"עטרת זקנים בני בנים"(משלי י"ז, ו)- האבות עטרה לבנים והבנים עטרת לאבות. האבות עטרה לבנים שנאמר(שם) "ותפארת בנים אבותם", הבנים עטרה לאבות דכתיב: "עטרת זקנים בני בנים". רבי שמואל בר רב יצחק אמר, אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכות של יעקב. משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לשרף, וצפה אותו השלטון באסטרולוגיה שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך. אמר, כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד והיא נשאת למלך. כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לשרף, וצפה הקדוש ברוך הוא שיעקב עתיד לעמוד ממנו. אמר, כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב הדא הוא דכתיב(זה הוא שכתוב) "לכן כה אמר ה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם"(ישעיה כ"ט, כ"ב), יעקב פדה את אברהם. דבר אחר, "עטרת זקנים בני בנים", "ואלה תולדת יצחק בן אברהם". (בראשית רבה (תולדות) ס"ג, ב)[1]
בקצרה: המדרש פותח באמירה, שהאבות עטרה לבנים והבנים לאבות, כפי שכתוב: "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם". המדרש ממשיך בקביעה המפתיעה, שהסיבה שאברהם אבינו ניצל מכבשן האש היא זכות יעקב. המדרש ממשיל זאת למלך שרצה להרוג את אדם, אך גילה שתיוולד בת לאותו אדם שתתחתן איתו. כך אברהם שעמד להשרף ניצל מפני שיעקב עתיד לצאת ממנו. המדרש מסיים בהסבר הפסוק "עטרת זקנים...", כמתייחסת ליצחק בן אברהם.
השאלה שבה המדרש דן היא, כך נראה, שאלת הקשר בין אנשים לבין צאצאיהם. המדרש קובע שיעקב אבינו הציל את אברהם, עובדה שיש לתת עליה את הדעת ולנסות להסבירה. בנוסף, ראוי להבין את הקשר בין המדרש, שסובב לכאורה, סביב אברהם ויעקב, לבין פרשתינו, שפותחת בסיפור יצחק. במילים אחרות, צריך להבהיר את מהות החיבור בין סיומו של המדרש, שמסביר את הפסוק עטרת זקנים בני בנים כמוסב על הפסוק "אלה תולדות יצחק בן אברהם", ובין גוף המדרש.
יעקב פדה את אברהם
המדרש מספר לנו שאברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכות יעקב. לכאורה, זהו פסוק מפורש:
"לכן כה אמר ה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם" (ישעיה כ"ט, כ"ב)
ואכן, גם הגמרא שמה את עינה על פסוק זה: וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם? אמר רב יהודה שפדאו מצער גידול בנים. (סנהדרין יט:)
רש"י שם מסביר, ש"הוטל עליו טורח השבטים שעל אברהם היה מוטל". בעצם, לא מדובר פה בפדייה של חייו, אלא בלקיחת המשימה. במקום שאברהם אבינו יטרח בגידול הילדים, לקח יעקב את האחריות הזו על כתפיו, וגידל את שנים עשר השבטים.
המדרש, כאמור, נוקט דרך שונה, אותה ננסה להסביר. בהמשך נראה, שגם דברי הגמרא פוסעים ברוחו של המדרש, כפי שיתבאר.
רוצים רק את יעקב
המובן הפשוט של דברי רבי שמואל בר רב יצחק אמור להפיל אותנו מהכיסא. על פי דבריו, אילולא יעקב, נכדו של אברהם, אברהם לא היה ניצל. לכאורה עולה מכאן, שאין מעלה לאברהם בפני עצמו, ואין משמעות לחייו. קביעה זו מודגשת גם באמצעות המשל שמובא שם מיד. קביעה זו מנפצת לנו את ראייתנו על גודל ומעלת אברהם, וקשה מאוד לעכלה.
ייתכן, שמיתתו של אברהם אבינו היא הייתה ראויה לו, כפי שכותב ה"יפת תואר": "והא דלא ניצל בזכות עצמו משום שכן הוא משפטי ה אשר המוסרים נפשם על קידוש ה לא ינצלו, כי טוב השלמות הגדול הזה... ולכן אברהם מצד עצמו הדין היה שישרף כי זה הטוב האמיתי לפניו ורק בשביל יעקב שיצא ממנו...". במלים אחרות, אברהם אבינו לא זכה למות על קידוש ה, כי עוד צריכים לצאת ממנו ילדים. האמירה היא שיש ערך לאברהם, אברהם היה מממש את ערכו גם בשריפה על קידוש ה, אלא שבמקרה זה לא היינו זוכים ליעקב.
עטרת זקנים בני בנים
נראה לי, שהמדרש לוקח אותנו צעד אחד נוסף. המדרש לא מגיע על מנת לדרוש את הפסוק "...יעקב אשר פדה את אברהם...", אלא משתמש בו על מנת להסביר את הפסוק "עטרת זקנים בני בנים". אין מדובר רק בהצלה, אלא בעטרת, בעובדה משמעותית המוסיפה ערך לאותם הזקנים. חושבני, שמכך שאנו רואים את יעקב, אנו יכולים ללמוד על אברהם אבינו, שהיה גם אביו. "אברהם לא ניצל... אלא בזכות של יעקב", בזכות שיש לאברהם, שיצא ממנו יעקב.
בצורה הפשוטה ביותר, עצם העובדה שיש לו בן שיוליד בן גדול כיעקב מראה את ערכו. אם אברהם הצליח לחנך בן שיחנך בן שיצא צדיק גדול, אביהם של שנים עשר השבטים הקדושים, זה מראה שיש לו יכולת בעולם הזה. כפי שכותב ה"יפת תואר", עקרונית היה ראוי אברהם להשרף על קידוש ה, אלא שהזכות של חינוך הילדים נתנה לו את הסיבה ואת היכולת להשאר בעולם הזה.
המשל הוא, על פי הסברנו, מובן עוד יותר. מדוע המלך הציל את האדם שהיה חייב מיתה? ההבנה הפשוטה היא שהציל אותו בשביל בתו, ואילו היה יכול היה הורג את האדם ומשאיר את בתו, אלא שהיא לא נולדה עדיין. לכאורה אין זה דין צדק, שהרי אם הדין שמגיע לו הוא מיתה - שיהרגהו. אולם, אם נאמר שעצם העובדה שתיוולד לאדם הבת הזו, הדבר מראה עליו משהו, זה מוכיח שהוא לא חסר תקנה עד כדי כך שמגיע לו עונש מוות, שהרי הוא יוליד בת שתהיה ראויה למלך. כך גם הנמשל. ה רצה להניח לנמרוד להשליך את אברהם אבינו לכבשן האש, אך מכיוון שיצא ממנו יעקב, ש"יתחתן עם המלך", הדבר מעיד על מעלת אברהם שיצא ממנו נכד צדיק שכזה[2].
ייתכן, שהמדרש מתכוון לרובד נוסף. על פי מה שאמרנו, ניתן להסתכל במבט חדש על התחלתו של אברהם. אברהם אבינו מגלה את ה, מבין שיש בורא לעולם שאותו ראוי לעבוד ולא את משמשיו, ומתחיל לעשות בלגן לעובדי האלילים בחו"ל. בנקודה הזו, הקב"ה מבאר את כוונתו של אברהם. האם אברהם מתכנן להיות צדיק אישי, יחיד, שמטרתו לקדש את שם ה בעולם, או שהוא ראוי או מתכנן לעמוד בראש תנועת תשובה המונית, ולהקים שושלת מפוארת של עובדי ה. אם הוא רוצה לעבוד באופן אישי את ה, היש דרך גדולה מלהשרף על אמונתו, שואל ה"יפה תואר", כדי לקדש את ה?! אמנם, אם מטרת אברהם לחנך את בניו אחריו שידאגו להאיר את העולם, אסור שיישרף, משום שאנו רוצים את יעקב שיצא ממנו, ובעצם, את עם ישראל שיוולד ממנו, ואת כל העולם שאברהם עומד להאיר.
ענין זה מתבטא היטב בפסוק "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה לעשות צדקה ומשפט..."(בראשית ח"י, י"ט) - מכך שה יודע שמטרת אברהם ל"האיר ממזרח שמש", להודיע את שם ה בעולם, ממילא הוא צריך להנצל. על פי זה, הסיבה שיעקב הוא המציל את אברהם, כי הוא ההמשך האמיתי.
תולדות יצחק
המדרש מסיים עם האמירה ש"עטרת זקנים בני בנים" הכוונה ל"אלה תולדות יצחק בן אברהם". המדרש דורש את משמעות המילה "תולדות" כצאצאים (ידי משה), שהם בעצם בני בנים של אברהם, שממשיכים את דרכו ומורשתו, וממילא מעניקים עטרת לאבות. אמנם, יצחק הוא לא סתם אביו של יעקב, אלא הוא החוליה המקשרת, הוא הממשיך הראשון (האבא של כל הממשיכים), הוא הבן של אברהם, שדאג להעביר בשלמות את מורשת אברהם - "לעשות צדקה ומשפט".
הסיבה שאברהם ניצל היא אכן הצאצאים שלו, יצחק ובנו יעקב, שמעידים יותר מאלף עדים על אמונתו של אברהם לא כהארה קטנה בתוך היסטוריה אפילה, אלא כזריחה של שחר חדש על האנושות כולה, תקופת האבות הנה החלה, ועבודת ה היא דבר שאין להתעלם ממנו יותר בעולם.
[1] אמירה זו של המדרש מופיעה גם במדרש תנחומא (תולדות ד) עם הבדלים ניכרים. המדרש שם גם מסביר את צידו השני של המטבע, בו לא נעסוק בקטע זה. למעוניינים בכל זאת: "ומנין שנתעטרו בנים בשביל אבות? בשעה שיצא יעקב מאצל לבן, רדף לבן אחריו, ונגלה עליו הקב"ה בדרך ואמר לו, "השמר לך אם תדבר עם יעקב מטוב עד רע"(בראשית ל"א). כיון שבאו להתוכח זה עם זה, מה יעקב אומר ללבן? לולי א-להי אבי א-להי אברהם ופחד יצחק היה לי. הוי, זכות אברהם הצילתו ליעקב, אבל יצחק נתעטר באברהם, ואברהם נתעטר ביצחק". המדרש מוסיף את המצב שבו יעקב ניצל בזכות אברהם, והדבר מתיישב עם הצעתנו, כפי שיעלה בהמשך.
[2] בנקודה הזו המשל לא מתאים, לכאורה, לנמשל, שהרי במשל אותו מלך שרוצה להרוג הוא אותו אחד שרוצה את בת האיש, ואילו בנמשל זה נמרוד שרצה להרוג את אברהם, בעוד שה רצה להצילו מכיוון שיעקב יצא ממנו. כמובן, שאין פה אפילו בדל בעיה, משום שברור שכאשר נמרוד מחליט להשליך את אברהם לכבשן האש זו החלטה של ה, ואין למדרש אפילו צורך להבהיר את השינוי הזה בין המשל לנמשל, משום שהוא נהיר כשמש בצהריים.