פרשתנו מעוטרת ביסודות רבים של חובת חינוך ילדינו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵך" (י,ח-ט). כך גם: "וְהָיָה כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'" (יב,כה). ובהמשך "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (יג,ח). ובסיומה "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם" (יג,יד).
בספר החוקים של המדינה אין חובה ולא המלצה על ההורים ללמד ולחנך את ילדיהם. מאידך, התורה חוזרת ומדגישה את חובת הלימוד והחינוך של ההורים מראשית התגבשותו של העם ביציאת מצרים.
בי"ס להורים חסרי יכולת חינוכית
בתי ספר ראשונים הוקמו למעלה מאלף שנים לאחר יציאת מצרים, בתקופת התנאים. התחיל בכך רבי שמעון בן שטח, נשיא הסנהדרין, שהתקין "שיהו התינוקות הולכין לבית הספר" (ירושלמי כתובות פ"ח הי"א). המשיך אחריו רבי יהושע בן גמלא : "זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאִלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחילה, מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה. התקינו שיהו מושיבין [מלמדי תינוקות] בכל פלך ופלך, ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז. ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויוצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע ".(ב"ב כא,א)
עם כל החדשנות בהקמת בתי ספר יש להדגיש שהתקנות המשמעותיות של התנאים לא באו לפטור את ההורים מחובתם ללמד ולחנך, אלא לתת מענה להורים שאינם מסוגלים למלא חובה זו.
חוק לימוד חובה (לימוד ולא חינוך! 1949) מחייב את המדינה להקים בתי ספר ולהעניק לימוד חינם ומחייב את ההורים לשלוח את ילדיהם לבית ספר. חוק זה מתפרש, לצערנו, על ידי הורים רבים כפטור מחובת חינוך הילדים. בית הספר יכול וצריך ללמד את תחומי הדעת, להעשיר בידע ובחכמה את תלמידיו, אולם הוא מוגבל מלמלא את תפקיד אבא ואמא כמחנכי ילדיהם.
קולר העבריינות בצוואר ההורים
גיל עבריינות הצעירים פוחת והולך, והיקף העבריינות וחומרתה מוסיפים והולכים; סמים, אלימות עד כדי רצח, מין, התמכרויות לאלכוהול ולהימורים, עבירות רכוש ועוד. הציבור וההורים פונים בטענות קשות למערכות החינוך, הרווחה והאכיפה ומאשימים את האוצר במחסור במשאבים להתמודד עם הבעיות. הכותרות הגדולות בתקשורת, האקדמיה, ארגוני זכויות הילד ואף וועדות הכנסת ואישי ציבור - ממהרים להטיל את האשמה על המערכת הממשלתית והעירונית. הן נתבעות לתת דין וחשבון על מחדליהן ולגבש פתרונות שכמובן מחייבים תוספת תקציב. ככלל, לא נשמעים קולות רציניים הרואים בהורים אחראיים עיקריים לעבריינות ילדיהם.
כאיש חינוך מחובתי להבהיר שמוסד חינוכי (גם לא פנימייה!) בכל גיל אינו מסוגל למלא את תפקיד החינוך של ההורים ולהשלים את חסרונם. בית הספר יכול ללמד ידע, מיומנויות וחכמה, אך אין הוא מסוגל לבוא במקום החינוך שהורים צריכים להעניק לילדיהם. יש הורים הסבורים שבכספי הקריירה המצליחה שלהם ניתן לפצות את ילדיהם בכסף, במתנות, באירועים נוצצים ובהרעפת 'כיף'. להם ייאמר שהתנהלות זו רק מחמירה את הבעיה ומחנכת את הילד לערכים מעוותים ושלילים. אין דרך לפצות על העדר חינוך ואין מי שימלא מחסור זה זולתם.
תקצר היריעה מלפרט איך על ההורים למלא את חובת החינוך כראוי. הבסיס למילוי חובה זו הוא עצם ההכרה וההבנה של ההורים שאין להם תחליף, ושלהעדר מילוי חובתם עלול להיות מחיר כבד ביותר להם ולילדיהם. מחקרים מלמדים שאין להיות מופתע ממעשה עברייני פלילי חמור מצד הילד. בוודאי אין לצפות לתוצאות טובות בשמירת אורח חיים של תורה ומצוות. הורים יקרים, הוזהרתם!
בל נחיה באשליה שמשפחת הציונות הדתית מחוסנת יותר בנושא השתמטות ההורים מחובת חינוך ילדיהם. אולי היקף הבעיה מצומצם יותר, אולי. מאידך, השתלבותנו בתרבות העבודה, בקריירה ובשאיפה להישגים כלכליים גובים זמן יקר על חשבון חינוך הילדים, ואלו אופייניים גם במשפחותינו.
התורה הטילה על ההורים אחריות ישירה לחינוך ילדיהם. ראוי שנהיה נאמנים לתפילתנו שחרית וערבית ב"שמע ישראל" המדגישה פעמיים את חובת ההורים לחינוך ילדיהם; "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים ו,ז), וכן "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (דברים יא,יט). כך נזכה שיתקיים בנו "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ".
המאמר יתפרסם בעלון "שבת בשבתו"