וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:
מלאך ה עדיין אינו פונה אל משה, קיימת רק התגלות של מחזה פלאי ובלתי מובן - סנה בוער באש שאיננו כלה. יתכן, כי אנשים רבים עברו ליד הסנה, וכלל לא שמו לב לכך, כי מחזה פלא - לפניהם. אולם משה - עין בוחנת לו, לא מכבר עבר הוא ליד אחיו ומבחין בסבלם. התאור בסנה מזכיר פסוק אחר: וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו ומתאר המדרש:
וירא בסבלותם" - מהו וירא? שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר: חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן
גם עתה עינו של משה מבחינה בדבר יוצא דופן, הדורש ברור מראה שדורש אבחון. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. יכולתו של משה להבחין במאורעות או תופעות יוצאות דופן בסביבתו ולהגיב מיד מאפשרות לו להתמנות כמנהיג על ישראל.וממשיך המדרש:
ר אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: ראה (משה) משוי גדול על קטן ומשוי קטן על גדול, משוי איש על אשה, ומשוי אשה על איש ומשוי זקן על בחור ומשוי בחור על זקן, והיה מניח דרגון שלו, והולך ומיישב להם סבלותיהם, ועושה כאלו מסייע לפרעה. אמר הקב"ה: אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים - אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך! הדא הוא דכתיב: וירא ה כי סר לראות ראה הקב"ה במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם, לפיכך - ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה.
משה רבינו גדל בבית פרעה, בבית מלכים ואעפ"כ הוא הניח את הדרגות שלו, הוא הוריד את בגדי המלכות וירד לעזור לאחיו במשאם, הצטער בצערם ונטל חלק בעבודתם. אמר לו הקב"ה: נצטערת לראות ? חייך שאני נגלה אליך מיד (מדרש הגדול)
מי שעתיד להיות מנהיגם של ישראל מוטלת עליו החובה לפקוח היטב את עיניו על הנעשה סביבו, לא להיות אדיש לתופעה חריגה, כך משה מבחין ומתקרב פוסע לכיוון הסנה לכיוון המראה המוזר ושם הקב"ה פונה אליו בלשון של חיבה - "משה, משה" שם הוא מתמנה לשלוחו של מקום.
"ויצא אל אחיו", משה מעדיף להיות איש - בן אדם, גם אם זה עולה לו במחיר ויתור על המלכות. אותה יכולת באה לידי ביטוי במערכת יחסיו עם הקב"ה. האיש שהגיע לדרגה של "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה פנים אל פנים" היה "איש האלוקים", כלומר נשאר איש גם בהגיעו אל שיאים רוחניים. זהו הכוח של משה להתמודד עם הכבוד שנפל בחלקו ולהישאר נאמן לעצמו. לא לחינם המקום שבו התמנה משה למנהיגם של ישראל היה בסנה - השפל שבאילנות.
מי שמסוגל לפקוח עיניים ולהתבונן מסביב מוכן לוותר על כבודו כדי לתקן עוולות מסוגל ויכול להיות מנהיגם של ישראל.
המאמר מתפרסם בעלון השבת "שבתון"