זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'

מה הקשר בין חטא מכירת יוסף לחטא העגל? מדוע אהרן שהוא משבט לוי לא נזקק לכפרה על חטא מכירת יוסף? על כפרה ועל תיקון ביום חנוכת המשכן ולדורות

הרב כרמיאל כהן 04/04/18 14:08 יט בניסן התשעח

זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'
דגם המשכן בפארק תמנע, צילום: shutterstock

(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה': (ג) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה: (ד) וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה' וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם: (ה) וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה': (ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה': (פרק ט)

מובא במדרש (ספרא שמיני פרשה א, ג):

"וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרון? אלא אמר להם: אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחילה 'וישחטו שעיר עזים', ויש בידכם בסוף 'עשו להם עגל מסכה', יבוא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל".

אהרן זקוק להביא עגל ואף ישראל זקוקים להביא עגל, אך רק ישראל זקוקים להביא שעיר עזים; מה טעם הדבר? על פי המדרש, ישראל זקוקים לכפר על שני חטאים, על חטא מכירת יוסף ועל חטא העגל. על חטא מכירת יוסף שבו כתוב "וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם" (בראשית לז, לא) הם מביאים שעיר עזים, ועל חטא העגל שבו כתוב "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה" (שמות לב, ח) הם מביאים עגל. לעומת זאת אהרון זקוק לכפר רק על חטא העגל ולכן אינו מביא שעיר עזים.

הכלי יקר תמה על דברי המדרש האלה שהרי לוי היה שותף, ואפילו שותף פעיל במיוחד (ראו רש"י לבראשית מט, ה), בחטא מכירת יוסף, ומדוע נפטר אהרון מן הכפרה על חטא מכירת יוסף?

בעקבות שאלה זו ושאלות נוספות שמעלה הכלי יקר הוא מציע הסבר ארוך ויסודי לדברי המדרש, ונראה דבריו בהדרגה; כך הוא כותב:

"בעל מדרש זה סובר שהא בהא תליא, שאותו מעשה של 'וישחטו שעיר עזים' היה סיבה גם למעשה עגל, יען כי מהידוע שמדת הקנאה שהיתה באחי יוסף גרמה להם אותו מעשה של 'וישחטו שעיר עזים' ומאז נשתרשה בתוכם מדת הקנאה לדורות... עד שיצא העגל הזה מתוך שרבים קנאו במשה במחנה כקרח ועדתו, וכן באותו זמן רבים קנאים פגעו בו וזאת תורת הקנאות לחשוב עליו עלילות דברים לאמר 'כי זה משה האיש... לא ידענו מה היה לו' (שמות לב, א), כדי לפרוק עולו מעליהם ולמנות עליהם העגל הזה העצב נבזה האחוז בחבלי בוז כי הקנאה המסבבת פירוד הלבבות היא שעמדה להם שנפרדו איש מעל אחיו כי ביטלו מצות 'ואהבת לרעך כמוך'. וזהו החטא הקודם המסבב גם המאוחר שלסוף פנו עורף גם אל ה' וביטלו מצות 'ואהבת את ה' אלהיך'".

יש קשר בין שני החטאים שחטאו ישראל, חטא מכירת יוסף וחטא העגל. שני החטאים נבעו מקנאה, חטא מכירת יוסף נבע מקנאה ביוסף, וחטא העגל נבע מקנאה במשה. אבל לא די בכך, יש גם החמרה בחטא מחטא הקנאה במכירת יוסף לחטא הקנאה בחטא העגל, כי הקנאה שקינאו במשה, גרמה לכך שפנו עורף גם אל ה' - "הקנאה המסבבת פירוד הלבבות היא שעמדה להם שנפרדו איש מעל אחיו כי ביטלו מצות 'ואהבת לרעך כמוך'. וזהו החטא הקודם המסבב גם המאוחר שלסוף פנו עורף גם אל ה' וביטלו מצות 'ואהבת את ה' אלהיך'".

בכך מסביר הכלי יקר את לשון המדרש: "אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף" – אתם בני ישראל חטאתם בחטא ש"בתחילה", חטא מכירת יוסף, ובעקבות כך המשכתם לחטא ש"בסוף", חטא העגל – עברה גוררת עברה.  

ומה לגבי אהרון? אהרון חטא אף הוא בשני החטאים, ובכל זאת לא נזקק לכפרה על חטא מכירת יוסף, מדוע? ממשיך הכלי יקר ומבאר:

"ובהצעה זו מיושב מה שלא היה אהרון צריך להיות לו חלק בכפרה שהוא על הקודם 'וישחטו שעיר עזים', דהיינו פירוד הלבבות שהיה בין האבות, כי כבר תיקן אהרון זה במה שאחז במדת השלום כי 'שמוע מִזֶּבַח טוב'".

