צבא ההגנה לבנות ישראל?

הרב מיכאל קאפח, ראש אולפנת בני עקיבא במירון, מאמין שלמען הצלחתו של צה"ל ולמען שמירה על אורח חייהן ההלכתי של הבנות הדתיות, יש להתנגד לגיוסן לצה"ל

חדשות כיפה הרב מיכאל קאפח 02/12/13 12:54 כט בכסלו התשעד

צבא ההגנה לבנות ישראל?
דובר צהל, צילום: דובר צהל

סוגיית גיוס הבנות לצבא היא מורכבת ביותר, לא רק מהבחינה הפוליטית והחברתית, אלא בעיקר מהבחינה החינוכית - וזה כרגע מה שמטריד אותי, כמי שעוסק בחינוך בנות ישראל.

שאלת השאלות היא: האם מה שמעניין את המחנכים לגבי 'נכסי צאן ברזל' של העקרונות החינוכיים שהם נשמת רוח אפם במלאכת הקודש החינוכית - זה מה שמעניין באמת גם את המגייסים?!

משל למה הדבר דומה? לשני בתי ספר שבשניהם קיימת הפרדה בין בנים לבנות. באחד מהם, ההפרדה נעשתה מתוך אמונה עמוקה בצדקת הדרך ותחושת שליחות של מנהל בית הספר, לעומת בית הספר האחר שבו ההפרדה נעשתה על-מנת לרצות את ההורים. כל בר-דעת מבין את ההבדל בהתנהלות היומיומית בין שני בתי הספר. נציין גם, שמנהל שנאלץ להפריד, בד"כ יפרסם בגאווה את "העקרונות התורניים" על פיהם מתנהל בית הספר, לכאורה...

ובחזרה לעניין הצבא: זה לא סוד שלרוב קיימים פערים בלתי ניתנים לגישור בין תפיסת עולמם של המחנכים לבין תפיסת עולמם של המגייסים.

מעבר לתפיסת העולם, שואל אני, האם הפתרון ההלכתי לסיטואציות שונות שאליהן נקלעת הבת באמת מעניין את המגייסים?! זאת, מעבר להשפעה של ההווי הצבאי על אישיותה של הבת! שהרי שינוי ודרדור במצב נפשי אינו ניתן למדידה, אלא פועל את פעולתו במרוצת הזמן, בשונה מפצע חיצוני בגוף שניתן לטיפול מיידי נקודתי.

אינני מכיר אף מחנך אמיתי בעולם שישקיע במשך שנים בחינוך ילדים ויסכים שהילדים ילכו לאחר מכן למקום שהוא לא רק שונה מהדרך שהוא חינך לאורה, כי אם - על פי רוב - הפוך מדרכו החינוכית, ולעיתים אף מרחיק את הנוער ממקור המחיה הרוחני שממנו ינקו.

אין מדובר כאן בדיון תיאורטי העוסק בשאלה איזו אסכולה חינוכית צודקת יותר, אלא בוויכוח על עובדות ותוצאות.

דילמות ערכיות, חינוכיות והלכתיות רבות עומדות לפתחן של הבנות הצעירות בעניינים שהיוו את יסודות החינוך שלאורו הלכו באולפנות ובבתי הספר שהקפידו על כך.

אנו מחנכים שהמושג 'בת ישראל' הוא מושג קדוש, טהור ונשגב, ובת ישראל צריכה ללכת לאורן של אימותינו הקדושות והטהורות על פי ההלכה הצרופה.

ובהתאם לכך:

• אנו מחנכים לטוהר הדיבור, על כל המשתמע מכך.

• אנו מחנכים לצניעות יתירה בעניינים שבינו לבינה, הן בדיבור והן מעבר לכך.

• אנו מחנכים לאיסור ייחוד.

• אנו מחנכים ש 'קול באישה ערווה'.

• אנו מחנכים ש 'כל כבודה בת מלך פנימה'.

• אנו מחנכים על-פי ההלכה לכך שהצגות, מופעים וכן הרקדות ייערכו בפורומים של נשים בלבד, למען כבודה של הבת, והפועל היוצא מכך הוא - יתר עדינות ובושה טבעית האמורה לאפיין את בת ישראל.

• אנו מחנכים לכך שהייעוד של האישה על-ידי יוצר האדם שונה מהייעוד של הגבר - עובדה בעלת השלכות רבות בחיים היהודיים, כפי שכולם מבינים שגבר לא יילד ואישה לא תסתער בשורה הראשונה של חזית הקרבות.

• ככלל, אנו מחנכים על-פי תפיסת עולם יהודית שורשית, ברוח ישראל סבא, השונה בתכלית מהתפיסה האוניברסאלית הליברלית.

אנו לא מתבלבלים ולא מזגזגים, והמסרים ברורים ומונחים על-פי האמת ההלכתית המוחלטת ולא היחסית.

מה לכל אלה ולצבא? מי ימסור את נפשו בצבא על כל הנאמר לעיל מתוך הכרה שמדובר ב 'דיני נפשות' ממש, מהבחינה הרוחנית?! מי יכנס לעבי - הקורה בשאלות הלכתיות לא פשוטות הנגזרות מהדברים שפורטו לעיל, למשל, בעניינים שבינו לבינה; חיילת הנקלעת לשירות קרבי-גברי; חיילת שמוצאת עצמה לבד במשמרת כל שהיא; הצורך להסתגל לשפת דיבור הבנויה על קודים תרבותיים - חברתיים שונים לחלוטין, בלשון המעטה; לבוש אחר הנדרש לצורך אימונים; כפיפות למפקד גבר (בן גילה) גם אם הוא לא מפקדה הישיר; וחמור לא פחות: אי היכולת להחליף מקום שירות או לעזוב את הצבא לצורך שירות מסוג אחר, באם המקום לא מתאים לה מבחינה רוחנית, או אם היא נתקלת בדברים שמבחנתה הם בגדר 'ייהרג ואל יעבור'?!

