ביום הגדול של חנוכת, המשכן קוראים אנו על הטרגדיה האיומה שפקדה את אהרון הכהן. "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקרבו לפני ה אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה ותאכל אותם וימותו לפני ה". תגובתו של אהרון האב הייתה מעוררת כבוד "וידום אהרון". הרמב"ן פירש "שהיה בוכה בקול ואז שתק". זוהי תגובה טבעית ראשונית של אב, אך לאחר מכן כובש אהרון את כאבו כגיבור, ושותק. אונקלוס, לעומת זאת תרגם "ושבח אהרון". פירוש זה אכן קשה להולמו.
ניתן להוסיף פירוש על דומיה זו, אשר שכרה היה בצידה והוא "קיבל שכר על שתיקתו שנתייחד עמו הדיבור" (ויק"ר שמיני י"ב ב). המהר"ל הסביר שישנם שלושה עולמות: מחשבה, דיבור ומעשה. כשהאדם שותק הוא נמצא בעולם המחשבה. בעולם זה אין מקום למילים. המילים אינן אלא מצמצמות את המחשבה הנשגבה ומקהות חלק ניכר ממנה. אין בשפה יכולת להביע את מלוא עומק ועושר המחשבה. אשר על כן "יפה שתיקה לחכמים". וז"ל:
"שהדיבור הוא כוח גופני ואינו שכלי לגמרי, לכך ראוי לו השתיקה... כי כאשר הוא פועל בכוח הדברי מבטל כוח השכלי... כי כאשר ישתוק האדם אז השכל פועל פעולתו" (דרך החיים, פ"א י"ז)
בעזרת רעיון זה נוכל להבין נכוחה את המדרש התמוה הבא:
"בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות... אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי... אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבש"ע, הראיתני תורתו, הראני שכרו, אמר לו: חזור לאחוריך. ראה ששוקלין בשרו במקולין, אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני" (מנחות כ"ט ע"ב).
לפני שאמשיך אספר בקצרה מעשה שהיה עם הרמב"ן. הרמב"ן אמר לתלמידו שגסס כי זהו חוליו ממנו לא יקום אבל הוא מבקש ממנו, לאחר מיתתו, ללכת לריבונו של עולם ולשאול ממנו מספר שאלות. הרמב"ן צייד אותו בשני מכתבים: האחד היה אמור לפתוח לו את דלתות היכלות של מעלה עד שיתייצב לפני מלך מלכי המלכים, והשני הכיל שאלות לבורא העולם. הרמב"ן ביקש שיבוא אליו בחלום וימסור לו את התשובות. התלמיד אכן נפטר, ולאחר מספר ימים בא אל הרמב"ן בחלום הלילה. הוא אמר כי אכן המכתב הראשון פתח לפניו כל שערי היכלות מעלה, עד שהתייצב לפני האלוקים. ברם אז, עת שפתח את הפתק השני שהכיל את השאלות, נוכח בעצמו לדעת כי כאן למעלה הכל ברור ואין מקום לשאלות הללו כלל. הוא קיפל את המכתב ויצא מהיכלו של המלך.
כאן בעולם הזה יש הרבה שאלות על הנהגתו של הקב"ה, ברם שם למעלה הכל ברור. איש המעלה, זה שמגיע לדביקות הזו אין לו צורך לשאול שאלות - הכל ברור.
הפנייה למשה והשפה הקשה של ה אליו בדרישה לכאורה שישתוק כי ככה הוא רוצה, הינה קשה. האם כך היה השיח בין השניים? הרי שיח כזה אף בין שני רעים ייחשב גס והמוני? אלא שנראה לומר כי הקב"ה ענה לשאלתו הנוקבת עד תהום של משה: "זו תורה וזו שכרה?!", דווקא כאשר אמר לו: "שתוק כך עלה במחשבה לפניי". וכך אני מפרש זאת:
"שתוק" - משה, מנע עצמך מדיבור.
"כך עלה" - כך עלה (ניקוד צירי תחת הלמד - תעלה).
"במחשבה" - בעולם המחשבה.
"לפניי" - עד שתגיע לפניי, אל ההבנה הפנימית כפי שהיא אצלי, שהיא למעלה מהמילים.
משה אכן קבל תשובות לשאלותיו, אך הן אינן בכתובים. הן מעבר למילים. הן שייכות לעולם המחשבה בו שולטת השתיקה. וכך היה עם אהרון ואסונו. הוא שתק, ובכך עלה ונתעלה בעולם המחשבה עד שקבל את תשובותיו. הוא הגיע לפני ה, ובעודו אוחז בדרך הדממה זכה להידבק באל המתגלה "בקול דממה דקה".
הכותב הוא רב ביהכ"נ לצעירים, פ"ת, ומרצה במכללת אורות