אף שבכותרת הפינה נאמר: "פינת ההלכה" החלטתי לעשות דין לעצמי ולהתייחס לשאלות רוחניות וחינוכיות שאינן מהמנדט של פינה זו. בפרשת השבוע נאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
פסוק זה מהווה מקור לדרשות רבות. המענינת שבהן – לדעתי - רואה בפסוק זה את המקור לחובת החינוך. התפיסה מביאה לידי ביטוי את העברת עקרונות האמונה היהודית מדור לדור. יש שלמדו מכאן דין מעניין הלומד מכאן את החובה לחנך בנים ובנות כאחד – אף שבנות לא חייבות במצוות תלמוד תורה.
אם אכן פסוק זה נדרש לכיוון ההלכתי, על מה ולמה נוקט הכתוב בלשון: "כי ידעתיו" ולא בלשון ציווי המוכרת לכולנו.
ברצוני להציע שתי הצעות פרשניות שהן אחת: א – החובה לחנך היא טבעית וצומחת מתוך מעייני הנפש של ההורים. אי אפשר לצוות על חובת החינוך אם הוא לא בא מתוכנו. בהיות ומדובר במשימה רווית אכזבות וקשיים רק רצון ושקיקה פנימיים מביאים את האדם לקחת על עצמו משימה קשה זו.
ב- כל אחד מאיתנו חש צורך להעביר את "המסר" לדורות הבאים. יש בכך ביטוי עמוק לתחושת ההמשכיות.
מכאן, המרכזיות של עניני החינוך בחיינו.
ורק עוד הערה אחת...הקב"ה בטוח באברהם שמה שיעביר לדורות הבאים זה: "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
שבת שלום
שי