בסדום ועמורה כשלנו, מישהו באמת מופתע מפרשת "הזמר המפורסם"?

"הזמר המפורסם" הוא רק הסימפטום של המחלה שכולנו נגועים בה - התיקון לא ייגמר בהכנסתו לכלא, אלא בחינוך מחדש לכבוד האדם, הגוף והמיניות

חדשות כיפה משה רט 18/11/13 12:43 טו בכסלו התשעד

בסדום ועמורה כשלנו, מישהו באמת מופתע מפרשת "הזמר המפורסם"?
צילום מסך, צילום: צילום מסך

המקרה של "הזמר המפורסם" מסעיר את התקשורת והרשת מאז השבוע שעבר. לא ברור מה כאן יותר מזעזע - המעשה עצמו, או הצביעות של הזעזוע המזויף והמתחסד של חלק מהעוסקים בו. הרי בתקשורת חיים על מקרים כאלה. זה דם התמצית המזין אותה. המדיה עוסקת ללא הפסקה בגירוי יצרים, ביצירת אוירה של מתירנות חוגגת וחסרת גבולות, וכאשר מישהו מתפתה בייצרו ונכשל - מיד היא עטה עליו כנשר אלי פגר, וחושפת את האירוע בפרטי פרטים, כדי לגרות עוד יצרים ולהמשיך את מעגל הפיתוי וההרס. כל זה, כמובן, תוך העמדת פנים של שומרת החוק והמוסר, שכל עניינה הוא טובת הציבור.

הצביעות פה בולטת במיוחד, לאור העובדה שחוסר החוקיות של המעשה הוא מקרי וזניח לגמרי. לא מזמן כתבנו פה על חיסון הפפילומה, המבטא מציאות לפיה גיל 13 הוא הגיל בו "אפשר להתחיל". סקרים ומחקרים שונים מראים, שאחוזים גבוהים מבני ובנות הנוער מתחילים לקיים יחסים כבר בגיל 15. אף אחד לא היה מתרגש אם הילדה המדוברת היתה מתהוללת עם חבריה לבית הספר; זו הרי מציאות נורמלית ותקינה, דבר שבשגרה. כביכול רק פער הגילאים בינה לבין הזמר המפורסם, שבמקרה עובר על האות היבשה של החוק, הופך את המקרה לשערורייתי ומזעזע.

הווה אומר: להכין לילדות בת מצווה "בוק" צילומים בתנוחות חושפניות ומפתות - זה בסדר גמור; לעודד נערות לחשוף את עצמן במסגרת שעשועוני טלוויזיה למיניהם - זה מצוין; להשתמש בגוף האשה כמקדם מכירות וכאמצעי להפקת כסף - זה לגיטימי לחלוטין; הכל שרויים לכם, הכל מותרים לכם - רק תקפידו לבדוק תעודות זהות לפני מעשה, כדי לא להסתבך עם איזה סעיף קטנוני ומיושן בחוק.

היחס למין נחשב לאחד הדברים המהותיים המבדילים את האדם מן הבהמה, דווקא משום שההגבלות והטבואים בנושא נראים לפעמים חסרי היגיון. מנקודת מבט נהנתנית-תועלתנית, אין סיבה להגביל כל צורה שהיא של מיניות, כל זמן שהיא נעשית בהסכמה. לכאורה, אין שום רע בחברה נוסח "עולם חדש ומופלא" של האקסלי, בה אנשים מחליפים בני ובנות זוג מדי יום, באורגיה אחת גדולה וממושכת. אף על פי כן, כל חברה אנושית לאורך ההיסטוריה הציבה גבולות ברורים וחד משמעיים בנושא, ושמרה עליהם בחומרה לא פחותה מהשמירה על דיני נפשות. והסיבה לגבולות הללו אינה אמונות טפלות או תסביכים כלשהם, אלא מלה פשוטה אחת: כבוד.

גם על הכבוד דיברנו פה לא מזמן, ועל העדרו מהעולם של ימינו. בעולם מטריאליסטי ומחולן, האדם אינו אלא מכונה לשכפול גנים, גופו אינו אלא אוסף חלבונים, ונפשו אינו אלא אשליה שנוצרת מפעילות כימית וחשמלית במוח. בעולם כזה אין מקום לכבוד, לא לגבר, לא לאשה, ולא לחיבור ביניהם. ואם אין כבוד, למה לא לחיות את הרגע, ולמכור את הגוף בשביל כמה רגעי הנאה, או בשביל כסף ופרסום? גוף חסר כבוד, שאינו שווה דבר, אינו אלא עוד כלי שימושי במרדף אחר סיפוק התשוקות.

כבוד מתבטא בהכבדה, באימוץ מגבלות וחוקים שעומדים בדרכה של הנהנתנות. אנו מכבידים על עצמנו בבגדים, גם כשחם בחוץ והם נראים מיותרים, משום שאנו מכבדים את גופנו ואיננו חושפים אותו לעיני כולם. אנו מכבידים על עצמנו בנימוסי שולחן ובהתנהגות מרוסנת, משום שאיננו רוצים לאכול כמו בהמות. על אחת כמה וכמה שעלינו לכבד את עצמנו בכך שנשמור את גופנו לקשר רציני בלבד, קשר של מחויבות, אהבה וכבוד הדדי, כפי שבא לידי ביטוי בחיי הנישואין. העדפת הנאה אנוכית על פני הכבוד, מבטאת זלזול הן בעצמך והן בזולתך, והיא אינה מבטאת כל מידה טובה שהיא, אלא בהמיות גסה.

קל מאד לחברה להפוך לסדום ועמורה. כל שעליה לעשות הוא להציב את ההנאה כערך היחיד, ולשאול "מה רע?" על כל צורת הנאה שאינה פוגעת באחרים (כמובן שבחברה חסרת איפוק שכזו, הפגיעה באחרים תגיע גם תגיע במהרה). הדרך היחידה לעצור את ההתבהמות, היא על ידי החזרת ערך הכבוד למקומו כערך בסיסי - ערך שלא שואלים עליו "למה", בדיוק כפי שלא מערערים על ערכים כמו חיי אדם והאיסור לפגוע בזולת. בחברה שמכבדת את עצמה, זמרים מתהוללים לא יזכו ליוקרה והערצה, וילדות לא יפקירו את עצמן כדי לזכות בקרבתם. "הזמר המפורסם" הוא רק הסימפטום של המחלה שכולנו נגועים בה; התיקון לא ייגמר בהכנסתו לכלא, אלא בחינוך מחדש לכבוד האדם, הגוף והמיניות.

לאתר של משה רט

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן