הרב שרלו: פיקוח הכשרות של הרבנות הראשית לוקה בחסר

הרב יובל שרלו נוגע במסגרת סרטוני "דרך קצרה" בדיון הנפיץ אודות הפיקוח על הכשרות, הממלכתית והפרטית-קהילתית, ונותן הצעת מתווה ליישום. צפו

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 05/02/15 18:40 טז בשבט התשעה

הרב שרלו: פיקוח הכשרות של הרבנות הראשית לוקה בחסר
יחצ, צילום: יחצ

[embed]

]

לכאורה כלל יסודי בדיני כשרות טוען שאין צורך בפיקוח בכלל: עד אחד נאמן באיסורים. העובדה שאדם מתארח אצל חברו בלי מנגנון כשרות, נובע מחזקת כשרות של המארח, של ספק האוכל. אף על פי כן, אמרו פוסקי ההלכה שאנו חייבים פיקוח, וזאת משתי סיבות. ראשית, כאשר מדובר בבית עסק,יש לו פיתוי כספי לעגל ולחפף, והפיתוי רב כשמדובר בהפסד גדול. על אחת כמה וכמה, וזו הסיבה השנייה, כשחלק גדול מבתי העסק אינם מופעלים על ידי אנשים שהכשרות היא מעניינם. אשר על כן אין לאכול במקום בו אין פיקוח על הכשרות.

מי ראוי שיהיה הגוף המפקח? זאת שאלה קשה מאוד, בשל העובדה שכאשר מתחילים להקים מערכת מתחילים אינספור שיקולים: איך מוודאים שהמערכת תתופעל על ידי אנשים טובים, שהכשרות בראש מעייניהם? כיצד שומרים על המערכת מפני ניצולה בידי בעלי אינטרסים, ושהיא לא תושחת על ידי הכסף הרב שמעורב בה?

במצב הנתון,לא ניתן להצביע על מערכת שהיא אידאלית. זו של הרבנות הראשית - הלוואי והיתה הפתרון האולטימטיבי. אבל בפועל יש איתה הרבה בעיות. החל מכך שרבים - מימין ומשמאל, בצדק ושלא בצדק - אינם סומכים עליה, ועד העובדה שהרבנות מכניסה ידיה לפיקוח בפועל, וכך מביאה את עצמה למעורבות עם כסף ואינטרסים, והתסבוכת גדולה. שמא נפתור את הבעיה על ידי כשרות קהילתית? זו נאיביות כפולה. אלף, חלק מהותי מהבעיות ברבנות הראשית יימצאו גם ברמה הקהילתית. אמונות שברמה הקהילתית לא תהיה סכנת שחיתות, כסף, מאבקים וכו' - אין לה על מה שתסמוך. בנוסף לכך, כל פתרון מייצר בעיות משלו, ואנו נכיר בעיות חדשות מכך שהכשרות תיקבע על ידי כל קהילה בפני עצמה. לכן קשה מאוד לקבוע מהי השיטה הטובה ביותר. זו לא בהכרח שאלה לרבנים - היא קשורה לייעוץ ארגוני, לאתיקנים המחפשים את הדרך הישרה וכו'. גם שאלות מהותיות לפנינו: האם ברצוננו ליצור מצב שבו רמת הכשרות תהיה בסיסית, ולכן כדאית כלכלית, ועל ידי כך יותר יהודים יאכלו כשר - או שאנו רוצים כבכל תחום לשדרג; ואזי הכשרות תהיה מהודרת ונאמנת יותר להלכה - אך זו הכללית תקרוס,ורבים לא יאכלו כשר בסופו של דבר. מסובך מאוד.

בכנות, אינני חושב שיש פתרון שאפשר להצביע עליו, ואפילו על הפתרון הכי פחות גרוע קשה להצביע. בכל זאת אני יכול רק להביע את עמדתי ואת הכיוון הרצוי בעיני. צריך לפצל את אחריות הרבנות הראשית לכשרות. זהו תפקידה, ויש חשיבות לכשרות של הרבנות. אך היא צריכה להיות קובעת את תו התקן, היא צריכה להיות הרגולטור. לא טוב לה שהיא שולחת את ידיה לתוך העשייה הכשרותית עצמה. שם היא מסתבכת בשאלות של יושרה, כסף ושוחד. מי שצריך לעסוק בהשגחה הם גופים שיעמדו בקריטריונים של הרבנות, ויפוקחו על ידה. אותם גורמים, שיהיו יותר מקומיים, יותר מקצועיים, יותר נקיים - גם יכירו אינטימית את הקהילה הנצרכת להם. ברמת בתי החרושת, אט אט הציבור יגבש תפיסה של הגופים עליהם הוא סומך - דבר שקצת דומה למה שקורה היום, כאשר ישנן רבנויות מקומיות הנתפסות כאמינות יותר או פחות. וזאת לא מתוך החוק,אלא מכח הכרת המציאות.

נראה לי שזהו פתרון טוב, גם בעל אחריות ציבורית, וגם ישמור על קדושת הרבנות כגורם פוסק ולא העוסק במתן הכשרויות בפועל. תהיה הליכה לכיוון המקומי בתחום בתי האוכל - ובמידה מסויימת גם בתחום בתי החרושת, וזה אולי איסוף הטוב מכל הפתרונות. צריך לזכור שנועדנו להיות עם קדוש בעל המאכלים שלו, ושהתורה ניתנה לא רק לפרטים הנאמנים להלכה - אלא לאומה כולה, ומערכת הכשרות צריכה להיות מתוך אחריות כללית. האם הדרך של פיצול תפקידה של הרבנות לגורם מפקח ולגופים בשטח הוא הפתרון הטוב ביותר? אני לא בטוח, ובכל זאת זהו הפתרון שיש לנסות, כי הוא נראה כדבר הנקי והכשר ביותר.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן