מבין ארבע האימהות, מיתתן של שרה ושל רחל מאוזכרת במקרא, אם כי מועדי פטירתן עצמם אינם מובאים. ביחס לכל אחת מהנשים הללו מוזכרים במקורות ספרות המדרש תאריכי פטירה אחדים. תאריך הולדתו של בנימין נזכר כ-י"א במרחשוון, ועל יסוד זה מקובל לקבוע את פטירתה של רחל למועד זה.[1] בפסיקתא רבתי נזכר על אודותיה שהיא מתה "בין פסח לעצרת".[2]
באשר לשרה, במדרש אסתר רבה אנו שומעים כי כשהמן ביקש להפיל פור על מנת לקבוע באיזה חודש ראוי יהיה לגזור כליה על ישראל, עמדה לו לחודש מרחשוון זכותה של שרה אמנו, שנפטרה בירח זה.[3] מועד אחר לפטירתה נזכר כראש השנה.[4] נמצאנו למדים כי ישנן דעות המייחסות הן את מיתת שרה אמנו והן את מיתת רחל אמנו לחודש מרחשוון.
רחל לא נקברה במערת המכפלה לצדם של אברהם ושרה, אלא במקום שבו נפטרה. במקרא אין מתלווה לכך הסבר כלשהו. דבורה מינקת רבקה נקברה אף היא במקום שבו נפטרה, תחת האלון, וכן הוא באשר למרים הנביאה. שרה גם היא נפטרה בחברון ונקברה בעיר זו. נראה שהיה בכך משום נוהג. במדרש בראשית זוטא נזכר שדבר זה הוא לכבוד הנשים.[5] אולם אין בכך כדי להסביר את העובדה שמכל מקום שאר האימהות אמנם נקברו במערת המכפלה.
בספרות המדרשית אנו שומעים כי שיקולו של יעקב היה כרוך בטובת העם, כדי שתבקש רחמים על הגלויות העתידות לעבור שם.[6] מהנאמר בפסיקתא רבתי עולה כי יעקב קברהּ על פי הדיבור, שגלוי וצפוי היה שהמקדש ייחרב, והבנים עתידים היו לעבור בדרכם לגולה על קברה של רחל כדי שתבקש רחמים עליהם.[7]
רחל מוזכרת לבדה פעמיים בספרי הנביאים. בספר שמואל מוזכר מקום ציונה, "קברת רחל בגבול בנימן בצלצח", בהקשר למשיחת שאול בידי שמואל (שמ"א י, א-ב). כמו כן, בספר ירמיהו מצינו: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא, טו-יז).
בהקשר זה יש לומר כי מקומה של רחל בתודעת העם היה מרכזי ביותר. מהנזכר בספר שמואל אנו למדים כי ציונה היה כפי הנראה ידוע לרבים. במגילת רות, בברכת העם והזקנים את בועז, היא נזכרת קודם לאה כמי שיחד עמה בנתה את בית ישראל (רות ד, יא).[8] ניתן לשער כי הקדמת רחל ללאה נבעה מכך שמדובר בברכה שניתנה על ידי אנשי בית לחם. רחל נקברה על פי הנאמר בספר בראשית בדרך אפרתה, סמוך לבית לחם,[9] ואפשר להניח כי דמותה הייתה חיה בלבבות הציבור בשל ההימצאות הגיאוגרפית, יותר מאשר לאה שקברה היה נתון בחברון, כאשר נראה שמשום כך בחרו להקדים את הזכרתה ללאה.[10]
כבר בבראשית רבה מובא ומובע הרעיון כי עם ישראל כולו נקרא על שמה של רחל: "אמר ר' שמואל בר נחמן לפי שהדברים אמורים ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה שנ' 'רחל מבכה על בניה'".[11] בהקשר זה ראוי לציין כי באורח דומה אנו מוצאים בביאור מבית מדרשם של בעלי התוספות את התפישה כי יעקב אבינו נקרא על שם שרה אמנו: "'ולבכתה' (בראשית כג, ב). כ' קטנה... ויעקב חי כ' שנה יותר משרה, יעקב חי קמ"ז ושרה קכ"ז והוא נקרא על שם שרה ו'ישראל כי שרית' (שם לב, כט) שרה נקברה תחילה במערה והוא באחרונה, לכך כ' קטנה שהוקטנו שנותיה כ' שנה ממי שנקרא על שמה".[12]
לסיום מובא כאן המקור הנודע ממדרש איכה רבה שבו אנו שומעים שנשמת רחל ניצבה בפני הקב"ה לאחר חורבן הבית הראשון, והיא העתירה לפניו שישיב את הגלויות למקומן. לפי הנאמר במדרש, טענותיה נשמעו והתקבלו, והקב"ה בישר כי בזכותה עתידים ישראל לשוב לארצם: "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו' (ירמיהו לא, יד), וכתיב 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך' (שם, טו) וגו' וכתיב 'ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם'" (שם, טז).[13]
הערות
[1] ילקוט שמעוני, מהדורת הימן-שילוני, רמז קסב, עמ' 5. ראו עוד א' עפשטיין, "מדרש תדשא", מקדמוניות היהודים, כרך שני, בעריכת א"מ הברמן, מהדורה שנייה, ירושלים תשי"ז, עמ' קנב, הערה 47.
[2] פסיקתא רבתי, ביום השמיני, יא ע"ב. וראו עוד בראשית רבה, פב, ז, עמ' 983, ומנחת יהודה שם, עמ' 983-984.
[3] אסתר רבה, ז, יא, יב ע"א.
[4] בראשית רבתי, כג, א, עמ' 94.
[5] בראשית זוטא, לה, יט, עמ' רעח. והשוו עם מועד קטן כח ע"א.
[6] בראשית רבה, פב, י, עמ' 988.
[7] פסיקתא רבתי, ביום השמיני, יא ע"ב.
[8] אזכור נוסף של רחל ולאה יחדיו בספרי נביאים וכתובים שלא בשמותיהן מצוי בהושע יב, יג: "ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר".
[9] על הזיהויים השונים של מקום קבורת רחל ראו א' דמסקי, "רחל, קברת רחל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ז, ירושלים תשל"ו, עמ' 360-363.
[10] ראו י' יעקבסון, "הזכרת שמות האבות והאמהות בדברי הנביאים", חזון המקרא, תל אביב תשי"ז, כרך ראשון, עמ' 56-62.
[11] בראשית רבה, עא, ב, עמ' 824. באחדים מכתבי היד ובמקבילה בפסיקתא דרב כהנא מובא המאמר משמו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. ראו חילופי גרסאות שם ומנחת יהודה על אתר, לשורה 2.
[12] תוספות השלם, חלק ב, מהדורת י' גליס, עמ' רלא, אות יח.
[13] ראו איכה רבה, פתיחתא כד, ו ע"ג-ז ע"ג.