אף אחד לא מדבר על צדק

החזרה אל הקהילה, העמדת הדרישה לצדק חברתי כלפי פרטיה, השתתפות כולם בעשיית הצדק בתוך מרקם החיים הקהילתי, היא זו שמכוננת חברה צודקת במובן העמוק, חברה שיש בה סולידריות, אחריות הדדית ושותפות

חדשות כיפה מאיר קראוס 19/02/13 18:16 ט באדר התשעג

אף אחד לא מדבר על צדק
Alex E. Proimos-cc-by, צילום: Alex E. Proimos-cc-by

המושג צדק חברתי נדון לאורך שנים על ידי אנשי הגות, חוקרי חברה וגם על ידי אלה הפועלים לתיקונה.

יציאתם לרחוב, של מאות אלפי ישראלים בקיץ שעבר בדרישה למען צדק חברתי, הביאה להוצאתו לאור של המושג מהמרחב המצומצם של בתי מדרש חברתיים מחויבים ומהעיון האינטלקטואלי אל חווית הציבור הרחב ותודעתו. הציבור הישראלי חש באופן אינטואיטיבי הזדהות עמוקה עם תוכנו של המושג צדק חברתי בהקשר של המצוקות והפערים בחברה אף ללא למידה והעמקה בתוכנו הרעיוני, הגם שהמחאה יצרה מעגלי למידה מעשירים באשר למגוון תכניה.

הסוגיה עליה אני מזמין את כולנו לחשוב היא סוגיית הצדק קהילתי- העירוני. המרחב העירוני הינו עולם שלם של מבנים, מרחבים פיזיים, אנשים, קהילות, מוסדות, פעולות ותהליכים. כל אלה הם רכיבים של פסיפס עשיר ומגוון של מירקם חיים עירוני. האם נוכל להגדיר חזון לעיר צדק? האם נוכל לשרטט תבחינים לקיומו ולהתקדמות מימושו של צדק חברתי בעיר? כיצד ניתן ליצור אווירה תומכת להפיכת העיר להיות צודקת יותר? מהם המנגנונים הנדרשים על מנת לשאת את חזון עשיית הצדק העירוני? מהם המבנים החברתיים שיכולים להוות תשתית לפיתוחה של עיר צדק? מהם המעשים המכוננים עיר של צדק? ועוד שאלות רבות אחרות שכולן עניינן למצוא דרכים למימוש הדרישה לצדק חברתי במרחב העירוני-קהילתי.

כרקע לדיון ראשוני בסוגיית הצדק הקהילתי-עירוני אני מבקש לעיין מעט בתרגום הרעיוני של הדרישה לצדק חברתי בעקבות המחאה. ועדת טרכטנברג בבואה להמליץ על מענה לדרישת הציבור לצדק חברתי, ניסחה שלושה עקרונות מנחים ליישומו, עקרונות שלאורם על פי המלצת הוועדה, תקבע המדיניות החברתית - הכלכלית ועל פיה יבחנו פעולות הממשלה:

הלימה בסיסית ועקבית בין התנהגות נורמטיבית, תרומה ומאמץ של הפרט, לבין התגמול שהפרט מקבל בכל מישור ומישור הן החברתי, הן הכלכלי והן הפוליטי. צדק חברתי משמעותו חלוקה שוויונית של משאבים אנושיים, כלכליים ומעמדיים. פערים כלכליים, הדרה ממוקדי השפעה ושיוך מעמדי הם היפוכו של צדק חברתי.

כללי משחק הוגנים על פני מחזור החיים: שוויון הזדמנויות בשלבי הפתיחה, מרחב פעולה וכללי תחרות הוגנים בהמשך, ביטחון בסיסי וכבוד לאחר הפרישה. אחריותה של החברה היא ליצור מרחב המאפשר הזדמנות שווה לכל חבריה לפעול בתוכה ולהשיג כפי כוחם ולאורך כל שלבי פעילותם, ולהבטיח חיים בכבוד לאלה שפעלו בתוכה בעבר.

אם הגורל מכה בפרט מכל סיבה שהיא, החברה תסייע בהבטחת קיומו, נגישותו וכבודו. סולידריות זו אינה רק מנגנון ביטוחי לעת צרה אלא מהווה מימד ערכי המעשיר את חיינו כקהילה ומעמיק את תחושת ההשתייכות לחברה.

בהעמדת עקרונות אלה הגדירה הוועדה את תוכנה של הקריאה לצדק חברתי וכן את הכתובת אליה מופנית קריאה זו. התכנים אליהם מתייחסים העקרונות הם: צדק חלוקתי, ניהול הוגן של מרחב התחרות האנושי ודאגה לאלה שאינם יכולים להיות שותפים באופן שוויוני בתחרות זו בשל מגבלותיהם. המחאה העמידה את הממשלה ככתובת היחידה למימוש צדק חברתי והוועדה בתוקף המנדט שקיבלה, החרתה החזיקה אחריה והגדירה עקרונות לפעולת הממשלה וכיוונה את המלצותיה להשפעה על מדיניותה. הכתובת אם כן, היא הממשלה הרחבה על מוסדותיה הנקראת לחלק את המשאבים שיש בידה באופן שוויוני, להסדיר את מרחב הפעילות האנושית ולקיים רשת ביטחון חברתית לאלה הזקוקים לכך.

אין ספק כי עקרונות אלה אינם מתייחסים למכלול התכנים של המושג צדק חברתי וגם לא לכלל הגורמים המשפיעים על קיומו של צדק בחברה. ניתן לחשוב על היבטים רבים נוספים של צדק חברתי וגם על שותפים נוספים למימושו.

הדרישה לצדק חברתי מהממשלה אינה פוטרת את השותפים בחברה מאחריותם שלהם להיות לא רק דורשי צדק אלא גם פועלי צדק ולהשתתף באופן אקטיבי בעשייתו. לקהילה ולפרטיה יש תפקיד עצום במימוש צדק חברתי במרחב היחסים בין חברי הקהילה לבין עצמם וגם בינם לבין מוסדות המדינה.

העקרונות מניחים פרדיגמה חברתית שהעולם הוא שדה תחרות בין בני אדם ואת התחרות הזאת צריך לנהל באופן צודק אם באמצעות חלוקה צודקת של משאבים, אם באמצעות כללי תחרות הוגנים ואם בדאגה למי שאינו יכול להתחרות. פרדיגמה זו כשלעצמה ראויה לבחינה ביקורתית ובבואנו לחשוב על מאפייניה של חברה צודקת כדאי שנאפשר לעצמנו לחשוב על פרדיגמות אחרות אפשריות כבסיס לדרישת הצדק.

אך מעל לכל, אין בכוחם של עקרונות אלה ליצור סולידריות חברתית. חלוקה צודקת של משאבים, כללי משחק הוגנים יכולים להתקיים באמצעות חוק המדינה גם בחברה מנוכרת שאין בה תחושת שייכות ושותפות. הצדק בהגדרתו זו יכול שימצא מצומצם במרחב המשפטי הפורמאלי ללא השתתפות אקטיבית של הציבור בעשייתו. יישום הדרישה לצדק חברתי באמצעות מדיניות הממשלה אכן תביא לשיפור בחייה של החברה. אך, השארת הדרישה לצדק אך ורק כמשימה של הממשלה אין בה כדי ליצור סולידריות, מחויבות, אחריות הדדית, תחושת שייכות, רצון להשתתפות וחווית נתינה או קבלה. חלוקה יותר צודקת של משאבים היא חובה של המדינה בשם השוויון אך אין בה כל חוויה אישית, היא מנוכרת ואינה יוצרת חווית חמלה והזדהות למי שבאמצעות מיסיו מממן סיוע למצוקותיהם של אחרים ולא חווית שייכות ותמיכה למי שנהנה ממשאבי האחרים.

בסרט האירני שזכה באוסקר "פרידה", יש תמונה מכמירת לב בה, לאחר שהעובדת הסיעודית עזבה, עומד הבן ומקלח את אביו ופורץ בבכי תמרורים, בכי המבטא את עוצמת כאבו של הבן על מצבו של האב. יש בתמונה זו כל כך הרבה חמלה והיא ריגשה אותי עד דמעות. החברה המודרנית מאפשרת לנו להתרחק, באמצעות משאבינו והמנגנונים שיצרנו, מהחוויות האמיתיות של החיים, מהמגע האישי, מלראות את הכאב ואת הכואבים, מלחוש את המצוקה והתסכול ומהאחריות האקטיבית לסובב אותנו. דרישת הצדק החברתי המכוונת אל הרשויות בלבד משקפת התרחקות זו ואנו מפסידים בכך את חווית אחריות, החמלה, הנתינה, השותפות, התמיכה, וגם הרבה רגישות.

