קורח: כך תנהלו מחלוקות מבלי לשבור את הכלים

חילוקי הדעות או אי הסכמה הם חלק מה-DNA של האורגניזם היהודי, אבל חשוב לדעת לעשות זאת תוך שמירה על המכנה המשותף היציב של ערבות הדדית, אחריות ואכפתיות

חדשות כיפה זיו אלול 03/07/24 11:18 כז בסיון התשפד

קורח: כך תנהלו מחלוקות מבלי לשבור את הכלים
זיו אלול, צילום: טל שחר

החברה האנושית, וגם חברה עסקית, היא מגוון של פרטים המרכיבים יחד שלם. ויש לכך משמעות רבה. ברגע שאדם אחד עושה פעולה מסוימת, בין אם זו פעולה חיובית ובין אם זו פעולה שלילית, הוא לא פועל בוואקום. הוא משפיע בצורה משמעותית על כל החברה. הוא מייצר אמירה שבין אם נרצה ובין אם לא נרצה היא משקפת את הסטנדרטים של החברה כולה.

היחיד הוא באיזשהו מקום תוצר של החברה, וגם היוצר שלה, הוא מושפע ממנה, ולא פחות מכך, משפיע עליה. אולי זו המשמעות שחז"ל מלמדים אותנו ש"כל ישראל ערבים זה בזה". הערבות ההדדית, שהיא חלק בלתי נפרד מה DNA היהודי, משמעו שיש לנו אחריות לרווחתו של הפרט, אבל יש לנו אחריות גם למעשים שלו. ולכן, קובע המדרש המפורסם, כשאדם אחד עושה מעשה שלילי, הוא משפיע על החברה כולה. בדיוק כפי שאדם שעושה חור בספינה, משפיע על הספינה כולה וזה לא "רק בתא שלו".

פרשת השבוע פרשת קרח

אנחנו, כחברה, משפיעים ומושפעים. וזה דורש מאיתנו ערבות מוסרית גבוהה ביחס לאחר. זו גם הסיבה שעל כך עכן מעל בחרם בעת כיבוש הארץ, אלוקים העניש את כלל העם. הוא לא פעל בוואקום, הוא היה חלק מהעם. ולכן זה די מפתיע שבפרשת השבוע, כאשר מתחילה מגיפה בעקבות עוון של אדם אחד, משה ואהרון מתפללים ואלוקים ותוהים: "האיש האחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?!".

איזו מין תמיהה היא זו, הרי בוודאי שהחטא על כולם. הרי אנחנו גוף אחד. וכפי שנהגו לומר, "כשליהודי דורכים על היבלת במוסקבה, היהודי בניו-יורק צועק מכאבים". את התשובה המשמעותית כותב רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש. וכך הוא מסביר: קורח קרע את עצמו מכלל העם, בעצם העובדה שהוא בחר להיכנס למחלוקת. הוא נחלק, הוא חצה את עצמו ואת עדתו מכלל ישראל. שוב אין כאן ערבות הדדית. שוב אין כאן גוף אחד. שוב אין כאן אורגניזם מלא ובריא שכל פרט שבו אחראי על כל המכלול.

והתשובה הזו צריכה להדהד באוזנינו, ממש ביומיום. גם בעסקים, גם בהוויה הציבורית, ובוודאי באופן שבו אנחנו מנהלים מחלוקות. העם היהודי מבוסס על מחלוקות. על תרבות של חילוקי דעות לשם שמים. כמו בין הלל לשמאי. אבל לא מחלוקת של קריעה מהציבור. של "אני לא אתה ואתה לא אני", אלא של "אני מכבד אותך, ויחד עם זאת אני סבור אחרת".

פרשת השבוע פרשת קרח

וזה הבדל מהותי. הבדל בין גוף אחד לשני גופים. בואו נהיה מהסוג הראשון, גם, ובמיוחד, בעידן המורכב בו אנחנו נמצאים. תרבות של דעה אחרת, המאפשרת לחלוק על האחר, לא קיימת בכל תרבות. חלק מהעובדים במדינות שעבדתי בהן, פשוט מתחנכים על "לא להעיר". כששאלתי אותם למה בשיחות של כלל העובדים הם אינם שואלים שאלות, העובדים שיתפו אותי שאפילו אסור היה להעיר למורה על טעות שעשה, וגם לא ניתן היה לאתגר בשאלות בכיתה כי זה לא היה מקובל.

יש תרבויות שמנימוס בוחרים להגיד את הדברים באופן מעודן מדי, בעוד שעבורנו זה נראה לא אותנטי מספיק. יש משהו ביכולת לחלוק שהוא חיובי, הוא מאפשר בעסקים לצמוח ולגדול כי "מאתגרים" ופתוחים אותם לקבל ולשמוע. זה הביא לא מעט חברות לצמיחה, כי פשוט לחלוק יכול להתפרש גם "להקשיב לדעה שונה משלי". לא בכדי, גם בגלל זה אומת הסטארטאפ ניישן משגשגת - אז תחלקו אל תתחלקו.

הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול".