(ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: (יא) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:
(פרק כט)
בערבות מואב, סמוך למותו של משה, נכרתת ברית עם ישראל. מעמד זה שבו נצבים כל ישראל לפני ה' כדי לעבור בברית מזכיר את מעמד הר סיני שגם בו נכרתה ברית עם ישראל. הרמב"ן אף מציע שכל האירוע שתואר בספר שמות במעמד כריתת הברית בסיני שוחזר שנית בערבות מואב; כך הוא כותב: "ויתכן שכרת עוד עמם ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני (שמות כד ה-ח), שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם לזרוק על המזבח וחצי הדם זרק על העם, אבל לא הוצרך להזכיר זה".
פרשת השבוע-פרשת ניצבים וילך
אף רבינו בחיי קושר בין מעמד כריתת הברית בערבות מואב לזה שהיה בסיני, ומטעים גם את הצורך בכריתת ברית נוספת, ומציין גם את יתרונה של כריתת הברית שבערבות מואב; אלו דבריו:
"נתקבצו עתה בכאן כל ישראל בברית השני כשם שנתקבצו בברית הראשון במעמד הר סיני, ומפני שבטלו הברית הראשון שבסיני באמרם: (שמות לב, ד) "אלה אלהיך ישראל", לפיכך חזר כאן בארץ מואב לכרות עמהם ברית אחר וקבלוהו עליהם באלה ובשבועה, ומזה יאמר להם משה: "אתם נצבים היום
כלכם לפני ה' אלהיכם", כלומר המעמד הזה שאתם בברית הזאת נצבים כלכם לפני השם יתעלה כמו שהיו אבותיכם בהר סיני בברית הראשון, הוא שתכנסו בברית השם יתעלה ושתקבלו אותו עליכם באלה ובשבועה מה שלא נעשה בראשון".
הברית שנכרתה בסיני הופרה על ידי ישראל בחטא העגל, ולכן יש צורך בכריתת ברית נוספת. אכן כניסתם של ישראל בברית שנייה זו בערבות מואב היא באלה ובשבועה ובזה יתרונה על ברית סיני שלא היו בה אלה ושבועה.
עוד מציע רבינו בחיי שיש בפסוק הפותח את מעמד הברית שתי הבטחות טובות לישראל; זו לשונו:
"ויתכן לומר כי נכללו בפסוק זה שתי הבטחות: האחת, שיהיו ישראל קיימין ולא יתבטלו לעולם אבל יהיו דור אחרון ולעולם יעמדו, והשני, שיהיו זוכין לחיי העולם הבא בקיום התורה. והוצרך להבטיח כן מפני שישראל היו ראוין להאבד לכובד התוכחות שהזכיר למעלה שעברו עליהם, ועל כן אמר שיהיו נצבים היום בעולם הזה, כלשון: (תהלים קיט, פט) "לעולם ה' דברך נצב בשמים", ולא יאבדו מפני התוכחות הקשות, אבל תהיינה להם מרוק עונות שבהן יזכו לחיי העולם הבא, והוא שאמר: "לפני ה' אלהיכם", כלשון: (דברים ו, כה) "וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו", שהיא הבטחה בשכר העולם הבא, וזהו לשון "כלכם", כלשון רז"ל שאמרו: (סנהדרין צ א) "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"".
פרשת השבוע-פרשת ניצבים וילך
הלשון "נִצָּבִים" מעיד על קיום תמידי. ישראל מובטחים שיהיו "קיימין ולא יתבטלו לעולם". הבטחה זו חשוב לאומרה על רקע התוכחה שבפרשה הקודמת "שישראל היו ראוין להאבד" בעטיה. לכן פרשתנו פותחת בהבטחה לקיום תמידי "הַיּוֹם" – בעולם הזה.
אכן התוכחות הקשות המתוארות בפרשה הקודמת עלולות להתקיים חלילה, אם לא ישמעו ישראל בקול ה', אך בשום פנים ואופן אין מטרתן של התוכחות לאבד את ישראל ח"ו, אלא הן משמשות "מרוק עונות שבהן יזכו לחיי העולם הבא". זוהי ההבטחה השנייה לישראל "כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם". רבינו בחיי מבאר שהביטוי "לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" משמעותו "הבטחה בשכר העולם הבא". אכן מוסיף רבינו בחיי שהבטחה טובה זו אינה מיועדת אך ליחידי סגולה מישראל, הבטחה זו היא עבור "כֻּלְּכֶם", עבור כל אחד ואחד מבני ישראל, כמאמר חכמים: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא".
נמצא שהפסוק הפותח את מעמד כריתת הברית השנייה בין עם ישראל לה' צופן בתוכו שתי הבטחות טובות לישראל: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם" – קיום תמידי בעולם הזה, ו"כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" – שכר טוב לעולם הבא.