בריאיון לרדיו קול חי, שצוטט באתר כיפה, קבע הרב אליקים לבנון כי "כיום שכל מכונית היא נשק לטרור, כל תחנת דלק שמספקת דלק למכוניות ערביות הרי היא מספקת נשק ותחמושת למחבלים, ולכן אסור לתדלק מכוניות ערביות".
בשורות הבאות ננסה לברר האם פסיקה זו נכונה לאור דברי חז"ל והפוסקים.
במשנה במסכת עבודה זרה (טז.) נאמר:
אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים.
כלומר, אין מוכרים לגויים כלים שבעזרתם הם יכולים להזיק ולהרוג. הברייתא המובאת בגמרא (שם טו:) הרחיבה את האיסור לכל סוג של כלי נשק:
אין מוכרין להם לא זיין ולא כלי זיין, ואין משחיזין להן את הזיין, ואין מוכרין להן לא סדן ולא קולרין, ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל.
ובטעם הדבר פירש רש"י (שם) שאנו חוששים שמא הגויים יעשו שימוש בכלי נשק אלו כדי לפגוע ביהודים. לאור הדברים הללו עולה לכאורה כדברי הרב לבנון, שאין למכור לגויים אמצעים שבעזרתם הם יכולים לפגוע ביהודים.
אמנם בסוגיית הגמרא שם (טז.) אפשר לראות סיוג משמעותי ביותר לאיסור זה. הגמרא מביאה את דברי רב אדא בר אהבה, שאסר למכור לגויים גושים של ברזל, משום שמכינים מהם כלי נשק. על כך שאלה הגמרא, שלפי היגיון זה צריך יהיה לאסור גם מכירה של אתים ומעדרים, שגם מהם אפשר להכין כלי נשק! תשובת הגמרא היא שהאיסור חל רק על מתכת מיוחדת לעשיית כלי נשק, ולא על חומרים נייטרליים שמשמשים לצרכים שונים, וכן פסק גם הרמב"ם (הלכות רוצח פרק יב הלכה יב).
ממילא ברור, שעם כל הכאב שבגל הפיגועים הנוכחי אי אפשר לאסור מכירת של מצרכים בסיסיים כמו דלק לערבים, אף אם הם יכולים לשמש גם לצורך פגיעה ביהודים. על כך יש להוסיף שמחבל הזקוק לכך יוכל למצוא את אותם ליטרים ספורים של דלק בתחנות דלק ערביות, וממילא איסור זה יגרום רק להעצמת האיבה והסכסוך ללא שום תועלת.
הרב אברהם סתיו הוא חבר בבית ההוראה של מרכז הלכה והוראה ובבית המדרש של רבני צהר