הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ”אורות שאול“, התייחס היום (ב‘) לתופעת הדתיים המסמסים בשבת, כפי שעלתה בכתבה שהתפרסמה בסוף השבוע האחרון במגזין ”מוצש“ של ”מקור ראשון“.
”הכאב הגדול שלי הוא קודם כל על השעבוד והעבדות האנושיים. לפני שאלת שמירת ההלכה, וכתשתית לה“, כתב הרב שרלו בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו, ”שבת נועדה ביסודה לשחרור מאדון נוגש ולהצבת אלטרנטיבה ל‘ששת ימים תעשה מלאכה‘“.
לדבריו, ”במשך הדורות חשבנו שהעבדות כבר לא רלוונטית. עתה היא חוזרת. העבדות לתזזית, לאייפון, לצורך להיות זמין ומקושר כל הזמן, למשחק האצבעות, לחוסר הריכוז ולחוסר השהות בחוויה מסוימת. מה שמשתקף בתופעה של "חצי שבת" אינו מתחיל בשבר הדתי או ביחס להלכה. הוא נובע ממקומות עמוקים הרבה יותר של המציאות בה אנו חיים. ההלכה מחייבת יום המחייב שחרור טוטאלי מכל הנוגשים הבאים מעולמות חיצוניים המבקשים להסתנן לעולמו של האדם (שזה גם היסוד של איסורי דרבנן במובן הרחב של המילה), ובני אדם אינם מסוגלים לעמוד בו, והופכים אף אותו לחולין“.
לטענת הרב שרלו, ”מכאן צומחת גם ההחמצה של המפגש עם ריבונו של עולם. כל מפגש זוגי כולל בתוכו העצמה ונסיגה, מילוי תשוקה פנימית ובצידה נכונות להקרבה. אין אהבה אמיתית בלוא שני אלה - לא בין בני זוג אנושיים, ולא במפגש עם הא-לוהים. אנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", לאמור: אחד הממדים של האמונה בריבונו של עולם ואהבתו כוללת בתוכה את עשיית רצונו וציוויו, בין אם אנו מזדהים אתם ובין אם אנו מעדיפים לעשות משהו אחר, אך עושים את רצונו. מי שאינו חלק מזה - הולך בדרך זרה, המנוגדת למה שריבונו של עולם לימד אותנו בתורתו“.
”סדרת התירוצים האפשריים למהלך כזה היא רחבה מאוד, אולם בסופו של דבר צריך להתייצב ביושר מול עצמו ומול ריבונו של עולם ולשאול את עצמו האם דרכו היא אכן כוונון ההלכה למקורה האמיתי או פשוט בריחה ממשמעותה האמיתית של שפת האמונה, שכאמור- חלק ממנה היא קבלה. דומה הוא לבן זוג האומר כי הוא מאוד אוהב את אשתו, אך בתנאי שהיא תקבל אותו כפי שהוא, ללא כל שינוי, מאמץ, התקרבות, הכלה ונאמנות. זו אינה מסורתיות. זו התכחשות“, הוא כותב.
מעבר לכך, הרב שרלו טען כי המציאות הזו מהווה גם קריאה לעולם תלמוד התורה והתנועה הרוחנית הדתית. ”תעודת הזהות המיוחדת שלנו היא אמנם ההלכה "כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככל התורה הזו...". זהו חוט השידרה המופלא של היהדות, והמחויבות לו היא מוחלטת. ברם, חוט שידרה לבדו אינו גורם לתנופה ולתשוקה. העובדה כי בד בבד עם התביעה לקיום ההלכה לא בא יחד עימה החיפוש הגדול אחר העולם הרוחני, כוונונה של ההלכה עצמה למקורה ולמשמעותה, עולם עשיר בחוויות רוח ובכמיהה לימודית ייחודית - משתקפת אף היא בהתמוססות שמירת השבת ההלכתית“, כותב הרב שרלו.
”מדברי הרב קוק זצ"ל למדנו כי יש צורך להקשיב לתנועות של כפירה, קל וחומר לעולמות של תרבות דתית, ולשמוע גם את התביעה שיש בה. זה לא יהיה חכם רק לבקר את התופעה. צריך גם להקשיב לה, ובד בבד עם ראייתה בלוא מחלצות של מכבסת מילים צריך להקשיב גם למה שהיא טוענת שחסר בעולמנו הדתי. לו היו מקשיבים כולם - ה"מחפפים" למשמעות הנאמנות ההלכה, ודורשי ההלכה לחלל הקיים גם במקום בו היא נשמרת במלואה היה סיכוי משמעותי להתחדשות דתית מרתקת“, הוא מסכם.