אנחנו חיים בתקפה מיוחדת, שאחד המאפיינים הבולטים שבה הוא הניגודיות העלולה להיווצר בין שני צדדים מאוד חזקים הקיימים בנו. מצד אחד ישנו צימאון אדיר הולך וגובר לחיים מלאי משמעות וקדושה. מצד שני נדמה לפעמים שהשטף של מרוץ החיים עושה הכול כדי להטביע אותנו בהסחת דעת וחיפוש מתמיד אחר הכול חוץ ממפגש כן שלנו עם עצמינו ועם האלוקים שבתוכנו.
אנשים רבים פונים אל המקורות העתיקים של היהדות בחיפוש אחרי עמקות שתאיר להם את החיים, תרוממם אותם ותצליח לגעת בנקודות שרלוונטיות אליהם. הרבה פעמים יכולה להיווצר איזושהי תחושה שאין בספרים האלה את מה שהם מחפשים, אחרי שנדמה שיש בהם בעיקר בירורים שכליים מנותקים הנמצאים בעולם של אידאות שאינו קשור לעולם הסוער והחוויתי של ימינו.
בתקופה כזאת אני מתמלא בהתרגשות לקראת צאת ספרו החדש של הרב ברוך אפרתי - "קריאות חדשות בתורה". הספר הזה מעורר תחושת הכרת תודה לבורא עולם על שנתן לנו תורה שהיא כל כך עתיקה שורשית ושמימית אבל גם כל כך מתחדשת רלוונטית ועמוקה.
שפה זורמת וקולחת
הספר מורכב מאוסף מאמרים על התורה, מספר מאמרים בכל פרשה. המאמרים נכתבו לאור דרשות על פרשיות השבוע שנאמרו בהזדמנויות שונות מול ציבורים שונים ומגוונים בקהילות ובישיבות שונות. ניכר שהרב חיפש בכל הזדמנות איך להפיק מפרשת השבוע מהלך שיחבר את קהל שומעיו אל הקדוש ברוך הוא ושיוכלו לקחת ממנו כמה שיותר לחייהם.
בשפה זורמת וקולחת, מצליח הרב ברוך אפרתי להאיר את פרשיות התורה באור חדש בהיר ורלוונטי. הרב בספרו משלב בצורה ייחודית מקוריות וחדשנות, יחד עם נשיאת עיניים תמידית למקורות והשורשים העתיקים.
פריצת הגבולות של הפרשנות הקלאסית למחוזות רעננים ונוגעים מגיעה מתוך שאיבת אוצרות של דעת ומוסר השכל מהמעיין החי של תורה בת אלפי שנים בדביקות לפרשנותם של חז''ל והראשונים.
ההתאמה אל השומעים ניכרת גם במגוון הסגנונות של המאמרים, וזאת תופעה ייחודית ומרנינה מאוד, כי בנוסף לכך שכל קורא ימצא את המאמר שהכי מתאים לסגנון שלו, בכל פרשה הוא גם נפתח לסגנונות חדשים שייקחו אותו למחוזות אחרים.
אין מאמר שאין בו חידוש, ובסוף כל מאמר מתעורר החשק ללמוד את המאמר הבא ולראות לאן הוא ייקח אותנו, ותמיד הוא מפתיע ומרתק, מחכים ומעביר מסר לחיים.
בעושר אינטלקטואלי, מתוך עיון בפרשות השבוע שכולנו מכירים, נפרשת בפנינו התייחסות להגות נרחבת של פרשנים, והתמודדות מול שיטות שונות מהיהדות ביחס למגוון גדול של נושאים אקטואלים.
הכלל והפרט, האוניברסלי והלאומי, המוסר האלוקי והאנושי, השכל והרגש. סוגיות של חינוך, זוגיות, חברה, ושלל נטיות החיים. בכל אלה ועוד מצליח הרב לנגוע דרך הקריאה בתורה, ולתת נקודת מבט מיוחדת במקוריותה ויופיה, ותמיד מסודרת מאוד ובהירה להפליא. לעיתים הסגנון הוא ישיבתי, לעתים הגותי, ולעתים ספרותי.
נתבונן בקצרה בכמה מהמאמרים, בתקווה שזה ייתן לנו הצצה לעושר והעומק שהספר מקיף.
במאמר הראשון בפרשת ויצא "וישק יעקב לרחל", הרב בדרכו האופיינית לא מתחמק משאלות קשות ומציף את העובדה שיעקב נשק לרחל המקום ציבורי, מה שלכאורה סותר את דרך הצניעות של התורה. אבל מתוך כבוד עצום לאבותינו הקדושים, בסגנון למדני דרך הבאת תשובות ממקורות הראשונים, הוא מתבונן במשמעות של סיפורי האבות לחיינו, ומעמיק במושגים רלוונטיים כמו ברית יופי נישוק ובכי באורה של התורה.
במאמר "האם זיגמונד פרויד יכול היה למנוע את המבול? - על מקור הסמכות" בפרשת נוח הסגנון הוא יותר הגותי. דרך ההתמודדות עם שיטותיהם של פרויד ואיינשטיין בהבנת מהות המוסר האנושי והדרך לתיקון עולם הוא בורר את התוך מהקליפה שבחכמת הוגי הדעות, ומברר את הדרך השלימה על פי התורה בהבנת המוסר ומהות התיקון האוניברסלי. ובכך גם מתבאר לנו באור חדש כל סיפור מבול, אך מתוך עיון במקורות ומבט הגובה האלוקי.
במאמר השני שם "על רגשות האשם בחינוך", הרב מבאר לנו סוגיה חינוכית חשובה ביותר בנושא גבולות האחריות החינוכית של ההורים, גם מצד האמת וגם מצד הדבר הנכון ביותר להמשך ההשפעה על הילדים. הוא לא מדחיק דבר, אלא כמלאכת אומן מרצף כל עניין במקומו המתאים וביחס הראוי לו, ובכך הוא גם עונה על שאלה מאוד משמעותית, כיצד גדולי האומה והאנושות כביכול כשלו בחינוכם, וכיצד הם הגיבו לכך.
ולסיום נסקור את המאמר "ניצחון פירוס?" על חנוכה. הרב סוקר בקצרה את המצב ההיסטורי באותם ימים, ומציף את השאלה על מה אנחנו בעצם שמחים בחנוכה, כשמצד אחד ברור שהיה שם ניצחון גדול, אך מצד שני ברור שהוא היה רגעי ומהר מאוד חזר הקלקול ובעקבותיו יצאנו לגלות הארוכה. מתוך עיון בדברי הרב קוק, מובנת המשמעות הפנימית של החג והרלוונטיות העצומה שלו לימינו, הן מבחינת השקפת העולם על המאורעות השונים והן מבחינת עבודת ה'.
"נגיל ונשיש בזאת התורה כי היא לנו עוז ואורה".
הכותב הוא יהונתן פניאל - אברך בבית המדרש גבעת שמואל