פרשת תצווה - אבא ואמא בבגדי הכהן הגדול

בשני מקומות בבגדי אהרן נכתבו שמות שבטי ישראל:

• באבני האפוד שעל כתפי הכהן הגדול.
• באבני החושן שעל ליבו של הכהן הגדול.

ובשניהם המטרה היא זיכרון.

• "וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".
• "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד".

ויש לשאול כמה שאלות:

• מדוע צריך לכתוב את שמות בני ישראל פעמיים על בגדי הכהן הגדול?
• מדוע בחושן הזיכרון "תמיד", ואילו באפוד לא כתוב "תמיד"?
• מדוע באפוד ה"זיכרון" "לבני ישראל", ואילו בחושן ה"זיכרון" הוא "לפני ה'"?

שמעתי מהרב רן כלילי, שקיימים שני הבדלים בכתיבת השמות:

• אופן כתיבת השמות: באפוד השמות מחולקים ששה וששה על שני אבני האפוד, ואילו בחושן – כל אחד על אבן בפני עצמה.
• סדר כתיבת השמות: בחושן השמות נכתבו לפי סדר הלידה לפי האימהות: בני לאה, בני בלהה, בני זלפה, ובני רחל: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון. אח"כ דן, ונפתלי. אח"כ  גד ואשר. ואח"כ יוסף, ובנימין.

לעומת זאת באבני האפוד כתוב: "כתולדותם" דהיינו לפי סדר הלידה (מצד אביהם): ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, נפתלי;  גד, אשר, יששכר, זבולון, יוסף ובנימין.

נמצא שהחושן – הוא כנגד המבט של האמא. והאפוד – הוא כנגד המבט של האבא.

האם יש הבדל ביניהם?

• החושן היא על הלב – כנגד הקשר בין אמא לבנה. אהבה אישית כאהבת האם לכל ילד וילד. "זכרון לפני ה'" – ה' זוכר ואוהב אותנו תמיד גם ללא כל מעשה. כנגד סגולת ישראל. זו אהבה תמידית שלא פוסקת.
• האפוד הוא על הכתפיים – כנגד הקשר בין האב לבנו. הקשר דורש עבודה ומאמץ. "טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו" קשר שתלוי במעשים, תלוי במה הבן מוכן לקחת על כתפיו. – "זכרון לבני ישראל". בני ישראל נדרשים לזכור את ה' ובכך יראו ברכה – כנגד בחירת ישראל, והבנת התפקיד של עם ישראל בכללו.

החושן חייב להיות מחובר לאפוד בשרשרות זהב ובפתיל תכלת, וחל איסור לנתק אותם זה מזה: "וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפוֹד... וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד". אין אמא בלא אבא וההפך. אין אהבה בלא דרישה וההפך. אין סגולה ללא בחירה וההפך.

יש בקשר ביננו ובין ה' גם צד של קשר אהבה מוחלטת ואישית (כאמא), וגם צד של דרישה לעמל ומאמץ (כאבא). החיבור ההכרחי מלמדנו שאנו נדרשים לחזק את הקשרים בשני המישורים כל הזמן.