לבני אנוש קשה להעריך דמות כשאין היא ניתנת להשוואה, בהעדר קנה-מידה שעל פיו אפשר למדוד את גובהה. משום כך קשה היא הערכת דמותו של משה רבנו, שהרי "לא קם נביא עוד בישראל כמשה". אל מי נוכל אפוא לדמותו, להשוותו ולהעריכו? חז"ל חשו בקושי זה, והשוו את משה רבנו לנח. וכך אומר ר' ברכיה (ב"ר לו): "חביב משה מנח נח משנקרא 'איש צדיק' (ברא' ו,ט) נקרא 'איש אדמה' (ט,כ); אבל משה משנקרא 'איש מצרי' (שמות ב,יט) נקרא 'איש האלקים' (דב' לג,א)." זהו ייחודו של משה רבנו, שנוהג שבעולם הוא שחלה ירידה ושחיקה בדמותו של אדם, ופעמים שמתחיל אדם את חייו כ'איש צדיק' ואח"כ נעשה 'איש אדמה' עד כדי 'ויתגל בתוך אהלו'. לא כן משה רבנו, שכל חייו הינם בבחינת "יעלה בהר ה'", ואף שהחל כ'איש מצרי' הרי הולך האיש וגדול עד שנהיה 'איש האלקים'.
במה זכה משה שיהיה כוחו גדול ואף הולך וגדל? תשובה לכך במדרש על הפסוק "ומשה היה רועה" (שמ' ג,א) "אין הקב"ה נותן גדולה לאדם, עד שבודקו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה." נח התחיל את חייו בתקוות גדולות "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן אדמה אשר אררה ה'." מן הסתם היו להן לתקוות אלו במה להאחז. בוודאי מעשים כבירים נעשו ע"י נח עד שהכל תלו בו תקוותיהם, שיהיה זה הוא שיתקן את כל שעוות בגן-עדן. אולם משה רבנו החל את חייו בקטנות בדאגה לשה הבודד שבצאן, בהתערבותו למען האיש היחיד המוכה ולמניעת מריבה בין שניים, בהצלתן של בנות זרות מידי רועים זרים עוד יותר. כך לא רק בראשית הופעתו על במת ההסטוריה, אלא גם בהמשך דרכו. הוא האיש היושב מן הבוקר עד הערב לשפוט את העם. מפיו ישמע העם לא רק דברות נשגבים חובקי זרועות עולם, אלא ייכנס הוא עימם לפרטים "כי יהיה להם דבר בא אלי" (שמ' יח,טז). אפשר אף מי שהיתה לו מועקה על לבו, בעיות במשפחה או בעסקים, היה מוצא את אוזנו של משה קשבת אליו.
מנהיג זה, היודע לשים לב לפרטים, נמצא מאוחר יותר מקריב עצמו למען הכלל. כשהוא שומע "ועתה הניחה ליו ואעשה אותך לגוי גדול" (שמ' לב,י), מיד: "ויחל משהו מ
מנהיג שנבדק בדברים קטנים ועמד בהם, חזקה עליו שיצליח בדברים גדולים הרבה יותר, והקב"ה מעלהו לגדולה.