פרשת קדושים הינה מהפרשיות שיש בהן ריבוי מצוות ואחת המיוחדות שבהן היא מצוות "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'". רבי עקיבא הודה שמצווה זו הינה כלל גדול בתורה ויש מוסיפים ואומרים שמי שרוצה להיות גדול בתורה, מקיים את "ואהבת לרעך כמוך".
אנו מוצאים בחז"ל שתי אמירות משמעותיות ביחס למצווה זו. האחת, על אותו אדם שבא להתגייר לפני שמאי כאשר הוא עומד על רחל אחת ו"דחפו שמאי באמת הבניין". כשבא לפני הילל אמר לו: " מאן דשאני עליך לא תעביד לחבריך "(מה ששנוא עליך לחברך על תעשה). "ואידך זיל גמור" (ועכשיו לך ותלמד). שמאי הינו כשמו כן הוא, בעל שמאות ולכן אי אפשר לקיים וללמוד את התורה על רגל אחת. "ולכן, ודחפו באמת הבניין".
אמת הבניין הינו הפלא שאיתו מודדים ובודקים את היושר ולכן אי אפשר לשיטת שמאי לעמוד על רגל אחת בבחינת קוצר הזמן, בבחינת היושר המתבקש מהלימוד על רגל אחת.
הילל כשמו כן הוא; הלל, שבח, התבוננות בנקודה החיובית ומתוכה רצון להעצים את היכולת הנטועה בפנימיותו של האדם. הילל מלמד את המתגייר את מצוות ה"לא תעשה" של מצוות "ואהבת לרעך כמוך". אנו יודעים שכל אחד ואחד מודע ברמה מסוימת לחסרונות שלו וגם לכישלונות שלו ולעיתים האדם מדחיק את חסרונותיו כדרך להתמודד עם החיסרון שעוד לא הגיע לתיקונו והשלמתו. אך לעיתים, האדם שומע על חסרונותיו מפי אדם אחר, או אז האדם מאוד "כועס ורוגש" על חוצפת חברו שהיא לומר את חסרונותיו בקול רם.
לכן, הילל מלמד אותנו "מאן דשניא עלייך אל תעשה לחברך, זה כל התורה". כמו שאינך רוצה שיגלו חסרונותיך, כך גם אתה אל תגלה חסרונות של אחרים. אם כן, איך נגיע לתיקון הנכון והרצוי? הדרך הנכונה היא "מעט אור דוחה הרבה חושך" (רבי סעדיה גאון). כלומר, ככל שאני מעצים את הטוב בחברי, בין בהסתכלות שלי עליו ובין בדרך שאני מתייחס אליו ואף אומר לו על מעלותיו, בזה האור החיובי שבתוכו יחזק את כוחות נפשו והחסרונות יהיו נבלעים באור הגדול שיש בו. ומתוך מדרגה זו אפשר לבוא ולתקן את החסרונות.
כותב המאמר הוא ראש הגרעין התורני בראשון לציון וראש ישיבת ההסדר