התורה מעידה על משה רבנו עליו השלום שהיה עניו בתכלית הענווה "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה"
כשהקב"ה אומר למשה שילך ויוציא את עם ישראל ממצרים, שיגאל אותם מהצרות הקשות שהם נמצאים בהם משה מסרב. אם נתבונן בפסוקים (שמות פרק ג' מפסוק ז') נראה שהקב"ה "מבקש " (במירכאות) ממשה רבנו שילך להציל את עם ישראל. הוא אומר לו "ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים" ושוב "ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו". "צעקת בני ישראל באה אלי". "מצרים לוחצים אותם".
אני יודע שהם נמצאים במצב חמור מאוד "ידעתי את מכאוביו". זה דבר שאדם-אנוש, לא יכול לדעת, אבל אני, אלוקים, יודע.
עוד אומר לו אלוקים אע"פ עכשיו עדיין לא הגיע העת והזמן של הגאולה. שהרי לא עברו עדיין 400 השנים שאמרתי לאברהם אבינו. אעפ"כ הם צריכים להיגאל כדי שלא ירדו למ"ט שערי טומאה.
ומשה רבנו מסרב. זה שמרחם על העגל הקטן. זה שלא יכול לראות עוול. זה שרואה את בנות יתרו סובלות והולך להצילן, זה שרואה איש מצרי מכה איש עברי ומתערב להצילו. זה שרואה שני יהודים מתקוטטים ומעיר להם. הוא יסרב להקב"ה?
גם כשהקב"ה מבטיח לו ואומר "ושמעו לקולך" - הוא מסרב. גם כשהקב"ה זימן לו כוח של אותות ומופתים אומר משה רבנו "שלח נא ביד תשלח" אני לא מתאים ולא ראוי ללמד אותם!!
"ויחר אף ה' במשה " - כעס הקב"ה על משה ואומר לו:
זה תפקידך!! ללכת וללמד!!
זה תפקידך להנהיג את העם!
****
יש עת כנוס ויש עת פזר. היום עם ישראל צמא לדבר ה' יותר ממה שהיה בעבר.
קום עשה!!
****
חובה על כל בן תורה. חובה על כל מי שהקב"ה נתן לו כוח לשכנע ולדבר. חובה להפיץ תורה ללמד תורה, לקרב רחוקים, בבחינת "מי לה' אלי".
היום העת "להדליק נרות בחצרות קודשיך" להאיר את הלבבות, לחמם את הלבבות, את הציבור הצמא לדבר ה'. אנחנו צריכים לעשות את זה בשמחה. זה רצון הבורא יתברך שמו ויתעלה, כסא הדרו.
"חזק" נאמר על כיבוש הארץ ועל לימוד התורה. "חזק ונתחזק בעד עמינו וערי אלוקינו".