אהרון לא היה זקוק לכפרה על חטא מכירת יוסף שנבע מ"פירוד הלבבות" כי כבר תיקן חטא זה כאשר סיגל לעצמו את מידת השלום – "הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום... " (אבות א, יב). אחיזתו של אהרון במידת השלום אף עדיפה מקרבן שנועד לכפר, כך עולה מדברי שמואל לשאול שנרמזו בסוף הציטוט האחרון – "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (שמואל-א טו, כב). לשמוע בקול ה' ולהתנהג בהתאם לזה עדיף מהקרבת קרבנות. 

ממשיך הכלי יקר:

"וכן ישראל ראו לתקן שניהם ביום זה, זה שאמר 'ויקרבו כל העדה וגו'' כי כשראו כל העדה שהם צריכין לכפרה על 'וישחטו שעיר עזים' שגרמה להם הקנאה ופירוד הלבבות, ועל המאוחר והוא מעשה העגל שעל ידו נתרחקו מעל ה' ופנו אליו עורף ולא פנים, הנה זולת הקרבן ראו לתקן כל זה במעשה ממש שלא יהיה כטובל ושרץ בידו, וזה שאמר 'ויקחו את כל אשר צוה משה' – היינו הקרבנות, 'ויקרבו כל העדה' – שקרבו זה אל זה בקירוב הלבבות וקיימו וקיבלו עליהם להיות באחוה וריעות לתקן חטא הקודם מעשה שעיר עזים הבא מתוך פירוד הלבבות, ואחר כך תיקנו גם חטא המאוחר 'ויעמדו לפני ה'' כי פנו אל ה' יתברך פנים ולא עורף".

לדעת הכלי יקר, ביום חנוכת המשכן ישראל לא רק כיפרו על שני חטאיהם החמורים על ידי הקרבת קרבנות, אלא אף תיקנו את שני החטאים על ידי מעשים ממש. הן כפרת הקרבנות הן תיקון על ידי מעשים ממש מתוארים בפסוק ה – "וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'". מחציתו הראשונה של פסוק זה היא תיאור של לקיחת הקרבנות. אבל מחציתו השנייה של הפסוק היא תיאור של שני מעשים שכל אחד מהם נועד לתקן בפועל כל אחד משני החטאים:

"וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה" – זהו ביטוי ל"קירוב הלבבות" מתוך קבלה לעתיד "להיות באחוה וריעות", ובכך לתקן את חטא "פירוד הלבבות" שבא לידי ביטוי קיצוני במכירת יוסף.

"וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'" – זהו ביטוי לפנייה אל ה', ובכך לתקן את חטא העגל שבו הפנו את ערפם לה'.

ומה הייתה תגובת משה למעשי הכפרה והתיקון? "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'"; כותב הכלי יקר:

"וכאשר ראה משה כושר לבבם זה עם זה, וכי היו שלמים עם ה', היה הדבר ישר מאד בעיניו כי טוב הוא יותר מן הבאת קרבן, כמו שנאמר (שמואל-א טו, כב) 'הנה שמוע מזבח טוב'. ועל זה אמר משה 'זה הדבר אשר צוה ה' תעשו' כי כלום צוה ה' על דברי עולה וזבח כי אם לשמוע בקול ה', כי ב'זה הדבר', מיעט מעשה הקרבנות לומר כזה תעשו גם לדורות, ומי יתן והיה זה לבבכם כל הימים כי בזכותו 'וירא אליכם כבוד ה'', כמו שאתם פונים פניכם מול השכינה כך יאר ה' פניו אליכם, כדרך שבא לִרְאוֹת כך בא לְהֵרָאוֹת (על פי חגיגה ב ע"א)".

מעשיהם של ישראל, הן בין אדם לחברו הן בין אדם למקום, ישרו בעיני משה יותר מהבאת הקרבנות. לכן אמר להם משה "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ" – "זה הדבר", מעשים ולא קרבנות, תעשו גם לדורות, זהו הדבר הרצוי לפני ה'. ובזכות כך "וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'" – הארת הפנים של האדם לזולתו והפנייה אל ה' הם שיגרמו שאף ה' יאר פניו אל ישראל – "כדרך שבא לראות כך בא ליראות" – יש הדדיות בין מעשיהם של ישראל לבין יחסו של הקב"ה אליהם.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר