פרשת ניצבים נפתחת במעמד הברית האלוקי, אך מיד לאחר תיאור האזהרות והתוכחה, וכן תיאור השלב שבו החטאים מביאים את העם אל הגלוּת מציינת התורה "ושַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ל', ב') ומציינת שבעקבות כך ירפא ה' את עונשי הגלות ויחזיר את ישראל לארצם, ואז חוזרת התורה כמה וכמה פעמים על ההתניה שהברכות וישיבת הארץ מותנים בקיום מצוות ה' ובתשובה מהחטאים.
מהי ה"תשובה"? את זה מפרש לנו פסוק ח': "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם", עיקר התשובה היא שמעתה והלאה תקיים את כל מצוותיו של ה'. בפס' י' שוב חוזרת התורה ומחדדת "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".
אוהבים אוכל טוב? הצטרפו עכשיו לקבוצת הוואטסאפ שלנו
לקיים את כל מצוות ה'
ננתח את הפסוקים. תנאי ראשון, שחוזר על עצמו, הוא שמהות השיבה לה' היא לשמוע בקולו ולקיים מצוותיו. אף על פי שלנו תנאי זה מובן מאליו, יש מה לחדד בו. לפעמים אנשים מחפשים איך להתקרב לקב"ה, והם בודים מליבם מה ה' ירצה. הם מנחשים שהגיוני שערך זה או אחר הוא הוא רצון ה'. לכן מדגישה התורה "לשמור מצוותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה". לא אתה קובע מה המעשה הרצוי, אלא הכתוב בתורה.
אמת, שישנו מתאם גבוה בין מה שנחשב בעינינו ראוי, לבין ציווי התורה. התורה גדושה בחוקים ומצוות האוסרים להרע לזולת ומחייבים להטיב עימו. אלו ה"מצוות" שהדעת מקבלתן והיה אפשר להגיע אליהן גם בהגיון. אולם התורה דורשת כחלק מהתשובה גם לשמור "חוקותיו" של ה'. החוקות הם הציווים שאי אפשר להבינם בשכל אנושי. מדוע צריך דווקא ארבע כנפות לציצית? מדוע ישנן דווקא ארבע פרשיות לתפילין? מדוע צריך ליטול ערבה ולא צפצפה? ולמה אסור להקיף פאת הראש?
בשניים מתוך הפסוקים שציטטנו ישנה הדגשה נוספת, המילה "כל". התשובה כוללת לעשות את כל מצוות ה', הן אלו שאנחנו מתחברים אליהן יותר והן אלו שפחות.
כוונה לשם קיום ציווי ה'
אם נשים לב, בכל הפסוקים שציטטנו, ישנה כפילות- גם השמיעה בקול ה' וגם שמירת מצוותיו. לעניות דעתי, הכפילות איננה סתמית, מטרתה להדגיש ש"מצוות צריכות כוונה". אתה לא צריך רק לשמוע קול שופר, אלא לעשות את זה לא סתם כי בא לך אלא מתוך ציות לציווי ה', מתוך שמיעה בקולו.
הספרא (ויקרא, כ', כ"ו) אומר "ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם 'אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה' אבל 'אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך'? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.
כלומר, אומר הספרא, אל תימנע מאוכל לא כשר או מיחסים שהתורה אסרה רק בגלל שהאוכל לא טעים לך. אדרבא, האוכל טעים וטוב, והראייה שאצל שאר העמים הוא מקובל, אף על פי כן אתה לא תאכל אותו כי אותך, בניגוד לשאר האומות, ה' ציווה לא לאכול.
תשובה מושלמת, היא הימנעות מהחטא לא כי הוא לא אפשרי או קשה גשמית, אלא מתוך שמיעה לציווי ה'. כמו שפוסק הרמב"ם בהלכות תשובה, פרק ב' הלכה א': "אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר: 'וזכור את בוראיך בימי בחורותיך' ".
נציין, שבדיעבד גם תשובה בשלב שבו האדם כבר לא יכול לחטוא נחשבת חזרה בתשובה, אלא שהיא לא מעולה כמו תשובה לשם שמיים בלבד, וכמו שכותב הרמב"ם בהמשך אותה הלכה "ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין".
בכל לבבך ובכל נפשך
תנאי נוסף, הכתוב בשניים מהפסוקים שציטטנו לעיל, הינו כי על התשובה להיות "בכל לבבך ובכל נפשך". כלומר- התשובה צריכה להיות כנה ושורשית.
ניקח דוגמא, אסרה התורה להחזיק מידות ומשקולות מזויפים בבית. מה אכפת לתורה אם אני מחזיק בביתי ולא משתמש בהם? ירדה תורה לסוף דעתו של אדם- מי שלא מתכוון להשתמש בהם לעולם לא מחזיק בביתו. מי שמחזיק, כנראה חושב "בינתיים לא אשתמש בהם אבל בעתיד אולי כן". מחשבה כזו איננה תשובה "בכל לבבך ובכל נפשך".
היטיב להגדיר זאת הרמב"ם, בהלכה הבאה (פרק ב' הלכה ב') "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: 'יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו' וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: 'כי אחרי שובי נחמתי' , ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: 'ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו', וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו".
לא די בעזיבה זמנית של החטא "לעד אחרי כיפור", תשובה אמיתית משמעותה שישבת וחשבת וקיבלת על עצמך בלי נדר שיותר אתה לא חוטא עד מאה ועשרים. ושכבר תכננת דרך איך תשרוד בלי לחטוא ואיך תשנה את שגרתך באופן שהחטא לא הולך יותר להיות חלק ממנה.