ידוע לי שיש גופים המניפים את דגל השמירה על הבת הדתייה וטוענים שהם מעניקים לה את המסגרת המתאימה בצבא.

ידידיי ורעיי! לא להתבלבל! אני משוכנע שהם בעלי רצון טוב, אך הם אינם מסוגלים להעניק לבת את החממה הדתית, התורנית וההלכתית האמיתית שהיא זקוקה לה בגיל כה משמעותי ומכריע, לקראת היותה אם בישראל - אמא יהודייה!

אנו איננו חופרים בתוך נבכי ההלכה על-מנת לחפש קולות הלכתיות דחוקות ובוודאי שלא ב 'דיני נפשות' המגיעים לאיסורים חמורים ביותר. הרוח הנושבת בצבא בעניינים אלו, ממש עומדת ביחס הפוך לנאמר - 'כל כבודה בת מלך פנימה', ודי לחכימא... נזכור, שמי שנכנס לחנות של בשמים יוצא עם ריח טוב, גם אם לא נגע בדבר, וההיפך.

כמובן, שאין לי שום דבר נגד הצבא חלילה. אדרבה! ההיפך הוא הנכון. כמי ששירת כטנקיסט בחיל השריון ועשה מילואים באופן מלא עד תום חובתו הצבאית, אני מאמין שלמען הצלחתו של צבא ההגנה לישראל ולמען חייליו, ממש לא מתאים שבת תתגייס לצבא - מה גם שהצבא אינו מתאים לבת כזו - כמובן כפועל יוצא מהעקרונות שהצגתי לעיל, ועל-פי הציווי המחייב את כולנו - 'והיה מחניך קדוש'. מי שעקרונות אלו אינם נר לרגליו, אני בהחלט מבין מדוע הוא בעד הגיוס. זה פשוט לא מטריד אותו (!), ואפילו ייתכן שהוא מאמין לכתחילה בעקרון השוויון בין המינים, על אף המחיר הכבד שהבת משלמת על כך לרוב. אמנם גם בשירות לאומי עשויות להתעורר בעיות לא פשוטות, אך שם לפחות קיימת האופציה להחלפת מקום, או לפחות היכולת להנחות את הבת על-ידי אנשי חינוך המופקדים עליה, והעושים מאמץ לשמור על אטמוספרה מתאימה.

קראתי את מאמרו של הרה"ג שמואל אליהו שליט"א בנושא גיוס בנות, והדברים מדברים בעד עצמם. הדברים שנכתבו שם הם עובדות ולא הערכות. אין לי ספק כי הרב אליהו כתב את הדברים מתוך אכפתיות ודאגה לבנות ישראל ומתוך הכרת המציאות.

מפקדים בכירים בצבא כבר התבטאו בעבר שיש לצמצם עד למינימום את השירות לבנות. אמנם, למען ההגינות חייב אני לציין שאצלנו באולפנא היציאה לצבא שואפת לאפס, אך בכל זאת אציין כי אני מעורה מאוד במה שנעשה בתחום זה, ומודע לכך שרוב הבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל לא יוצאות משם כמו שנכנסו, בלשון המעטה, וחלקן הגדול אף לא נשאר דתי.

מכיוון שמדובר בבנות ישראל, הבנות היקרות לנו כל-כך, אני אומר זאת בכאב גדול, ואינני רוצה לפרט. כמובן שישנן בנות ששורדות זאת, אך הן מיעוט. דומני, שחלק גדול מהמחנכים הדתיים המסכימים בכל זאת לשלוח תלמידותיהם לצבא, מודעים להשלכות ועושים זאת בדיעבד ולא לכתחילה.

אין לי ספק שראשי אולפנות ומנהלי בתי ספר רבים מבינים בדיוק על מה אני מדבר, מכיוון שהם עוסקים באותה מלאכת קודש יומיומית ומורכבת, ואני אף מאמין שהם שואפים לאותה מטרה.

לאור כל הנאמר לעיל, אני פונה מכאן אל אחיי ורעיי היקרים, ראשי אולפנות ומנהלי בתי הספר: בדקו היטב מי הם הגורמים אשר אתם מכניסים אל תוך כותלי האולפנא ובית הספר בנושא זה. יש להיזהר משיתוף פעולה עם גורמים הטוענים לכתר של חינוך בנות ישראל בצבא - אמנם בלשון משכנעת וחלקלקה, אך רחוקים הם כרחוק מזרח ממערב מתיאור המציאות האמיתית. באם ישנן בנות, שרוצות בכל מקרה להתגייס, על אף מודעותן לסכנה, ומרגישות שדרך זו מתאימה להן יותר, אולי כדאי להפגיש רק אותן עם גורמים אלה, כפי שנהגו באולפנות מסויימות.

יהי רצון שיתקיימו בנו דברי הנביא יחזקאל (לו): "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם", ותתקיים בנו ובמנהיגינו התפילה שאנו מתפללים מידי שבת בשבתו: "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך".

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן