ש: פעמים רבות אדם מתלבט ביחס לגבולות כיבוד אב ואם. האם בכל דבר עליו לציית?
ת: ודאי לא. יש על זה תשובות המהרי"ק...
ש: מי המהרי"ק?
ת: רבי יוסף קולון מלפני 600 שנה. תשובתו (שו"ת מהרי"ק קסו),היא ביחס לאב שמתנגד לנישואי בנו עם אשה שליבו חפץ ופוסק שאינו חייב לשמוע.
ש: וכולם מסכימים איתו?
ת: כן. תשובתו נפסקה בשולחן ערוך (סוף סי' ר"מ הגה) ולא מצאנו מי שחלק עליו. הוא מביא שלושה נימוקים. נימוק ראשון: כיבוד אב אינו משל בן.
ש: כלומר אם האב מבקש מבנו לקנות עבורו משהו, אז יש מחלוקת בגמרא קידושין מי חייב לשלם, האב או הבן, ונפסק שזה משל בן.
אגב, מה יהיה הדין, אם ההורים עניים?
ת: זה לא שייך. אז בודאי הבן חייב הוא לפרנס את הוריו. יתר על כן, חייב אדם לפרנס הוריו, אפילו אם לא יישאר לו כלום עבור עצמו, ויצטרך לחזר על הפתחים. לא כמו קמצנים שנותנים להורים רק מעשר כספים.
נחזור לענייננו, אם אין הבן חייב לוותר על כספו עבור הוריו, קל וחומר שאין הוא חייב לוותר על בחירת ליבו, מה שיגרום לו צער רב, אומר המהרי"ק.
ש: יוצא שלמאן דאמר משל אב, אדם יצטרך לוותר על בחירת ליבו?
ת: גם לא. כך מביא המהרי"ק בשם תוס' שאנץ, שדין זה של משל אב רק שייך אם האב נהנה מגוף הדבר, כגון כסף, ולא מנישואי בנו, כי מה האב מרוויח אם הבן לא יתחתן איתה. דוגמה לכך, אם האב אמר לבנו לא להחזיר אבידה, אז יש פסוק איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, שאין לבן לשמוע לאביו כדי לעשות עבירה. אך כל זה מדובר כשהאב צריך את הבן באותו זמן, כגון להכין לו אוכל במקום להחזיר אבידה. אבל אם אין לאב שום צורך בבן באותו זמן, אז אין הבן חייב לשמוע לו, אפילו בלי הפסוק.
ש: אני מבין שצורך פסיכולוגי של האב, כגון שהוא לא אוהב את השידוך של בנו, לא נחשב צורך אמיתי.
ומה הנימוק השני?
ת: הוא מה שהזכרנו שאין לבן לשמוע לאביו כשהוא מצוה עליו לעבור על דברי תורה. והרי אותה הצעת נישואים הוא אוהב, וצריך אדם לאהוב את אשתו, לכן אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, ואם לא יתחתן איתה, מי אומר שימצא אחרת שיאהב. הרי אין זה דבר פשוט למצא שידוך.
ש: אגב, מה יהיה הדין אם אביו יאמר לבנו לא לקיים קשרים עם פלוני כי הוא ברוגז איתו?
ת: כיוונת לדברי המהרי"ק בשם הרא"ש. גם בזה לא ישמע לו, כי אסור לשנוא אף יהודי.
נעבור לנימוק השלישי, שכבר הזכרנו אותו במקצת. כיבוד אב הוא במה ששייך לחיי האב, כגון: מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. אבל במה שאינו שייך לחייו, כגון עם מי בנו מתחתן, הוא לא יוכל למחות ולהתערב.
ש: לפי הכללים האלה, אני מבין שהבן גם לא יצטרך לשמוע להוריו, ביחס לבחירת מקצוע, בחירת מקום מגורים, או החלטה להתגייס ליחידה קרבית - למורת רוח הוריו.
ת: נכון מאוד. אבל אם מדובר בדברים של מה בכך, מאוד ראוי שהבן יוותר.
ש: כגון אל תלבש בגד זה, או אל תלך להפגנה?
ת: כן. וגם זאת בגלל שלושה נימוקים.
נימוק ראשון : אמנם זה לפני משורת הדין. אך גם ההורים עושים רבות לפנים משורת הדין. הם אינם חייבים לפרנס בניהם ובנותיהם כל כך הרבה שנים, וגם מה שמחוייבים לפרנס, זה המינימום ההכרחי, אבל לא מחנה תנועת נוער או חוג חלילית או בגדים יפים. אז מי שמתנהגים כלפיו לפני משורת הדין, מן היושר שגם הוא יחזיר באותו מטבע.
ש: זה גם אמור לגבי בנים ובנות מבוגרים ביחס לעבר?
ת: ודאי. נימוק שני: אם הבן עדיין גר בבית וסמוך על שולחן אביו, בודאי עליו לעשות רצון אביו, או שילך לגור במקום אחר. וכאמור, אינינו מדברים בדברים שהם בנפשו, כגון עם מי להתחתן, אלא בדברים של מה בכך, כגון צבע חולצה.
ש: וצבע כיפה...
ת: זה גובל לפיקוח נפש... נימוק שלישי: בעל המקנה על קידושין מפרש דברי הגמרא שאין לבן לסתור דברי אביו, במובן שעליו לציית לכל פקודה שלו. אמנם זו דעת יחיד, אך בדברים לא חמורים, ראוי לילך אחריו.
ש: מה יהיה פירוש אחר של לא יסתור דבריו?
ת: שלא ידבר בחוצפה, אבל מותר לו לבחור בדרך אחרת, אך יתבטא בכבוד ובהכנעה. יש שני סיפורים כאילו הפוכים אבל באמת משלימים על רבנו הרב צבי יהודה. כאשר הגיע לגיל בר מצוה, ביקש בהכנעה מאימו, שתחדל לתת לו פקודות מה לאכול, כי זה מטריד. אבל פעם רמזה לו שיש עוגיות על השולחן, אז מיד לקח מהן.
ש: ובסיכום?
ת: שלושה נימוקים לא לשמוע לפקודת הוריו שנוגעות לחייו ולא לחייהם. שלושה נימוקים לציית להם אם זה דבר לא חשוב.
ש: וכיצד נבחין בין דבר חשוב לבין לא חשוב?
ת: הבאנו דוגמאות. אכן אין לנו מכשיר מודד חשיבות. ועל זה נאמר: אתה חונן לאדם דעת.