמר ביחס לחטאי עם ישראל?
- כיצד תתרחש הגאולה וכיצד התרחשות זו מסבירה את הביטוי "ומתנחמים בכפלים"?
- מדוע על פי סוף דברי המהר"ל צריכה המכה לבוא דווקא באותו איבר שחטא?
סיכום: