פרשת שלח לך: בעיתו ובזמנו

פרשתנו מספרת על המעפילים שחטאו בפרשתנו בעליה לארץ ישראל ללא רשות והיתר, המעפילים לא נזכרו בשמם. מנגד בדברי הימים נזכרים בני אפריים בסיפור קצת תמוה:

וּבְנֵ֥י אֶפְרַ֖יִם שׁוּתָ֑לַח וּבֶ֤רֶד בְּנוֹ֙ וְתַ֣חַת בְּנ֔וֹ וְאֶלְעָדָ֥ה בְנ֖וֹ וְתַ֥חַת בְּנֽוֹ:

וְזָבָ֥ד בְּנ֛וֹ וְשׁוּתֶ֥לַח בְּנ֖וֹ וְעֵ֣זֶר וְאֶלְעָ֑ד

וַהֲרָג֗וּם אַנְשֵׁי־גַת֙ הַנּוֹלָדִ֣ים בָּאָ֔רֶץ כִּ֣י יָרְד֔וּ לָקַ֖חַת אֶת־ מִקְנֵיהֶֽם:

וַיִּתְאַבֵּ֛ל אֶפְרַ֥יִם אֲבִיהֶ֖ם יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיָּבֹ֥אוּ אֶחָ֖יו לְנַחֲמֽוֹ: (דברי הימים א ,ז, כ-כב)

זהו סיפור סתום המעורר קושיות רבות. לפי הפשט הוא התרחש בשנות הנדודים של עם ישראל במדבר, ואולי אף קודם לכן, שכן אפרים שהספיק עוד להתאבל על בניו, לא נכנס לארץ (רד"ק, שם). חלק מהפרשנים קובעים כי הוא התרחש בתקופת השעבוד במצרים (רש"י, סנהדרין). ויש מהחוקרים המאוחרים הטוענים שכנען היתה באותם ימים סוג של מושבה מצרית ובני אפריים היו נציגיה, כבני יוסף שליט מצרים.

מדוע ייכנסו בני אפרים לארץ בעודם במדבר ומה גרם להם לפשוט על המקנה של אנשי גת?

דרשה מעניינת במכילתא מנסה להסביר מדוע הקב"ה לקח את בני ישראל לארץ דרך המדבר ולא בדרך הקצרה דרך ארץ פלישתים. על פי התורה התירוץ הוא שמא "בראותם מלחמה ושבו מצרימה". אם עם ישראל יזהה שגאוגרפית הארץ קרובה למצרים הם יראו במצרים מקלט בשעת מלחמה. אך על איזו מלחמה מדובר? המכילתא מציעה שתי אפשרויות. הראשונה היא מלחמת המעפילים מפרשתנו שנהרגו על ידי העמלקים. והאפשרות השנייה היא ההיתקלות של בני אפרים עם בני גת, הנזכרת בדברי הימים.

זו מלחמת בני אפרים שנ' ובני אפרים שותלח וברד בנו והרגום אנשי גת

...מפני מה?

 שלא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת

עברו על הקץ ועל השבועה (בשלח, פרשת ויסע)

המכילתא אמנם מבחינה בין המעפילים ובין בני אפרים. אבל קובעת כי בני אפרים חטאו בכך שעברו על הקץ ועל השבועה. בניגוד לאמור בפשט הפסוקים בדברי הימים. כלומר, לפי המדרש הצלחתם של בני גת לא היתה מקרית. בני אפרים נענשו על שנכנסו לארץ בטרם עת. ובכך עברו על "הקץ" ועל "השבועה". במקום להמתין לגאולה ולכניסה לארץ הם כבר זינקו קדימה ופלשו לארץ.

הגמרא בסנהדרין בפרק חלק משלימה עוד חלק מהפאזל. שם מבואר שבני אפרים לא חטאו סתם. היה להם חשבון שמנו על פיו מתי הם אמורים להכנס לארץ. רש"י מבאר שהם חישבו שעברו כבר ארבע מאות שנים של שעבוד ולכן, יצאו ממצרים ועלו ארצה ושם נהרגו בידי תושבי המקום כעונש מן השמים.

הקרבה בין חטא המעפילים וחטא בני אפרים כפי שהוא מסופר בחז"ל עוררה את בעל פירוש 'פנים יפות' [ר' פנחס הלוי הורוויץ, בעל ההפלאה] לומר שהמעפילים הם הם בני אפרים: "ולפי מה שכתבתי יש לפרש דקאי על בני אפרים אלו שהעפילו לעלות ההר". פירושו של הפנים יפות עולה יפה גם עם המכילתא. שכן כבר במכילתא נרמז שיש קשר בין עצם כניסתם של בני אפרים לארץ למותם. שזהו למעשה סיפורם של המעפילים. כדי להבין את שורש המעשה שעשו המעפילים המזוהים כאן עם בני אפרים נעיין במדרש לפרשת ויחי המעמיק את המבט על חטאם:

ויברכם ביום ההוא,

כשם שקדמו כאן כך קדמו בכל מקום,

קדמו בתולדות, אלה תולדות בני אפרים ואחר כך אלה תולדות בני מנשה,

ביוחסין (במדבר א) לבני אפרים תולדותם למשפחותם,

קדמו בנחלה (יהושע טז) זאת נחלת בני אפרים ואח"כ זאת נחלת בני מנשה,

קדמו בדגלים (במדבר ב) דגל מחנה אפרים ואח"כ ועליו מטה מנשה,

קדמו בנשיאים (שם /במדבר/ ז) ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואח"כ (שם /במדבר ז'/) ביום השמיני נשיא לבני מנשה,

קדמו בשופטים יהושע משל אפרים וגדעון משל מנשה,

קדמו במלכים ירבעם משל אפרים ויהוא משל מנשה,

קדמו בברכה בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה,

קדמו בברכה וישם את אפרים לפני מנשה (בראשית רבה וילנא, ויחי).

הטריגר למדרש המובא כאן הוא הצלבת הידיים של יעקב שהקדימה את אפרים למנשה, בניגוד לסדר הולדתם. מעשהו של יעקב על פי המדרש נעשה מתוך היכרות של יעקב עם אפרים. המדרש עוקב אחר אפרים ומראה שאפרים מקדים את מנשה לכל דבר עניין. הוא מתחתן ראשון, מוליד ראשון, מתייחס ראשון, נוחל את הארץ ראשון, מוביל בנסיעה ובחניה, בהבאת קרבנות למשכן, בהעמדת מנהיגים ועוד. אין כאן איזה עניין ספרותי של המדרש אלא ניסיון להצביע על השיטתיות בהנהגת אפרים המצביעה ומלמדת על אופיו המיוחד. שבט אפרים הם מהזריזים המקדימים לכל דבר. חטא המעפילים משתלב במהירות – המופרזת במקרה זה – המאפיינת אותם.

בני אפרים יש להם פתרונות לכל מצב. הם תמיד ראשונים. ממהרים להגיב למציאות. מתבגרים מוקדם. מתברגים מוקדם. מבינים את כללי המשחק של החיים מוקדם. לפעמים, כמו בפרשה שלנו זה עומד להם לרועץ. מה שאינם מבינים הוא שהזמן הוא חלק מהמשחק. הוא לא משהו שאפשר לזרז, ויש לו תפקיד בפני עצמו. לא כל העומד להתרחש כדבר שהתרחש דמי. יש דברים שרק הזמן מקרב, שנדרש להם תהליך. יש חשיבות לכך שדברים יקרו בעיתם ובזמנם.