בפרשתנו אנו קוראים על הציווי להכין בגדי כהן גדול. כה מצווה התורה (שמות, כ"ח, ג'-ד'): "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט". כאן אנו רואים שישה בגדים - חושן, אפוד, מעיל, כותונת מצנפת ואבנט. בנוסף אנו רואים בהמשך איזכור בגדים נוספים.
בגד נוסף הוא הציץ, והוא מוזכר בפס' ל"ו-ל"ח "וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה'... וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'".
עד עתה מנינו שבעה בגדים לכהן גדול, וכעת (פס' מ') התורה מפרטת אילו מהם רלוונטיים לא רק לכהן גדול אלא גם לכהן הדיוט: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". כלומר, מבין שבעת הבגדים שהוזכרו לעיל, לכהן הדיוט יש כותונת, אבנט ומגבעת. בנוסף לבגדים שהוזכרו לעיל, התורה מצווה בגד נוסף לכהן גדול והדיוט בפס' מ"ד "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ".
אם נסכם, לכהן הדיוט ישנם ארבעה בגדים - כותונת, אבנט, מגבעת ומכנסיים, ולכהן גדול ישנם בנוסף לאלו עוד ארבעה בגדים יחודיים - חושן, אפו, מעיל וציץ. מטרתם הפשטית של בגדים אלו הם לכסות את בשרם ככל אדם, ובנוסף ישנם גם בגדים מיוחדים להראות את יחודיותם משאר העם ("לכבוד ולתפארת").
כפרת עוונות על ידי הבגדים
בנוסף לטעם הפשטי, הגמרא במסכת ערכין (ט"ז ע"א) מביאה טעם נוסף למצוות בגדי כהונה: "אמר ר' ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין: כתונת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב ויטבלו את הכתנת בדם. מכנסים מכפרים על גילוי עריות דכתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח כדרבי חנינא דא"ר חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה.
אבנט מכפרת על הרהור הלב אהיכא דאיתיה דכתיב והיה על לב אהרן. חושן מכפר על הדינין דכתיב ועשית חושן משפט. אפוד מכפר על עבודה זרה דכתיב אין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב"ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול. ציץ מכפר על מעשה עזי פנים כתיב הכא 'והיה על מצח אהרן' וכתיב התם 'ומצח אשה זונה היה לך'".
הכותונת מכפרת על עוון של שפיכות דמים. הגמרא לומדת זאת מכותונת יוסף שהאחים טבלו אותה בדם. לכאורה דברי הגמרא אינם מובנים שהרי אחי יוסף מכרו אותו לעבד ולא הרגו אותו, לכן רש"י מפרש שעצם זה שהאחים הטבילו את הכותונת בדם שעיר העזים ששחטו מקשר בין כותונת לדם, ולכן גם לכהן היתה כותנת לכפר על דם אחר, שהוא עוון, כלומר על עוון שפיכות דמים.
מכנסיים מכפרים על גילוי עריות הקשר ברור. המצנפת היא על ראש הכהן, במקום הכי גבוה, לכפר על עוון גאווה. בהערת אגב ניתן לומר שבהשראת העניין הזה נהגו כל ישראל לכסות את ראשם כדי לחנך לענווה, שיש תמיד משהו מעלינו.
האבנט היה מונח על לב הכהן ולכן הוא בא לכפר על הרהורי רעים. החושן מכפר על טעויות של הדיינים ולכן התורה מכנה אותו "חושן משפט", בנוסף בחושן היו האורים ותומים שבהם הקב"ה הכריע בשאלות, וזה מתקן טעויות של דיינים בשר ודם.
לגבי האפוד אומר הנביא שכשאין אפוד יש עוון תרפים ומכאן שהאפוד מכפר על עוון תרפים (עבודה זרה). במעיל יש פעמונים שעושים רעש כשהכהן נכנס לקודש ולכן הם מכפרים על דיבור לשון הרע שגם קשור לשמיעה. ציץ הוא תכשיט שהכהן הגדול מכסה בו את מצחו והוא מכפר על חוצפה, ולמדו זאת מפסוק שלאשה לא צנועה יש "עזות מצח".
ההבדל בין בגדים שיש לכל כהן לבגדי כהן גדול
נשים לב מבין שמונת הבגדים מהם ארבעת הבגדים שיש לכל כהן - כותונת שמכפרת על שפיכות דמים, אבנט שמכפר על מחשבות רעות, מגבעת שמכפרת על גאווה, ומכנסיים שמכפרים על עריות. לעומת זאת הכפרה על טעויות הדיינים, עבודה זרה, לשון הרע וחוצפה רק בגדי כהן גדול מכפרים ולא בגדי כל הכהנים.
יתכן שהעוונות מהסוג הראשון היו נפוצים יותר אצל ההמון, ולכן צריך היה כפרה נרחבת יותר על ידי בגדי כלל הכהנים, בעוד העוונות מהסוג השני היו נפוצים יותר רק בקרב האליטה: רוצחים ונואפים היו גם מקרב המון העם, ובוודאי שחטאים במחשבה כמו מחשבות רעות או גאווה יכולה להיות אצל כולם. יחד עם זאת - רק הדיינים יכולים לחטוא בדינים, בדרך כלל עבודה זרה פומבית זה משהו שמתחוזק על ידי השלטון, ואולי האזרח הקטן חשש לדבר לשון הרע פן יבולע לו, אף על פי שהיו במוחו מחשבות רעות. כמו כן למרות שהתגאה בליבו היתה לו פחות הזדמנות להיות עז פנים בפועל בתקופה שמלך יכול לערוף את ראשו.
אם כן, ככל שעוון נפוץ יותר, היה צורך בכפרה נרחבת יותר. עוון שחטאו בו אנשים בודדים היה די בלבוש הכהן הגדול, בעוד עוון שחטאו בו ההמון היה צורך בלבוש של כל הכהנים.
מובן מאליו שיש היבט רעיוני בבגדים - התורה אומרת, את אותם כוחות שניצלתם לרעה על ידי החטא, אותם עצמם תרתמו הפעם לצד הקדושה. למשל - שלא תהיה לכם עזות מצח לרעה (כמו אישה לא צנועה), אלא על הציץ תכתבו "קודש לה' ", כלומר תהיה עז כנמר לא לעבירות אלא לעשות רצון אביך שבשמיים. למשל - אל תתבייש מפני מי שמלעיג עליך בעשותך מצוות ה' ואל תימנע מעשות המצווה מפני חשש הלעג.