כדי להתמודד עם הסוגיה צריך לעיין בהלכה על משמעות הפיוס. מעיון קצר עולה שהפיוס מצריך מעבר של תהליך נפשי מפרך, וכך כותב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב הלכה ט): "אבל עבירות שבין אדם לחבירו ...אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו". מדברי הרמב"ם עולה שיש צורך בפעולה אינטנסיבית של ריצוי ופיוס. החפץ חיים מעיר במשנה ברורה (סימן תרו ס"ק ב) ש:"נכון שילך בעצמו אליו ולא ישלח תחלה אמצעי שירצה לקבל פיוסים". כלומר: יש צורך שאדם יעשה מאמץ נפשי כדי לבקש סליחה. עם זאת הוא מוסיף ש"אם קשה עליו לילך בעצמו תחלה או שיודע שיותר קרוב הפיוס ע"י איש אמצעי שיתווך ביניהם יכול לעשות ע"י אמצעי". כלומר, קיימת אפשרות להשיג פיוס ע"י אמצעי אם לא ניתן אחרת, אך בודאי שזו אינה האופציה המועדפת.
הרב עובדיה יוסף נשאל שאלה דומה האם ניתן לפייס במכתב. לאחר דין ודברים ארוך הוא מסכם כך: "מי שחטא כלפי חבירו, עליו ללכת לפייסו בעצמו ולא על ידי שליח, או על ידי מכתב, ומכל מקום הכל לפי הענין, שאם הדבר ידוע שהנעלב נוח לרצות, עדיף שילך אליו בכבודו ובעצמו לפייסו, ורק אם הוא קשה לרצות, וחושב שיותר יהיה נוח לו להתפייס אם ישלח אליו איש מכובד מידידיו שירצהו תחלה, יעשה כן, ולאחר מכן יבוא אחריו וימלא את דבריו בבקשת מחילה כדת. ונסלח לו".
לכן, מאחר ותהליך הפיוס מצריך מאמץ נפשי אשר הוא חלק מתהליך התיקון, יש חשיבות לבקש סליחה פנים אל פנים ולא לברוח ולהתחמק מהתמודדות עם החבר בו פגענו. פייסבוק עשוי להיות אמצעי קל מדי שמתחמק ממפגש פנים אל פנים עם הנפגע, מפגש הדורש הקרבה גדולה יותר. ברם, אם אין אפשרות אחרת בודאי עדיף לבקש סליחה בפייסבוק או באימייל מאשר להתעלם לחלוטין מהעבירות שבין אדם לחבירו.