הקשרים המשותפים של הרב גורן והרב צבי יהודה קוק

לציון יום פטירתו של הרב שלמה גורן זצ"ל, החל היום, מציגה עו"ד ד"ר שפרה מישלוב את מסכת הקשרים ההדדיים בינו לבין הרצי"ה - במגוון רחב של סוגיות ואירועים

חדשות כיפה עו"ד ד"ר שפרה מישלוב 28/10/13 13:48 כד בחשון התשעד

הקשרים המשותפים של הרב גורן והרב צבי יהודה קוק
לעמ, צילום: לעמ

לקראת יום פטירתו של הרב שלמה גורן זצ"ל החל בכ"ה חשוון, ברצוני לעמוד על מסכת הקשרים בינו לבין מנהיג בולט נוסף של הציונות הדתית, הרב צבי יהודה הכהן קוק.

הרב גורן חי ופעל בין השנים 1918-1994. הוא כיהן כרב הראשי הראשון לצה"ל בין השנים 1948-1971 וכרב הראשי לישראל בין השנים 1972-1983. רוב שנות הכשרתו התורנית בצעירותו בשנות העשרים והשלושים עברו עליו בירושלים של היישוב הישן, ובד בבד הוא הושפע מקשריו עם הרב אברהם יצחק-הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל. בעת הקמת המדינה, הוא נבחר לתפקיד הרב הראשי לצה"ל על ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, בהמלצת הרבנים הראשיים ושר הדתות דאז. הוא מילא תפקיד מרכזי בהקמת הרבנות הצבאית ומיסודה, ובאותה תקופה התבסס מעמדו הציבורי כפוסק הלכתי בעל השקפת עולם ציונית. במהלך שנות פעילותו הציבורית הוא לא נמנע מלהביע בנחרצות את עמדותיו ההלכתיות בסוגיות עקרוניות וסבר כי על פוסקי דורו לדון בסוגיות ההלכתיות, העולות מהתמורות ההיסטוריות והתרבותיות, כגון ייסוד מדינת ישראל והתפתחויות טכנולוגיות.

על אף השקפותיו הלאומיות והמודרניות של הרב גורן אשר שייכו אותו מטבע הדברים לציבור הדתי-לאומי נראה שהוא לא ראה את עצמו חלק מההנהגה והמוסדות הדתיים ציוניים ושמר במידה מרובה על עצמאותו כפוסק וכאיש רוח. יש שעמדותיו הייחודיות אף לא עלו בקנה אחד עם עמדתם של מנהיגים דתיים וציוניים. עם זאת בתקופת כהונתו כרב הראשי לישראל ונוכח ההתקפות הקשות עליו מצד ההנהגה החרדית בעקבות פסיקות נועזות שלו, חלה קרבה בינו לבין רבנים ומנהיגים דתיים ציוניים, וכמה מהם עמדו לימינו בשעותיו הקשות וביקשו לסייע לקידום יזמותיו בתחומים שונים. בין אלה בולט הרב צבי יהודה הכהן קוק, אשר כיהן כראש ישיבת מרכז הרב והיה בנו וממשיך דרכו של הראי"ה קוק.

יש לציין, כי ערב הבחירות לרבנות הראשית בשנת תשל"ב (1972) הביע הרב צבי-יהודה את תמיכתו דווקא ברב אונטרמן, הרב הראשי המכהן, שכן סבר שההלכה אינה מאפשר להעביר רב ממשרתו. אולם לאחר שנבחר הרב גורן, הוא העניק לו תמיכה כמעט בלתי מסויגת בפעולותיו ובעמדות שהציג. השניים נפגשו לעתים מזומנות להתייעצות בנושאים עקרוניים והתכתבו ביניהם תכופות על בעיות הזמן.

הרב צבי יהודה נהג לכנות את הרב גורן בביטויי הערכה גדולים: 'מרן מרא דארעא קדישא ידיד נפשי עוז והדר הגאון האמיתי שר התורה והיראה פאר דורנו'; 'מעלת כבוד אדוני מורי, חביבי ונכבדי מאד הדגול ומרומם ברבבות וישראל והדר תקומתו' ועוד. הוא הפנה לרב גורן,כרב הראשי לישראל, שאלות בעניינים שונים שנשאל עליהם וקבע שיש לסמוך על פסיקותיו בענייני ציבור, בהן אמירת הלל בברכה ביום העצמאות ודין יום העצמאות שחל בשבת.

