פרשת שמיני: "וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה´"

את עבודת הקורבנות אנו פותחים בתזכורת לחטאים הגדולים ביותר שלנו, תזכורת שנועדה ללמד אותנו שגם מהמצבים הקשים, החשוכים והנמוכים ביותר אנו יכולים להתעלות ולגלות את כבוד ה´. הרב יאיר בן מנחם על המסר שעולה מן הקורבנות הראשונים שבמשכן

חדשות כיפה 20/04/17 21:31 כד בניסן התשעז

פרשת שמיני: "וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה´"
באדיבות המצלם, צילום: באדיבות המצלם

השבת זוכים אנו לחזות בעבודת הקורבנות הראשונה הנעשית במשכן ביום השמיני למילואים, היום בו שרתה בו השכינה. אהרן הכהן ועמו עם ישראל כולו ניגשים אל העבודה, נעמדים בדחילו ורחימו "לפני ה'" ועמהם קורבנותיהם. אהרן ובידו קרבנו הראשון "עגל בן בקר לחטאת". עגל שיש בו יתר משמץ זיכרון לחטא החמור בו אהרן נטל חלק פעיל רק לפני חודשים ספורים. עם ישראל ובידו קרבנו הראשון "שעיר עיזים לחטאת". שעיר שנושא עמו את זיכרון שעיר העיזים אותו שחטו אחי יוסף מיד לאחר מכירתו, ושנועד להוסיף חטא על פשע ולנסות לטשטש את המעשה האיום שנעשה על ידם. ומאיליה עולה השאלה : האם לא מצאנו דרך טובה יותר להתחיל את עבודת המשכן ? כלום לא היה ראוי למצוא "כרטיס כניסה" טוב ונעים יותר לעבודת הקורבנות ? 

נראה שאת התשובה לשאלה הזו ניתן למצוא במילים נוספות שיוצאות מפיו של משה רבנו בראשיתה של פרשתנו. תכף לאחר שאהרן הכהן ועם ישראל מביאים אל משה את כל הנדרש לקרבנותיהם פונה אליהם משה רבנו במילים שרב בהם הנסתר על הגלוי :

"וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'" (ויקרא ט, ה-ו).

משה פונה אל העם ואומר לו "זה הדבר אשר ציוה ה'", אולם באורח פלא משה לא מבאר לעם מה הוא אותו דבר אשר ציוה ה', ומה עליהם לעשות כדי שירא אליהם "כבוד ה'". נראה שמשה פונה אל העם ומגלה להם שגילוי השכינה תלוי בהם, אך נראה שהעיקר חסר מן הספר, שכן, לכאורה, משה אינו מגלה לעם מהו אותו מעשה אשר יעניק להם פירות כה מתוקים. 

כך מקשה גם המלבי"ם (על אתר) ואף מוסיף על כך קושיה משלו :

"ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו - לא ידענו מה צוה שיעשו הם, והלא הם לא עשו דבר רק אהרן עבד עבודתו ?"

אך המלבי"ם, כדרכו בקודש, אינו משאיר אותנו בשאלה, ומציע לנו פירוש שמתבסס על דברי הספרא (פרשה א, ו) שלפנינו : 

"ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו - אמר להם משה לישראל אותו יצר הרע העבירו מלבכם, ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, שנאמר: "ומלתם את ערלת לבבכם", מפני מה? "כי אני ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים", עשיתם כן – "וירא אליכם כבוד ה'".

המלבי"ם מסביר שמשה מדריך את עם ישראל שכדי שירא עליהם כבוד ה' הם אינם יכולים להסתפק בעבודתו של הכהן הגדול, והם כולם צריכים ללכת בעקבותיו ולבער את יצר הרע מקרבם, כלשונו :

"ופירשו בספרא בדרך הדרוש, שצוה שהם יעשו מעשה הכהן גדול, שמה שיעשה הכהן גדול בבית מקדש הגדול יעשו הם בבית מקדש הקטן, שהוא הלב אשר שם משכן כבוד ה' כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". וכמו שזבחו כוחות החיים והקטירו אותם על מוקדה במזבח הגדול כן יזבח כל איש כוחות נפש המתאוה והמתעורר מסטרא דבעירא שהוא היצר הרע על מזבח הקטן, להעבירו על ידי אש אהבת ה' שלהבת יה, עד שייחד כל כחותיו וכל מחשבותיו לאדון המיוחד... ואם עשיתם כן – "וירא אליכם כבוד ה'" לשכן כבוד בתוככם".

על פי המלבי"ם כשם שהכהן זובח את הבהמות כך גם האדם צריך לזבוח את הנפש הבהמית שבו, את אותם חלקים נפשיים הקיימים בו ומסיטים אותו אל הרע והמגונה. משה מדגיש לעם שעבודתו של הכהן אינה פוטרת אותם מעבודה עצמית, ושרק אם גם הם ימשיכו לעמול ולהתעלות ירא עליהם כבוד ה'.

נראה שאת הדרך להתעלות הזו, ולביעורו של היצר הרע מאתנו מראה לנו השפת אמת, וגם זאת מתוך מילותיו של הפסוק. 

כך מסביר השפת אמת (שמיני תרל"א) :

"כי בכל דבר שבעולם יש רצון ומבוקש השי"ת, כמ"ש הכל לכבודו ברא. אך שנסתר "זה" וצריכין עבודה למצוא אותה הנקודה פנימיות שיש בכל דבר". 

לכל דבר שנברא בעולם ישנה תכלית וישנה מטרה, ללא אותה תכלית ומטרה לא היה אותו דבר נברא. אולם אותה נקודה פנימית מיוחדת שלשמה נברא כל אדם, חי, צומח או חפץ נסתרת מאתנו, ואנו נדרשים לעמול כדי למצוא את אותו יעוד שקיים בנו ובמה שבעולם סביבנו, שכן :

"ע"י הבריאה ניתן אור והארה מיוחדת לכל נברא במדה וקצבה. ובנ"י צריכין לברר זה כי חיות פנימיות של המדות הוא ההארה שלמעלה מעוה"ז. וז"ש ביום השמיני קרא כו'. ואמר זה הדבר כו' תעשו כו' שלהתגלות הפנימיות צריך להיות ע"י עבודתינו כנ"ל".

זו למעשה תכליתה של עבודת הקורבנות, ללמד אותנו להתקרב אל ה' ולשאוף לחשוף את אור ה' הטמון בנו, ללמד אותנו להתעלות ולהעלות את העולם סביבנו למדרגות גבוהות יותר. חכמים במדרש (ב"ר פ"ה) מלמדים אותנו שאפילו המים בוכים ושואפים לעלות על גבי המזבח, ומזכירים לנו שגם בדברים הפשוטים ביותר טמון אור שרוצה להתעלות, ושאנו מצווים לגלות ולחשוף ולהאיר עמו לעולם. 

כך גם לימד אותנו גם הרב אליהו דסלר (מכתב מאליהו חלק א המשא ומתן הטוב, עמוד לד) שגם בעזרת הדברים הפשוטים והקטנים ביותר אפשר להתעלות :

"בתורה כתוב "ויתהלך חנוך את האלקים", ואמרו חז"ל שהיה תופר מנעלים ועל כל תפירה היה מייחד יחודים לקונו. ושמעתי בשם רבינו ישראל מסלנט זצ"ל שביאר כי אין הכוונה שבשעת תיפרתו היה דבק במחשבות עליונות, שזה אסור על פי הדין, כי איך יפנה דעתו לדבר אחר, בשעה שעוסק במלאכת אחרים, אלא תוכן היחודים ששם על לבו בכל תפירה שתהיה טובה וחזקה, למען יהנו מהמנעלים אשר ינעלם. ככה דבק במדת קונו אשר ייטיב ויהנה לזולתו, וככה ייחד לו יחודים, כי אינו חפץ בדבר אחר זולת החפץ לדבק במדות קונו...".

זו תכלית עבודת הקורבנות, ללמד אותנו כי בעזרת כל דבר, גם בעזרת בעלי חיים, סולת ודומיהם, יכולים אנו להתקרב אל ה', ולחשוף ולהפיץ את האור הטמון בנו. 

ייתכן וזו הסיבה שבשלה את עבודת הקורבנות בפועל אנו פותחים בקורבנות שמזכירים לנו את שני החטאים הגדולים ביותר שלנו, חטא מכירת יוסף וחטא העגל, החטא בו חטאנו כלפי אחינו והחטא בו חטאנו כלפי אלוקים, שכן התורה מבקשת ללמד אותנו שגם במצבים הקשים והנמוכים ביותר שלנו עדיין טמון בנו אור גדול, שגם מהמצבים האלה אנו יכולים להתעלות ולהתקרב אל ה', לגלות את האור שבנו ועמו את כבוד ה'. 

נערך משיעורו של הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין האזורי בתל אביב

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן