ההכנות למדורות ל"ג בעומר בעיצומן, ותכונה רבה ניכרת באוויר שעוד מעט קט יתמלא עשן. עם ישראל מעביר מאש לאש - מאש המנגלים של יום העצמאות לאש המדורות של ל"ג בעומר, וכולנו תקווה שבתוך כך לא ישכחו המהדרין מן המהדרין, שדרכם להיות מוסיפים והולכים במצוות ההדלקה את העקרונות החשובים שבלעדיהם מצוותם באה בעבירה. ואלו הם הלכות מדורה: לא לגזול אף קרש או קורה, להימנע מחילול שבת ולהיזהר בדיני הכנה, להכין מים לכיבוי ולהישמר מכל סכנה, לצמצם את האש ולמזער נזקים לסביבה.
אולם גם אם יתקיימו כל התנאים הדרושים, רמץ הגחלים יותיר בפי טעם לוואי לא נעים. זאת באשר ל"ג בעומר הוא מועד ההולך ומתפתח, וההתפתחויות של השנים האחרונות טורדות את מנוחתי. ברוב תולדות ישראל לא ידוע לנו על חגיגיות מיוחדת ביום ל"ג בעומר, פרט לכך שנמנעו בו מאמירת "תחנון" בתפילה. ההימנעות מאמירת תחנון נקשרה עם הפסקת מותם תלמידי רבי עקיבא או בניצחון שאירע בימי מרד בר-כוכבא. מימי האריז"ל נקשר יום זה גם בפטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. בספר הזוהר מסופר שבשעת פטירתו גילה רשב"י לתלמידיו סודות תורה נשגבים, אולם לא נאמר שם באיזה תאריך אירעה הפטירה. עוד מובא בשם הארי שביום זה הסמיך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו הגדולים, בהם רבי שמעון בר יוחאי (החיד"א בספרו 'טוב עין' סימן ח' אות פ"ז).
העמימות סביב ל"ג בעומר הביאה לכך שפוסק חשוב דוגמת החתם סופר יכול היה להסתייג מהשמחה ביום זה, כמו גם מהעליה למירון, כשהוא קובע שיהודים צריכים לעלות לרגל רק לירושלים. ההימנעות מאמירת תחנון נובעת, לדבריו, מהעובדה שביום זה החל לרדת מן לבני ישראל במדבר (שו"ת חת"ס, יו"ד, סימן רל"ג). בגולה צוין ל"ג בעומר בדרך מינורית ביותר, בעיקר במשחקי חץ וקשת של ילדים. עם העליה לארץ זכה יום זה להעצמה, בגין הזיהוי שלו עם בר-כוכבא, שכן הציונות הכללית שחיפשה דגמים מעוררי השראה מן העבר היהודי של לוחמים עזי נפש למען חירות ישראל, העלתה על נס את דמותו של בר-כוכבא. בעשורים האחרונים פינה בר-כוכבא את מקומו לדמותו של רבי שמעון בר יוחאי, המאירה בל"ג בעומר באור נגוהות.
הילולה המתקיימת בל"ג בעומר בקבר רשב"י הרבה חן וחמימות שזורים בה. זכורני כיצד עליתי כילד עם זקני הרב יהושע קניאל זצ"ל, רבה הראשי של חיפה, שהיה תלמיד מובהק של הראי"ה קוק. התרגשות עצומה אחזה בו למראה הקהל הרב והנלהב, ופניו להטו בהתלהבות משהגיע אל קבר התנא רשב"י, ואף בי, הקטן, דבקו כמה ניצוצות של אש מהלהבה הגדולה. מאז חלפו שנים רבות, מספר החוגגים תפח ועלה לאין שיעור, ביקור קברי צדיקים הפך להיות תחביב לאומי, ואף תופעות זרות השתרבבו אל ההילולא, תופעות של ניצול מאמינים תמימים, היאחזות בקמעות ובסיפורי פלאות וניסים, אמונות תפלות ועוד כהנה וכנה מרעין בישין.
תופעות אלה היו אמורות לרחוק מעלינו בארץ ישראל. כאן, בארץ, אנו אמורים להיות בקשר ישיר וקרוב יותר אל הקב"ה ולהתרחק מגורמים מתווכים למיניהם. הרמב"ן מסביר בפירושו על התורה (ויקרא יח, כה) שארץ ישראל "היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המייחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה) והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ... כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו". בכך מבאר הרמב"ן מדוע ה' מקפיד במיוחד על עבירות הנעשות בארץ, כפי שעולה מסוף פרשת 'אחרי-מות' ומעונשם של סדום ועמורה. בכך מוסברת קביעת חז"ל "שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלהים, וכל היוצא ממנה כעובד עבודה זרה" (לשון רש"י עפ"י כתובות קי, ב ותו"כ בהר, פרשה ה, ד). לאור זאת ניתן להבין גם את מצוות השמיטה והיובל שבפרשת בהר. רק בארץ ישראל, שבה יש השגחה אלוהית ישירה והדוקה, יכולות להתקיים מצוות אלה. רק בארץ ישראל אפשר לצפות ש-ה' יתן את ברכתו לארץ שתוציא יבול של שלוש שנים לפני שנת שמיטה, ובכך תאפשר השבתה מלאה של עבודת האדמה לשנה שלמה והפקרת כל הגדל בשדה.
בארץ ישראל עלינו לבנות את הקשר הישיר שלנו אל בורא עולם. מתוך תפיסה זו יצא גם רבי יהודה הלוי שקבע כי רק בארץ ישראל תתכן נבואה, וכי כל מי שהתנבא, עשה זאת בארץ או בעבור הארץ. הנבואה היא השיא של הוצאת הסגולה הישראלית מהכוח אל הפועל, והזיקה הישירה של הארץ והעם היושב בה אל ה' היא משקפת את תמצית היותנו "עם סגולה".
והנה כיום הפכנו מעם סגולה לעם של סגולות. התופעה ההולכת ופושה כיום, ודווקא כאן בארץ ישראל היא שהפניות למתווכים למיניהם רק הלכו והתגברו. במקום לפנות ישירות לקב"ה נוטים רבים לפנות לצדיקים שונים, ויש גם מי שפונים לצדיקים שזה לא מכבר נמצאים בעולם האמת. יש מחסידי חב"ד המתפללים "יחי אדמו"ר מלך המשיח לעולם ועד", ויש מחסידי ברסלב ששמים יהבם על הרבי המנוח שהאור שלו אמנם ממשיך להאיר באופן מופלא כ-200 שנה אחרי פטירתו, אולם הוא מטיל צל כבד על הפניה הישירה אל בורא עולם.
המקרה של חב"ד מהווה דוגמא מאלפת לתהליכי השינוי הלא-בריא, שכן הוא משלים מהפך מדהים שחל בחסידות זו. מייסד חסידות חב"ד הרש"ז מלאדי, יצא חוצץ באגרת הקודש (פרק כב) נגד דרישת הצדיק בעניינים גשמיים וכתב: "לכו נא וניווכחה, זכרו ימות עולם, בינו שנות דור ודור - ההיתה כזאת מימות עולם?! ואיה אפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים, להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה בגשמיות, כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי, אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים, אשר כל רז לא אנס להו, ונהירין להון שבילין דרקיע. כי אם לנביאים ממש, אשר היו לפנים בישראל, כשמואל הרואה, אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו. כי באמת כל עניני אדם, לבד מדבר תורה ויראת שמים, אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם, כמאמר חז"ל 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'". עוד הוא מדגיש שם כי "מה 'שארז"ל ונהנין ממנו עצה ותושיה', היינו בדברי תורה הנקראת תושיה", ולא בענייני חולין. חלפו שבעה דורות של רועים בחסידות חב"ד, והתופעה של ייחוס ידע על-אנושי לצדיק והידרשות לעצותיו בכל עניין של מילי דעלמא היתה למאפיין בולט ומובהק ביותר דווקא אצל ממשיך דרכו, הרבי האחרון זצ"ל.
אם בחסידים נפלה שלהבת מה יגידו אוהבי הקיר - כל אותם שמרגישים קדושה וקרבת ה' בעומדם לפני קירות קברים. מהם קברים שאולי יש קשר בינם לבין צדיקים מסוימים, ומהם קברים שאין כל סיכוי שדמות יהודית כלשהי מצויה תחתם, מהם קברים בארץ הקודש, ומהם קברים שלשם תפילה על ידם יוצאים במיוחד מהארץ לארץ העמים.
בהגיע ל"ג בעומר אנו רואים כיצד אמצעים גרועים בהרבה מנסים להחליף את הפניה הישירה לבורא עולם. רבנים אנונימיים למדי מוכנים להתפלל עבורכם ולזכות אתכם בישועות. כל שעליכם לעשות הוא לקנות את "הקמיע הקדוש", או את "יין סגולת רשב"י" שמחלק רב פלוני ותזכו לישועה. ארגון מסוים מבטיח לנו את "המזוזות שיפתרו לנו את הבעיות בבית", ואת "תפילין הברכה שנכתבו על פי תורת הקבלה - חובה לכל חתן בר מצוה". ישנו גם נר קדוש שמחולל פלאים, ומעורר "הדים עצומים בעולם כולו" [אך לפלא שההדים לא הגיעו לאוזנינו...]. בעלון חגיגי שבתמונת השער שלו מופיע רשב"י בכבודו ובעצמו כפי שצולם במצלמה קבלית "נחשפים סודות הנר" המיוחד שפועל "למעלה מדרך הטבע". יש גם אמצעים פשוטים יותר שמחוללים ניסים, הלא הם חלוקת ח"י רוטל, כלומר: חלוקה של 54 ליטר שתיה (רוטל=3ליטר) בעליה לקבר הרשב"י. "עלוני הקודש" מדווחים לנו על אלפי ניסים וישועות שאירעו בזכות תרומה צנועה של 180 שקלים לשם חלוקת המיץ הגואל.
אם כן גבירותיי ורבותיי, מדוע אתם מתאמצים להתפלל בכוונה שלוש תפילות ביום לקב"ה, כשאפשר לנסח פניה ישירה לצדיק?! מדוע אתם משקיעים כל כך הרבה בעשיית מעשים טובים, כשניתן להביא מזור ותיקון באמצעות קמעות, מזוזות ונרות?! למה לעבוד קשה על תיקון המידות ועל זהירות בדיבור, הרי די בכך שנתרום לרב מכובד, לישיבה או לארגון חשובים, או למצער נדאג לחלוקת מיץ או שוקו ולחמניה במקום ובזמן הנכונים?!
אינני מלין על היהודים התמימים שבצר להם מוכנים להיתלות בקמעות ובהבטחות שונות ומשונות. מחאתי היא על אותם עסקנים שיש לי ספק רב לגבי תמימותם, וכנגד הרבנים המתעטפים בשתיקתם לנוכח הפיתוי המאסיבי של צאן מרעיתם.
יודגש שאני אף מקבל בהבנה את בקשת הציבור לחוויות דתיות של רגש ונהיה אל העולם העל-חושי. גיוון החוויה הדתית בזמננו והעצמת ההיבטים הבלתי רציונאליסטיים נובעים במידה רבה מהאכזבה של העידן הפוסט-מודרני מהתבונה ומההשכלה, שלא הצליחו להביא מזור לכל בעיותיהם של היחידים ושל החברה. לכך מתחברת טביעת החותם העמוקה של זרמי הניו-אייג' שמחלחלים בציבור. השפעות אלה משיקות לשאיפה החיובית לרוחניות ולעולמות טרנסצנדנטיים, שאיפה שבבסיסה היא מבורכת.
ברם, החוויה הרוחנית והשילוב של יסודות מיסטיים בהוויה הדתית צריכים לעלות בקנה אחד עם עקרונות האמונה היהודית, ולהשתלב במסגרת אורח החיים של ההלכה. הם צריכים להוות השלמה לתפילה, ללימוד התורה ולקיום המצוות, ולא לייצר יהדות אלטרנטיבית של דתיות זולה, קלה להשגה, אך רחוקה מדרך התורה. ההליכה לאור אשם של רבי עקיבא ורשב"י לא תמיד עוברת בדרכים קלות ותמיד לא עוברת בדרכים עקלקלות, אלא מובילה היא בדרכים ישרות, דרכים של פניה אל בורא עולם ישירות.
הכותב הינו חבר הנהלת ארגון רבני "בית הלל" ורב ניר עציון.