הרב צבי יהודה עמד לימינו של הרב גורן בשעותיו הקשות ביותר אל מול ההתקפות מצד מנהיגים חרדיים נגדו בעקבות פסיקתו בעניין 'האח והאחות' כאשר קבע שהם אינם ממזרים.

לאחר שפרסם הרב גורן את ספרו ובו נימוקי הפסק, כתב לו הרב צבי יהודה -

ממעמקי לבי ונפשי אביע את רחשי תודות על פרסום הספר בירורי הדברים המפורשים והגלויים של ההוראה בקדושה כהלכתה למעשה של ביטול הלעז על נפשות אחינו ואחותנו יברכם וישמרם צור ישראל וסילוק מהומת המגרעת בדברי האמת מעל כל עם ה' ונחלתו. כל שעה ורגע ציפיתי וייחלתי בימים אלה לפרסומי הבירורים האלה. החייתני! תאלמנה שפתי שקר, ותקצצנה ידי רשע של מחלוקת.

פרשייה בולטת נוספת בה עמד הרב צבי יהודה לימינו של הרב גורן הייתה פרשת 'מיהו יהודי'. לאחר שראשי המפד"ל הפרו את הוראתו של הרב גורן ונכנסו לממשלה למרות שלא התקבלה דרישתם לתקן את חוק השבות כך שיוגדר בו יהודי בהתאם להגדרות ההלכתיות, מחה הרב צבי יהודה חריפות כנגד זאת ופרסם הודעת מחאה:

הטראגי קומדיה הנוראה של הרכבת ממשלה לא נורמלית ללא צדק ודת של מיעוט על מדינתנו הנשגבה, עשתה את כולנו ללעג ולקלס, והיא חילול השם שאין כמוהו: חילול שם שמים וחילול שם כבוד ישראל, עם ישראל ומדינת ישראל.

כמי שחרד למעמדה של הרבנות הראשית מייסודו של אביו, הרב אברהם-יצחק הכהן קוק, הצטער הרב צבי-יהודה צער רב על המחלוקת הגלויה ששררה בין הרב גורן לרב יוסף בשנים הראשונות לכהונתם ברבנות הראשית ועל הפרסום הנרחב שניתן לה בעיתונות התקופה. הוא פנה בעניין זה לרב גורן: 'מתוך צער וכאב הנני מחויב לפנות לכבוד גאונו: האם לא היה יותר הגון שיבוררו ויסודרו הדברים שביניכם, בינינו, בתוכנו, בין אנשי תורה, ולא עם חיצונים?'

במשך השנים, כאשר שבו ותקפו אישים חרדיים את הרב גורן, הגן עליו הרב צבי יהודה בתקיפות וקרא לנדות את המשמיצים כנגד 'מורנו ורבנו הגאון האדיר שר התורה וההוראה פאר הדור והדרו'.

הרב גורן, גם הוא מצדו התגייס להגן על שמו של הרב צבי יהודה, וכאשר פורסמה עליו כתבה ביקורתית בעיתונות הכללית, פרסם הרב גורן תגובה נגד 'דברי בלע ועלבון נגד הכהן הגדול, עין ישראל, גאון התורה והמחשבה, מרן הרב צבי-יהודה הכהן קוק שליט"א, ראש ישיבת מרכז הרב, שכל חייו קודש להפצת התורה ולגאולת העם וארץ ישראל'.

באותה עת ובשנים שבאו לאחר מכן, העביר הרב גורן שיעור קבוע לתלמידים בישיבת מרכז הרב כמו גם בישיבות ציוניות אחרות - ישיבת מעלות, ישיבת ניר בקרית ארבע וישיבת ההסדר בהר ברכה.

בשנת תשל"ח (1978), בחלוף חמש שנות כהונתו הראשונות של הרב גורן ובטרם נחקק חוק הרבנות הראשית, הקובע כהונה בת עשר שנים, כאשר נערכו הכנות לבחירות נוספות לרב ראשי לישראל, פנה הרב צבי יהודה לרב שאול ישראלי וביקשו להסיר את מועמדותו למשרה על מנת לאפשר לרב גורן להמשיך את כהונתו, ולא 'לתת יד לבעלי מחלוקת המתאמצים להרוס בנין הקודש של הרבנות הראשית לארץ ישראל'.

עם זאת, הקרבה בין השניים לא מנעה מהרב צבי יהודה למחות ברב גורן לא אחת כאשר נתגלעו מחלוקות ביניהם. בין הבולטות שבהם הייתה סוגיית 'היתר המכירה' בשנת השמיטה.

הרב גורן סבר שמשקמה המדינה נחלש תוקפו של 'היתר המכירה', ומוטל בספק, משום שהמדינה היא הבעלים על כל הקרקעות, ולכאורה מכירה בידי אדם פרטי אינה מפקיעה את בעלות המדינה ואינה הופכת את הקרקע להיות בבעלותו של גוי. הרב צבי יהודה, לא קיבל את עמדתו בעניין זה וחלק על האופן שבו הבין הרב גורן את היתר המכירה אליבא דאביו הראי"ה קוק.

השניים נחלקו גם בסוגיות מדיניות משמעותיות. הרב גורן תמך בתחילה בהסכם שלום עם מצרים, גם במחיר וויתורים בסיני (אם כי הוא התנגד להחזרת פתחת רפיח ופירוק היישובים). לאחר שפורסמו בעיתונות דבריו של הרב גורן כי 'לגבי סיני יהיו נסיגות, שהרי גם כשאנו מתפללים ואומרים עושה שלום במרומיו אנו נסוגים', פנה אליו הרב קוק במכתב נוקב וציין בו שהוא מקווה שהרב גורן יכחיש את הדברים שפורסמו בשמו והדגיש 'כי אין שלום שקר, וכי אין נסיגות חלילה, לא במרומים ולא בארץ חיינו'.

בין השניים שררה מחלוקת גם בסוגיית העלייה להר הבית. הרב גורן תמך בעלייה אל ההר בכפוף לעמידה בסייגים הלכתיים כטבילה במקווה, כניסה למקומות מוגדרים על ההר וכו', ואילו הרב צבי יהודה, בעקבות אביו, התנגד לה בחריפות.

יש להדגיש, כי בשונה מהרב צבי יהודה ותלמידיו, הרי שלמרות קשריו של הרב גורן בצעירותו עם הראי"ה קוק, והעובדה שראה את עצמו ממשיך דרכו ברבנות הראשית, הרי הוא מיעט ביותר לצטט מכתביו בספריו ובמאמריו, שהיו הלכתיים ולא הגותיים ברובם.

לאחר פטירת הרב צבי-יהודה הכהן קוק אמר עליו הרב גורן: 'אזיל גברא דמסתפינא מיניה [הסתלק איש שירא אני ממנו], והכתירו 'אביהם של ישראל... גאון המחשבה, החזון והמעשה'. בדברי הספד עליו הבליט שתי נקודות עיקריות במנהיגותו: א) הצלחתו להפוך את ישיבת מרכז הרב לתנועה עולמית של אלפים ורבבות בשל היחס האבהי שלו לכל אדם ובזכות האמונה שירש מאביו בתחייה הרוחניתלאומית ההולכת ומתגשמת בארץ; ב) עמידתו העיקשת על שלמות הארץ, תולדות ביטחונו בהתגשמות ההבטחה האלוקית בדורנו שיצרה תנועה של לומדי תורה ולוחמים המחרפים את נפשם למען ארץ ישראל. הרב גורן אף סבר שהרב צבי יהודה ייצג נאמנה את משנת אביו, ולאחר פטירתו חל כרסום במימושה: 'כל זמן שבנו, הרב צבי-יהודה קוק היה בחיים, הוא שמר במידה רבה על יסודות משנתו של אביו'. כדוגמה לכך הוא הביא את החלטת ישיבת מרכז הרב לאחר פטירתו של הרב צבי יהודה לחזור ולומר הלל ביום העצמאות ללא ברכה כהחלטת הרבנות הראשית שקדמה לרב גורן.

הכותבת חברת הקליניקה למשפט עברי, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר אילן. להזמנת סיוע משפטי, הרצאות ועריכה - 052-5237017

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן