בפרשתנו אנו פוגשים שוב את חוקי כשרות בעלי החיים: וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה - אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ (דברים יד ו). על פי הפשט, הפסוק מלמד אותנו כי בהמה חייבת סימנים מסוימים על מנת להיות כשרה לאכילה. ראשית, הבהמה חייבת להיות בעלת פרסות (טלפיים). הפרסות האלה חייבות להיות שסועות מהקצה עד הקצה, מפוצלות לשני חלקים. ובנוסף, הבהמה חייבת להעלות גרה.
זה לא תמיד קורה אך הפעם חכמת ההמונים פוגשת את האמת התורנית: האמירה העממית"You Are What You Eat", אתה מה שאתה אוכל, מהדהדת יחד עם אמירותיו של הרמב"ן וגדולי תורה אחרים, שהסבירו את הנזק הנגרם על ידי אכילת מאכלים לא כשרים (וְנִטְמֵתֶם בָּם) - בכך שהמזון ה"טמא" מתערב עם גופו של האדם וכי נוצרת זהות בין הגוף לאוכל הלא ראוי. שכן על פי היהדות תפקידו של המזון היא להעשיר את חייו הרוחניים של האדם ולא רק לספק את צרכיו ותאוותיו הגשמים-בהמיים.
אז מה ניתן ללמוד מכללים אלה בחיי הנפש שלנו?
מה היא פרסה? מדוע התורה מחייבת שהפרסה תהיה שסועה? ואיך אני יכול לסגל לעצמי "פרסות" בתור בן אדם? הפרסות מבדילות בין האדמה לבין הבהמה. בעלי חיים לא כשרים, שאין להם פרסות, מתהלכים על הארץ כמו יחפים, במגע ישיר עם הקרקע. יתכן וניתן לראות כאן רמז לכך שאנו חייבים להתקין בנפש שלנו מנגנון שיפריד בינינו לבין המציאות. במילים אחרות, זה לא חכמה להיות "טבעי": עלינו לסגל לעצמנו מערכת סינון שתרומם אותנו מעל הטבע.
הפרסות בפני עצמן לא מבטיחות את כשרות הבהמה, הפרסה חייבת להיות שסועה. דבר המסמל את הצורך בהבחנה בין הימין והשמאל, בין הגישות השונות והמנוגדות, המרכיבות כל התרחשות. אנו חייבים לשקול את כל הצדדים של תופעה לפני שננגוס בה. לשאול את עצמנו, לברר, להקשיב לדעות הקוטביות ולקיים דו-שיח פנימי המבוסס על שקלא וטריא כנה וערנית.
העלאת גרה
תהליך העיכול של מעלי הגרה הוא תהליך מורכב ביותר המאפשר לבהמות לאכול מזון קשה לעיכול ובכמויות גדולות. הצמחים מועברים בין לא פחות מארבע קיבות (אני בקושי מסתדר עם אחת) כולל הלוך-חזור לא אסטטי במיוחד לעבר הפה. מה ניתן ללמוד מתהליך עיכול מורכב של בהמות צמחוניות? העלאת גרה הפכה באופן טבעי לביטוי לחשיבה ממושכת. עלינו לשים לב לסיטואציות הנקרות בחיינו ולחשוב פעמיים (או ארבע, כמספר הקיבות של מעלי הגרה). העלאת גרה מסמלת את ההתבוננות במציאות, הנובעת משיקול דעת מעמיק.
הסימנים מסמנים לנו דרך: כשאני פוגש מציאות כלשהי - כל תופעה, כל אופנה חדשה, כל טרנד וכל תנועה - עלי לבחון אותה ממרחק מסוים, לא לדבוק בה כאילו אחוז אהבה ממבט ראשון. אני ממש לא חייב לרוץ אחרי העדר - אלא להפך: לקחת לעצמי פסק זמן כדי להתבונן ולגבש עמדה מושכלת. אני חייב לחשוב, לחשב, לערוך חשבון נפש, לשקול את כל הצדדים, ה"בעד" וה"נגד". רק אז אני יכול להחליט אם מציאות זו "כשרה" עבורי או לא.
חומר מחשבה (כשר!) לקראת ימי אלול והשנה החדשה...
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.