בפרשתנו נאמר: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֶלְקֶיךָ אֲני ה' " (ויקרא י"ט, י"ד). מהי משמעותה של "נתינת מכשול" לפני עיוור? האם התורה עוסקת אך ורק במעשה הפיזי של הכשלת אדם לקוי ראייה כפשוטו, או שמא מדובר במטפורה רחבה יותר להתנהגות אנושית ותחבולנות? יתרה מכך, מדוע דווקא כאן מדגישה התורה את חובת היראה מה' ("ויראת מאלקיך")?
עיון במפרשים מגלה כי ציווי זה אינו רק הוראה בטיחותית, אלא עקרון מוסרי ומשפטי החולש על הרבה תחומי חיים, מהממון ועד לרוח. לאורך הדורות פירשו חז"ל והמפרשים את הפסוק בשלושה רבדים מרכזיים: הפיזי, החברתי, וההלכתי.
הרובד המוסרי - הגנה על החלש ומניעת ביזוי הנכה
הרובד הפרשני הראשון הוא כפשוטו. רובד זה מתמקד בפשט הכתוב ובחובה המוסרית לרחם על בעלי המוגבלויות ולא לנצל את חולשתם הפיזית. ברובד זה, המכשול הוא מכשול פיזי והעיוור הוא אדם שאין לו חוש ראייה כפשוטו.
פירוש זה נובע מפשטן של פסוקים שהשווה את קללת החרש שלא יכול לשמוע אותך למכשול לעיוור שלא יכול לראות אותך. בפשיטות, אומרת התורה, אל תזיק גם למי שלא יכול לדעת שהזקת לו. בהקשר הפשטי, "ויראת מאלוקיך", פירושו "אמנם החרש או העיוור לא יודע שהזקת לו, אבל אני ה' כן ראיתי את מעשיך".
ככה כתב למשל הרמב"ן על הפסוק שלנו: "ועל דרך הפשטהזכיר החרש בקללה כי אע"פ שלא ישמע ולא יתקצף בקללתו הזהירה התורה עליו, ואין צריך לומר בשומעים שיתביישו ויחר להם מאד. ועוד, כי יזהיר בהווה, שאדם מקלל החרש ומכשיל העור שלא יירא מהם כי לא ידעו ולא יבינו, על כן 'ויראת מאלוקיך' שהוא רואה הנסתרות".
הרובד החברתי והמקצועי - יושרה והשאת עצה
חז"ל הרחיבו את המושג "עיוור" לכל אדם שאינו בקיא בנושא מסוים ("סומא בדבר"). ברובד זה, המכשול הופך למטאפורי, עצה מטעה המשרתת את האינטרס של היועץ על חשבון השואל.
מדרש ספרא על הפסוק שלנו מפרש "היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו 'צא בהשכמה' שיקפחוהו לסטים, 'צא בצהרים' בשביל שישתרב (=יקבל מכת שרב), אל תאמר לו 'מכור את שדך וקח לך חמור' ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו. שמא תאמר 'עצה טובה אני נותן לו', והרי הדבר מסור ללב? שנאמר 'ויראת מאלקיך אני ה' ". לפי פירוש זה "ויראת מאלוקיך" שלא תטען שפעלת בתום לב וחשבת שעצתך טובה לו, שכן אני ה' יודע מה שבליבך.
ספר החינוך (מצווה רל"ב) כותב בכלליות "לא להכשיל בני ישראל לתת להם עצה רעה, אבל ניישר אותם כשישאלו עצה, במה שנאמין שהוא יושר ועצה טובה", כלומר תום ליבו של המייעץ הוא קריטי כאן. חובה עליך לתת רק עצה שאתה מאמין שטובה לשומע.
עוד הוא כותב "שורש המצוה ידוע, כי תיקון העולם ויישובו הוא להדריך בני אדם ולתת להם בכל מעשיהם עצה טובה", כלומר במצב שבו אדם לא יכול לסמוך שהעצה שיקבל מהאחר היא לטובת השומע אי אפשר לקיים חברה. (נדמיין לעצמנו מה היה קורה לולי סמכנו על הרופא, המהנדס או עורך הדין שיתן לנו עצה שהיא לטובתנו ולא לטובת המייעץ. חברה כזו לא יכולה היתה להתקיים).
הרובד ההלכתי - סיוע לדבר עבירה
חז"ל פירשו את האיסור גם ככולל להטעות את הזולת בענייני הלכה או אפילו לסייע לו אם הוא עצמו בחר לחטוא, "המכשול", לפי פירוש זה, הוא חטא או עבירה. האיסור חל על אספקת אמצעים הגורמים לאחר לעבור עבירה דתית, שכן, גם אם החוטא "בחר" לחטוא, הוא נחשב ל"עיוור" אל מול יצרו ותאוותו.
המקור הראשי לפרשנות זו הוא התלמוד בבלי במסכת עבודה זרה, דף ו' ע"ב: "מניין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח? תלמוד לומר: 'ולפני עור לא תתן מכשול' ". בהמשך הגמרא מחלקת בין מצב שהחוטא לא יכל לחטוא בלי עזרתך, שאז כשעזרת לו אתה עובר על הלאו, לבין מצב שהוא יכל לחטוא גם בלעדיך שבו אינך עובר על הלאו. יחד עם זאת כשהחוטא יכל לחטוא בלעדיך ואתה סייעת לו יש אומרים שעברת על איסור דרבנן של "מסייע בידי עוברי עבירה".
השולחן ערוך (יורה דעה, סימן קנ"א, סעיף א') מחיל את האיסור על מכירת כלים שיכולים לשמש לעבודה זרה או לעבירה "דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותם אלילים שבאותו מקום", כלומר שאסור לסייע לאדם, כולל לגוי, לעבור על עבירה האסורה לו. הרמ"א שם דן לגבי המצב שהחוטא יכל לחטוא בלי עזרתך וכך הוא כותב: "יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר, ויש מחמירין". כלומר, ישנה מחלוקת האם במקרה שהחוטא יכל לחטוא בלעדיך וסייעת לו האם עברת על איסור מדרבנן או לא.
הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"ב, הלכה י"ד) פסק שכל שלושת האופנים שעליהם דיברנו לעיל הם בכלל הלאו: "וכן כל המכשיל עוור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר 'ולפני עור לא תתן מכשול', הבא ליטול ממך עצה תן לו עצה ההוגנת לו".