במאמר שפרסם לאחרונה טען הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת, כי לא ניתן למצוא בתורה תשובות לשאלות הנוגעות למדיניות כלכלית. את התשובה לשאלות אלו, ממשיך הרב רוזן, יש למצוא בספרי האתיקה ולא בספרות התורנית. הרב רוזן מוסיף כי רוח היהדות אכן מחייבת מוסריות בהחלטות הכלכליות, אך, ההגדרה למוסריות אינה מצויה בספרי ההלכה כי אם "בעיקר על לוח לבנו".
דברים אלו של הרב רוזן מעוררים תמיהה:
כתלמידיו של מרן הרב קוק זצ"ל שואפים אנו לכינונה של מדינה יהודית אשר תתנהל לאורה של תורה. כיצד יתכן שתחום מרכזי כל כך בחייה של מדינה יהיה מופקע מן התורה? מהי משמעותה של השאיפה להקמת "ציבור אנושי גדול אשר ישמור את דרך ה לעשות צדקה ומשפט" - כלשונו של הרב קוק זצ"ל, אם דרך ה תצטמצם בסופו של דבר לשאלות פרטיות אישיות, ואילו השאלות הציבוריות יוכרעו על פי תחושות הלב בלבד?
אכן בסעיפי השולחן ערוך לא נמצא תמיד התייחסות לכל השאלות. מטבע הדברים, כל עוד לא זכינו למדינה, מיעטו הפוסקים לעסוק בשאלות הנוגעות לכלכלתה של מדינה, וממילא גם ההתייחסות לכך בסעיפי השולחן ערוך מועטה. אך אין להסיק מכאן כי אין לשאלות אלו מענה תורני. נהפוך הוא, המסקנה צריכה להיות כי עלינו לשנס מותניים ולעסוק במשנה מרץ בחלק זה של התורה על מנת שנוכל לדלות ממקורותינו תשובות לשאלות הקשות העומדות בפני מקבלי ההחלטות הכלכליות.
הרב רוזן לא מביא סימוכין לדבריו, פרט לאזכורו דבריו של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, אך המעיין בדבריו של הרב הלוי זצ"ל, ימצא שרוח הדברים שם שונה, ואולי אף מנוגדת לדבריו של הרב רוזן.
בפתח תשובתו (עשה לך רב ח"ג נו) כותב הרב הלוי זצ"ל כי אין אדם רשאי לטעון כאילו אין בכחה של התורה לענות על שאלות חדישות בתחומי חברה, כלכלה ומדינות, "אלא אם כן מילא כרסו בש"ס ופוסקים, כי האמת הפשוטה היא, שרבות מן הבעיות המטרידות חברה מודרנית, ניתן למצוא להן פתרון הלכתי סביר בכל דור. החושב אחרת, אינו אלא כופר בעיקר(!)..."
אכן הרב הלוי זצ"ל מודה כי "אין למצוא בתורה משטר מדיני או כלכלי ברור", אך כוונתו היא לשיטה הכלכלית ולא לעקרונות המוסר. עקרונות המוסר מעוגנים בהלכה גם לשיטת הרב הלוי, ומקורם אינו "לוח לבנו".כך, למשל, ניתן למצוא בכתביו (עשה לך רב ח"ה כג) תשובה הלכתית ארוכה העוסקת בשביתת מורים והשכר הראוי לפקידי ציבור, זאת בניגוד לדברי הרב רוזן אשר הביא את סוגיית השכר הגבוה בחברות ממשלתיות כדוגמא לסוגיא שלא ניתן למצוא לה התייחסות במקורותנו,
כשם שברפואה קובעת ההלכה עקרונות לגבי דילמות שונות הנוגעות להצלת חיים, אך אינה מתייחסת בד"כ לשיטות הטיפול השונות, כך גם בעולם הכלכלה:עקרונות המוסר נקבעים ע"י התורה, ורק השיטה הראויה ליישומם יכול שתהא נקבעת על ידי קובעי המדיניות.
אכן קיימות מחלוקות, אף קיצוניות, בין הפוסקים בנושאים שונים הנוגעים לכלכלה עפ"י התורה, כגון המחלוקת ביחס הראוי לסוציאליזים, (אם כי הדעה הרווחת כיום היא שהתורה דוגלת בכלכלה חופשית עם סייגים.) אך אין בכך בכדי להעיד כי לתורה אין מה לומר בסוגיא. נהפוך הוא, עצם עיסוקם של הפוסקים בנושא מלמדת כי זהו ענין שעל חכמי התורה לעסוק. האם יעלה על הדעת לומר, למשל, כי העובדה שקיימת מחלוקת ביחס לציונות מלמדת כי אין לתורה מה לומר בנושא?!
בניגוד לדבריו של הרב רוזן כי במדינה היהודית האידיאלית לא היו פונים לרבנות הראשית או לפוסקי הדור בכדי להכריע בדילמות כלכליות מוסריות, כותב יוסף אחיטוב (תחומין יב 170) כי "יש בכחה של תורה אשר תהיה נלמדת במלוא רוחב היקפה והקשריה... כדי ליצור תהליך אשר יתרום לכך, שברבות השנים, יהיה ברור ומובן מאילו שרבנים וגדולי תורה ישמיעו את דעתם בשאלות כלליות של כלכלה נכונה על פי ההלכה, מנקודת מבט של מוסר."
דבריו של יוסף אחיטוב מסתברים לענ"ד הרבה יותר, ויש בהם משום הצבת אתגר רציני לתלמידי החכמים.
הרב שלמה אישון משמש כראש מכון כת"ר לכלכלה ע"פ התורה