בגדי המלך החדשים
ההבדל הנראה לעין בין האדם לחיות איננו כה גדול למען האמת. האברים החיצוניים המשמשים את האדם מצויים ברובם גם במין החי, וגם החושים השונים דומים למדי. בדבר חיצוני אחד נבדל האדם לגמרי מהחי: בלבושים המכסים את גופו.
בן האדם הוא היצור היחיד (מלבד כלבי בית מטופחים ביותר) הטורח לכסות את אברי גופו. תכונה זו נובעת כמובן מחכמת האדם, ומהמודעות שלו אל עצמו. מודעות זו מולידה את הבושה הטבעית, הגורמת לנו להתלבש ולכסות את עצמנו מהסובבים אותנו. בשל תכונה זו, הפכו הבגדים לצורך בסיסי בחיינו ממש כמו אוכל ומים.
במידה רבה, הבגדים משמשים עבורנו יותר מאשר מכסה לבושה. כמו באוכל, כך גם בבגדים אנו מתעסקים הרבה יותר מכפי הצורך הבסיסי. השאלה "מה ללבוש?", כמו השאלה "מה לאכול?", איננה שאלה של מה-בכך, ובעולמנו מקדישים לה הרבה מרץ. אמנם, התעסקות זו היא ברובה בגדר שטויות, אך בצד מסוים היא מבטאת את כוחו וענינו של המראה החיצוני.
על הפנים
ההתעסקות היתרה בביגוד ובמראה החיצוני, קשורה בפנימיותה בשאלה המהותית יותר - מי אני? הגוף בכללו הוא בעצם רק מראַה וביטוי חיצוני בלבד של הנפש. מאידך, דוקא דרך החיצוניות הזו אנחנו מגלים את עצמנו. לפניו של אדם, לפרצוף שלו, אנחנו קוראים "פנים", כיוון שזהו המראה החיצוני המשקף ומגלה את פנימיותו. מתווי-הפנים של מישהו אפשר לדעת במעט מי הוא, וכן מהבעות הפנים אפשר לדעת איך הוא מרגיש.
בדרך דומה, גם הבגדים - כמו הגוף, משקפים את האדם ומותאמים אליו. כל אחד מתלבש כפי שהוא רוצה שיתפסו אותו, וכך תקלוט אותו החברה שסביבו. מבחינה זו, הבגדים (שלא כמו הפנים) אינם מזהים את האדם אישית אלא קבוצתית - לפי החברה אליה הוא שייך.
מדי א'
כשם שלאסקימואי או לסיני בגדים משלהם הקשורים באופיים, בתרבותם ובאורחות חייהם, כך גם ליהודי ישנם "בגדים יהודיים". "בגדים יהודיים" אינם השטריימל או הג'לביה אותם אימצו היהודים בגלותם, אלא ה"בגדים" שמקורם בתורה.
הבגדים שנתנה לנו התורה הם התפילין והטלית (הקטן והגדול). הטלית והתפילין מבטאים את המראה היהודי הבסיסי - בהם ניגשים יום יום לתפילה, בהם מתעטפים בשעת המילה, וגם בשעת הקבורה מכסים את המת בטלית.
זו הסיבה שבימי השואה בחרו יהודים רבים להיות מובלים בטלית ותפילין למיתה. בגדים אלו הם הביטוי החיצוני של היותנו יהודים. בצד נוסף, בגדי האסקימואי מותאמים לאקלים בו הוא חי, וכך גם בגדי היהודי מותאמים ל"אויר" בו הוא צריך לחיות.
ה"אויר" שיהודי נושם הוא אויר השייך לקב"ה, ושבו זוכרים את ה'. בשל כך, בשונה מבגדים רגילים, לציצית ולתפילין יש, מלבד המראה החיצוני, גם – ובעיקר - אמירה פנימית. הציצית באה להזכיר לאדם הלובש אותה את מצוות ה' בכללן. גם על התפילין נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך"; הם אות וזיכרון - בעיקר בשבילנו, על קבלת עול מלכות שמים, על שייכות ועל זהות.