"קשה לי להבין מדוע בנושא חרקים זעירים, שם יש כל כך הרבה סיבות טובות וחזקות להקל, מדיניות הרבנות הראשית לישראל אינה מגלה כל גמישות, גם כשמדובר במקומות להן רמת כשרות 'רגילה'. ההחמרה הקיצונית בנושא החרקים, מעבר לשורת הדין, עלולה לגרום לפגיעה ברמת הכשרות בכך שנגיע להתיר דברים אסורים" - כך טוען הרב זאב וייטמן, רבה של חברת 'תנובה', אשר תקף במאמר הלכתי את מה שהוא מכנה "חומרא יתירה" בנושא החרקים הזעירים בירקות.
במאמר המתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת "דעות", היוצא לאור על ידי תנועת "נאמני תורה ועבודה", טוען הרב וייטמן כי "לא ניתן להבין ולא לקבל או לכבד עמדות הסבורות שירקות אלו (תותים, חסה או ירקות עלים שאינם 'מהדרין' - א.פ) אסורים באיסור גמור מן הדין ואין כל מקום להתיר את אכילתם".
לדבריו, "בניגוד לעמדות הנשמעות מפעם לפעם, במקרה של חרקים זעירים, כאלו שקשה לזהותם, הרי שההגדרה ההלכתית שלהם כאשר הם חבויים בירקות היא 'תערובת', ומדין תורה החרקים האסורים בטלים". עוד טוען הרב וייטמן כי גם לדעת הרבנים והפוסקים הסבורים כי אותם חרקים אינם בטלים, מכיוון שמדובר ב'ברייה', "הרי שההלכה שקבעה כי ברייה אינה בטלה היא חומרת חכמים ובכל הנוגע לספקות ולמחלוקות ישנו כמובן הבדל גדול אם הדיון מתנהל במישור דאורייתא או דרבנן".
הרב וייטמן מטיל ספק במי שאוסר אכילת חרקים זעירים שאין אפשרות לזהותם במבט רגיל, ללא שימוש באמצעי עזר. "ישנם מצבים בהם אותם חרקים נראים בעין בלתי מזויינת כחלק מהירק או מהפרי, או לכל היותר כלכלוך או כשערה. האם מזיק כה זעיר שלא ניתן לזהותו בין רגילה שהוא יצור חי, נכלל בגדר 'שרץ הארץ' האסור באכילה?", תוהה הרב וייטמן.
"לא ניתן ללעוס חרק כזה בפני עצמו, לחוש אותו או לדעת אם הוא נאכל או נדבק לשיניים וממילא ספק גדול אם איסור אכילת שרצים כולל גם שרצים זעירים שאין כל אפשרות לאוכלם בפני עצמם", טוען הרב וייטמן. מסיבות אלו ומנימוקים הלכתיים נוספים שהציג במאמרו, פוסק הרב וייטמן כי לדעתו "הייתי משקיע הרבה פחות אנרגיה בנושא החרקים ומאפשר למקומות הנמצאים תחת כשרות 'רגילה' לקלוט ירק רגיל, כאשר לפני השימוש הוא יטופל וייבדק בהתאם להנחיות הרלוונטיות לכל גידול וגידול".