העברת הדיון למרחב העירוני - הקהילתי והחיפוש אחר מאפיינה של חברה צודקת במרחב שכזה, מזמנת לנו אפשרות לחשוב מעבר לחובתן של הרשויות כלפי הצדק החברתי אל אחריותנו שלנו למימושו במקום נתון ובהתייחס לקבוצת אנשים נתונה. בכל הקשור לדרישת צדק חברתי מהרשות המקומית ניתן להסתמך על עקרונותיה של ועדת טרכטנברג וליישמם במרחב העירוני. אך ככל שאנו מתכנסים בתוך מרחב גיאוגרפי נתון ולאפשרות קיומה של קהילה הרי שהעיון בדרישת הצדק החברתי יכול להוליך אותנו אל מימדים נוספים ומרתקים. במרחב העירוני אנו יכולים לזהות קבוצות השתייכות - קהילות שהן האורגן התשתיתי עליו יכולה להיווצר עיר צדק. המרקם השכונתי - הקהילתי יכול להוות הפלטפורמה עליו תצמח ובתוכו תיושם סולידריות חברתית ואחריות הדדית. יש לנו הזדמנות לחשוב על קהילת צדק, בה הצדק לא יהווה רק דרישה פורמאלית אלא פעולה אקטיבית משתפת ואינטראקציה בינאישית. בכך עצם עשיית הצדק תהווה יסוד מכונן של השותפות הקהילתית.

המקרא מחבר פעמים רבות את הצדק אל "שעריך" מקום היישוב. השוויון בחובת שביתה ממלאכה גם לגר ולעבד הוא "בשעריך". הנתינה לגר, ליתום ולאלמנה היא לאלה "אשר בשעריך". ובית הדין שמטרתו לעשות משפט וצדקה ממוקם בשער העיר לסמל את הנורמה הנדרשת ואת הערכים המצופים ולאפשר לכולם נגישות למשפט צדק. כל זאת, ללמדנו כי דרישת צדק אינה השקפת עולם תיאורטית אלא פרקטיקה קהילתית.

בואו ננסה לשרטט באופן מאוד ראשוני מאפיינים לקהילת צדק ברמה קהילתית - שכונתית. נתאר לעצמנו מוסדות קהילה וולונטריים המיועדים להעמיק שוויון, אחריות הדדית, למנוע עוול, ליצור נגישות, לסייע בעת מצוקה ועוד.

נתאר לעצמנו קרן עזרה הדדית לכלל תושבי השכונה, בידע, בייצוג, בטיפול ובסיוע.

נתאר לעצמנו גופים קהילתיים הפועלים למען קבלת השונה, למען ניטור פעולות בעייתיות, מניעת אלימות, שימוש הוגן ושוויוני במרחבים הציבוריים, שמירה על הגינות בעסקים, נגישות, עזרה וייעוץ במציאת עבודה ולמען השתתפות אקטיבית של כולם במרקם החיים הקהילתיים.

נתאר לעצמנו מוסד גישור בשכונה המאפשר לפתור סכסוכי שכנים בתוך הקהילה כמאמר המקרא "דברי ריבות בשעריך".

יש מי שיטען שבהצגת רעיונות אלה עברתי מדיון על צדק לדיון על חסד. יכול להיות, אך איני רואה אפשרות לחברה צודקת ללא חיבורה של דרישת הצדק לעשיית חסד המשותפת לכולם. במרחב הקהילתי, באמצעות היכרות ומגע אישי ניתן לבסס ולהעמיק אחריות הדדית וחוויה כוללת ומכלילה של צדק וחסד.

החזרה אל הקהילה, העמדת הדרישה לצדק חברתי כלפי פרטיה, השתתפות כולם בעשיית הצדק בתוך מרקם החיים הקהילתי, היא זו שמכוננת חברה צודקת במובן העמוק, חברה שיש בה סולידריות, אחריות הדדית ושותפות.

אלה הם כמובן, מחשבות ראשוניות שמטרתן לפתוח שיח משמעותי לקראת שרטוט עקרונות לצדק עירוני-קהילתי ולפיתוח פרקטיקות ליישומו. ביסוד השיח הזה נמצא המעבר מלהיות דורשי צדק להיות פועלי צדק, מימוש אחריות אישית אקטיבית ליישומו של הצדק. להיות פועלי צדק בעיר ירושלים משמעו לממש את חזון הנביא ישעיהו: ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה ולוואי שנזכה לכך.

הכותב הינו מנכ“ל מכון ירושלים לחקר ישראל. המאמר נכתב במסגרת פרויקט "עיר צדק" של ”מעגלי צדק“.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן