מכתב הרבנים לבנט: "תמימות הגובלת בליקוי מאורות"

אין טעם בשליחת מכתב לשר בנט ולהזכיר לו שהוא פוגע ברבנות הראשית. בנט הוא ליברל וכך גם רבניו. הרב אפרתי קובע: אין ציבור ציוני דתי אחד. יש תורה אחת וה' אחד

הרב ברוך אפרתי הרב ברוך אפרתי 11/11/16 10:29 י בחשון התשעז

מכתב הרבנים לבנט: "תמימות הגובלת בליקוי מאורות"
הרב ברוך אפרתי, צילום: הרב ברוך אפרתי

כהמשך למכתב שחתמו עליו רבנים בקריאה לשר החינוך לחזור בו מתמיכתו בגיוס דתיות לצבא, לענ"ד שני המחנות אינם קולעים אל המטרה.

המחנה התומך בגיוס נשים דתיות, בניגוד לדעת גדולי ישראל מכל המגזרים, הינו טועה ומחטיא רבים. קבוצה זו מתעלמת ממסורת התורה בישראל וגורמים לפרצות בכרם ד'. יש בזה איסור הלכתי חמור לנהוג שלא כדעת חכמי הדורות, רובם ככולם, שאסרו גיוס הנשים הדתיות כמהלך ציבורי רחב. ממתי כל רב קטן פוסק עבור כלל ישראל, ועוד בסוגיות של אבן העזר והלכות מלחמה? עולם הפסיקה הוא אנרכיה? יש גדולים ויש קטנים, ההלכה היא מערכת רצינית והיררכית. לולי זאת, כדברי הרב סולוביצ'יק- "אפשר לקחת גפרור ולשרוף את התורה ואת בית ישראל". אנו מאמינים בחכמי התורה ולא רק בתורה עצמה, ופגיעה בהיררכיה היא חורבן התורה וסמכות מגידיה.

וגם מצד עצם העניין- מי שהיה במילואים יודע כיצד נראה שירות בצבא כיום, ואיזה סגנון דיבור מיני מקבלות חיילות דתיות וחילוניות, מחיילים. כולם יודעים מה עובר בראשו ולפעמים מה יוצא מפיו, של חייל הרואה חיילת נחמדה רצה במכנסיים קצרים לידו, או עושה עימו טירונות, שירות מבצעי עם קרבה, אהלים לא רחוקים וכו', ומה היחס לחיילת כפקודה או מפקדת. אלה דברים שהעולם החילוני סובל מהם מאד, וחלק מהעולם הדתי לצערנו נגרר לשם גם הוא בשירות נשים דתיות.

חובה ומצווה עלינו הגברים לשרת בצבא, כמה שיותר קרבי יותר טוב. אך נשים בצבא הוא איסור גמור כתופעה רחבה.

אולם גם המחנה הנגדי, אשר פנה לשר החינוך הי"ו כדי שימנע זאת, טועה טעות עמוקה לענ"ד.

עצם המחשבה ששר החינוך יתייחס לדעתם של רבנים השומרים על מסורת התורה בעקביות, היא מחשבת טעות.

שר החינוך הוא אדם ישר שרוצה להיטיב. אך עמדותיו ודרכו הנם ליברליות מאד, הרחק הרחק מתורתם של רבני המכתב.

שר החינוך הוא ההוגה והמבצע של הרחבה המעורבת נשים וגברים בכתל הדרומי, והזמין אליה את 'כל הזרמים ביהדות' כדי שכל אחד יבצע פולחן כפי דעתו. זאת בניגוד לדעת כל גדולי רבני ישראל.

הוא תומך בגיוס נשים דתיות לצבא, והלך רוחו קרוב מאד לרבנים הליברלים החדשים שחורגים ממסורות הדורות בתחומים ידועים ומגוונים.

לפנות אליו כרעם ביום בהיר זו תמימות הגובלת בליקוי מאורות.

גם אם הוא יסכים ללכת לקראת ההלכה המרכזית פה ושם בתחום זה, הדבר יהיה מאילוץ פוליטי ולא מהסכמה רוחנית שלו לדבר. על כן מה פשר הפניה אליו שיכבד את פסיקת הרה"ר?

הלא הוא עצמו סבור שאם הרה"ר לא תעשה כך וכך, לא תהיה רבנות ראשית. היא לא סמכות בעיניו (כמו בעיני רבים בציבור הליברלי דתי). אם תרצו, יש ללחוץ עליו פוליטית כאילוץ. אך מה לפסיקות רבנים פומביות ולשר החינוך? הוא לא שם.

יש לתמוה בנוסף על חלק מהחותמים, אשר רוממות הרה"ר בגרונם בסוגיה אחת, אך נלחמים בה בסוגיות אחרות ומקדמים גיור שלא על פי דין ובניגוד לדעת הרה"ר, תוך ערעור סמכותה. כבוד הרבנים שליט"א- האם אפשר לדבר על סמכות הרה"ר רק כאשר מסכימים איתה, ולפגוע בה אנושות כאשר חולקים עליה? לענ"ד זה אינו אתי.

ומה כן?

רבנים יקרים- להבא מלכתחילה אל תתמכו פוליטית באדם שתרבותו רחוקה מתורה. להבא אל תודיעו שתמיכה בו היא 'מצות עשה שהזמן גרמא'. זאת משום שאפילו אם נרוויח במאבק על א"י איתו, נפסיד כפליים במאבק על עומקה של א"י, היא תורת ד', זהותנו. הנוער רואה ולומד. זה נהיה אייקון תרבות- ימניות בתחום א"י, ודלדול בתחום שמירת המצוות.

לגיטימי בהחלט ששר החינוך יתמוך בגיוס נשים, כפי דעתם הלא לגיטימית של רבניו הליברלים. זו מדינה חופשית.

אך לא לגיטימי שרבנים כמונו יתמכו בו כשהוא שותק ונח להם, ויתנגדו אליו כשהוא פועל כפי מצפונו.

לענ"ד יש להדגיש יותר את העובדה שהציונות הדתית היא שני ציבורים, עם שתי קבוצות רבנים שונות, מגמות שונות, ופרשנות שונה בתכלית ביחס למילים 'תורה' ו 'עול מלכות שמים'. זו אותה קבוצת אנשי רוח ליברלים אשר תומכים במבצעי משכב זכר, וחושבים שאסור להשאיר את היהדות בידי האורתודוכסיה ויש לערב בה רפורמים. בינינו לבינם ישנה תהום של ממש, ומלחמת דעות עצומה חסרת פשרות. ציבורית ותורנית כאחת. זוהי גישה בסיסית החותרת תחת היותנו מדינה יהודית, ותורה אלהית נצחית.

יש להיות ישרים, נקיים, דוברי אמת בקול רם גם כשאינה נוחה- שר החינוך שייך לציבור מצד אחד, וימשיך כך, כיוון שהוא אדם טוב ומוסרי שנאמן לרוחו ואינו מוכר את ערכיו תמורת אינטרסים. הוא ליברלי, עם רבנים ליברלים. זה האיש.

וגם אנו, הציבור מהצד השני ורבניו, חייבים להיות ישרים ומוסריים, ולהפסיק לדבר על 'ציבור אחד' עם מנהיג אחד. אין כזה דבר. יש עם אחד, אומה אלוקית אחת שאוי למי שיטיל בה פירוד. אך אין ציבור אחד ציוני דתי, וגם אין ערך שיהיה. אם אנו בעד אחדות בעם, זה אומר שעלינו לטשטש את ההבדלים בין ציבור אחד למישנהו בתוככי העם הגדול והקדוש שלנו? האחדות היא אחידות? ודאי שלא.

לפיכך- בנותיו של השר ובנות רבניו יתגייסו לצבא. בנותינו ימנעו מכך. וההמון יחליט לאיזה ציבור הוא שייך. תמיד יהיה אמצע שיתלבט, ועליו יש ל יאבק למשוך אותו לעולמה של תורה. אך מאבק עליו אינו מתיר שקר והמצאה כאילו יש ציבור שדעתו היא אחת או אפילו קרובה לאחת. הבה נתחיל לדבר אמת ונפסיק לטשטש את ייחודנו.

כבוד הרבנים היקרים שליט"א- אתם רוצים שננצח? למדו את הציבור מדוע שר החינוך טועה על פי ההלכה, ומדוע תרבותנו ותורתנו שונה מגישתו וגישת רבניו. אל תצפו מהשר עצמו לשנות עמדותיו בגלל הרה"ר. הוא ואנחנו במקומות אחרים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן