לנו יש סילבסטר בכל יום

אבינועם הרש לא מבין את ההתרגשות סביב השנה האזרחית החדשה. נכון, משהו חדש התחיל בחצות, אבל אצלנו היהודים ההבנה היא שמשהו חדש מתחיל בכל בוקר

חדשות כיפה אבינועם הרש 01/01/13 15:11 יט בטבת התשעג

לנו יש סילבסטר בכל יום
danperry.com-cc-by, צילום: danperry.com-cc-by

אז איך אתה הולך לחגוג את פתיחת השנה החדשה?' שאלו אותי מודעות הענק המשפריצות מבעד לפרסומות: "במופעי זיקוקים", כך באתר 'וואלה', "נפתחה השנה בניו זילנד ואוסטרליה, ומשם דוהרת, מדינה אחר מדינה, בכיכר טיימס מצפים: "רק לשכוח מהדברים הרעים ב-2012, ולהמשיך לשנה יפה יותר".

"2013 התקבלה ברחבי העולם במסיבות."מקווה שהחגיגות יפתחו לי שנה חדשה ומוצלחת", נכתב בפרונט של ynet.

מה יש בה, בשנה האזרחית החדשה הזו, שגורמת לאומות העולם לצאת מגדרם ולחגוג אותה כאילו הרגע הם לקחו את ה'מונדיאל' או לפחות כבשו שוב פעם איזו מדינה שכנה וניצחו במלחמת מאה השנים? אפשר להבין את השמחה שיש לנו אצל המקבילה (להבדיל..) שלנו, ראש השנה: אנחנו זוכים לחיים חדשים ובכלל לא ברור לנו בכלל שנוכל להמשיך ולדהור לעבר השנה החדשה.

אבל מה אומות העולם כל כך מתרגשות מחילוף הספרות הזה, עד שהם יתקבצו אחוזי התרגשות וצפייה ויספרו בכיליון עיניים כאילו עוד שנייה איזה מעבורת תעוף להם מעל הראש לחלל. משיקים כוסות, מפריחים ברכות ומתחילים להטביע את כל הצרות של העבר שלהם ביין פטישים.

תמיד רציתי לבוא אחר כך לכמה מהם ולשאול אותם: "בחייאת סטפן, לפני כמה דקות היית במינוס עצבני בבנק, הבוס שלך בעבודה שיגע אותך, השכן חרפן אותך, אתה באמת חושב שכל זה הולך להשתנות בגלל ספרה אחת? אז אולי תגיד לי ולשמחה מה זו עושה?“. אני מניח שסטפן היה עונה לי: "בן אדם, מה קרה לך? שנה חדשה התחילה!" ורץ עם כוסית של ווסקי משובח לחזות בעוד זיקוק.

אז מה יש בחילוף הספרות הזה שמשגע את העולם? גורם ההתחדשות.

כמו שאר הדברים האוניברסליים שהקב"ה הביא לכל העולם, כמו השמחה והפחד, הכעס והתסכול, הייאוש והאופטימיות, ככה מסתבר שגם התגובה ל'התחדשות' היא מתנה כללית שטבועה עמוק בגנים שלנו ואם רק נדע איך לפתוח אותה ולהשתמש בה נכון, נוכל לצבוע באמצעותה את כל שגרת החיים האפורה שלנו בגוונים אופטימיים ומחדשים.

אבל מהתמונות המרוחות בכל אמצעי התקשורת ניכר שלא בסדני או ברומא, וגם לא בלונדון ופריס יודעים איך להתעסק עם חומר הנפץ העוצמתי הזה של ההתחדשות: להשתכר ולהסתחבק עם כל החבר'ה זה סבבה, לדבר על 'שנה טובה' זה גם יפה ולפעמים אפילו מרגש, אבל עם כל הכבוד, בלונים, כובע אדום, זיקוקים ומוזיקת רקע הם לא בדיוק חומרי הגלם שהולכים לחדש או להצמיח משהו חוץ מאשר כאב ראש ובחילה נוראית ביום שאחרי.

ל'התחדשות' צריך לבוא מוכנים כמו חבלן מנוסה ולגעת בה בעדינות. לפרק אותה שלב אחרי שלב בזהירות ולראות מה אנחנו יכולים ללמוד מכל חלק שמרכיב אותה. להתחדשות אנחנו צריכים להגיע אחרי שהפנמנו את המשפט של איינשטיין: "טיפשות: לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות בכל פעם". לראות מה עשינו לא נכון, איפה טעינו, להסיק את המסקנות ולנסות ולשפר ולו בנקודה קטנה ביותר את העתיד שלנו.

רק אז נוכל להתחיל ולברור את הגרגרים שיולידו בנו את הצמיחה האמיתית שבאמת תוליד בנו את ההתחדשות המיוחלת. אומות העולם מחכים שנה שלימה בשביל להגיע להתחדשות שלהם. אנחנו הרבה יותר ברי מזל: בכל בוקר מחדש אנחנו מקבלים את מתנת ההתחדשות הזו - "אלהי, נשמה שנתת בי - טהורה". לא משנה מה עשינו אתמול, לא משנה כמה לכלכנו את הנשמה, לא משנה כמה ג'יפה העמסנו אליה, בבוקר, אחרי השינה אנחנו מקבלים אותה חדשה. טהורה. יום חדש מתחיל. בריאה חדשה ממש כמו שכתוב: "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". לא כאילו, לא במשחק, ממש. בכל יום.

אתמול רבנו עם ההורים, הסתכסכנו עם החברים, כלום לא הלך לנו, היה לנו מאותם ימים שמישהו כתב עליהם: "היום החלטתי לקום בבוקר. לא מההחלטות הנכונות של החיים שלי". אבל ביום שלמחרת יש לנו הזדמנות אמיתית לעצור את זה ופשוט להתחיל מחדש. זה שאנחנו זוכרים ונוקמים את יום האתמול, זה הכול בראש שלנו, כי מצד האמת, הבריאה, הסביבה, העולם, זה עולם חדש לגמרי.

אז אומות העולם יחכו עכשיו שנה עד עד למסיבת תחילת השנה האזרחית שלהם. אצלנו מסתבר, יש לנו יום יום חג.

הכותב הינו רכז ההדרכה של מדרשת עמיעד לסמינריונים וימי עיון.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן