סגור

פרשת נח: על הברית ועל השותפות

מה ההבדל בין ברית לשותפות והאם אנחנו מוכנים לברית, או שלעולם נסתפק רק בשותפויות?

ד"ר משה מאיר
ד בחשון התשפא
,
22 באוקטובר, 2020 10:56
שמים

שמיםצילום: shutterstock

לאחר האירועים הטראומטיים של המבול, כורת ריבונו של עולם ברית עם בני האדם:

...וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם.
וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם, מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ.
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם.
אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ [בראשית ט' ט' - י"ג].

זאת הראשונה בקבוצת הבריתות המתוארות בכתבי הקודש, וישנן לא מעט כאלה. יתרה מזו: אפשר לומר כי מושג ה'ברית' הוא מושג היסוד של כתבי הקודש, הוא המתאר את הזיקה ואת הקשר שבין ריבונו של עולם לאדם, בין אדם לאדם ובין מדינה למדינה. אפשר לומר כי הסיפור הכללי של כתבי הקודש, הוא סיפור ה'ברית' הפרתה וניסיונות לחדשה. על כן, כדאי להתבונן במושג ה'ברית' ובפשרו.
ה'ברית', נכרתת בין שני צדדים, הופכת אותם לאחד. בכדי לעמוד על מהותה, נתבונן במושג שהחליף אותה בשפת החכמים: ה'שותפות':

השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע... לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים של שניהם. [בבא בתרא א' א']

גם שותפות נוצרת בין שני צדדים, אבל היא מוגבלת לתחום מסויים ורק ביחס אליו הם הופכים לישות אחת. השכנים המתוארים במשנה, הם ישות משפטית אחת ביחס לחצר. אבל, אין ביניהם כל קשר מהותי החורג מענייני החצר. יכול להיות קשר שכזה, אבל הוא חורג מהשותפות ולא תלוי בה. הנה הברית שכורתים אבימלך ואברהם:
...וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי, כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ.
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ.
וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ, וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית [בראשית כ"א כ"ג - כ"ז].

ה'ברית' חורגת מה'שותפות' בכך שהיא מבוססת על מערכת יחסים - החסד - ולא על זיקה ממונית. היא כוללת שבועה - מחוייבות עמוקה, והיא משתרעת על פני דורות. ביתר חדות הדבר בא לידי ביטוי בברית שכורתים דוד ויהונתן: 

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ.
וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו.
וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ.
וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ. [שמואל א' י"ח א' - ד']

ה'ברית' איננה רק חיבור תועלתני, היא קשר של נפש בנפש, היא ביטוי של אהבה. ה'אהבה' בשפת כתבי הקודש, היא זו:

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה:
(ז) מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ [שיר השירים ח' ו' - ז'].

בעולם המנוכר והעסקי, אין מקום לרומנטיקה הזאת. כאן שורה השותפות, לא הברית. מורי ורבי הפילוסופי - הרמן כהן - הורה כי מושג היסוד של כתבי הקודש הוא ה'הצטרפות'. ההצטרפות שבין אלוהים לאדם, וההצטרפות שבין אדם לאדם. את ההצטרפות שבין אדם לאדם, הוא חילק לשני סוגים: Nebenmensch - אדם ליד אדם, השכן, וMitmensch - אדם עם אדם, החבר. השכן הוא השותף, החבר הוא בן הברית.
הרב סולובייצ'יק העמיד במסה שלו 'קול דודי דופק', שני סוגים של ברית: ברית גורל וברית יעוד. 

ברית גורל מהי? הגורל מציין בחיי האומה כמו בחיי היחיד, קיום מאונס. כורח מוזר מלכד את הפרטים לכלל אחד. היחיד כפוף ומשועבד בעל כורחו למציאות הלאומית הגורלית, ואי אפשר לו להשתמט ממנה ולהיבלע במציאות אחרת חוצה לה [86]  
ברית יעוד מהי? היעוד מציין בחיי האומה כמו בחיי היחיד קיום מדעת שהאומה בחרה בו ברצונה החופשי, ושבו היא מוצאת את הריאליזציה המלאה של הווייתה ההיסטורית [92].

הרב סולובייצ'יק, כתב את עבודת הדוקטורט שלו על הרמן כהן. מנקודת מבטי, מפעלו הפילוסופי והתיאולוגי, הוא תרגום של הפילוסופיה של הרמן כהן לשפתו האורתודוקסית של הרב סולובייצ'יק. ברית גורל - היא למעשה זיקת השכנות, או השותפות בלשון החכמים. ברית יעוד - היא זיקת החברות או הברית בלשון כתבי הקודש. הרב סולובייצ'יק טוען שההצטרפות יהודים בעלי זהות דתית ליהודים בעלי זהות חילונית היא ברית גורל ולא ברית יעוד. מבחינת היעוד - לדעתו - תהום פעורה בין היעוד של העם היהודי בתמונת עולמו של היהודי הדתי ובין היעוד של העם היהודי בתמונת עולמו של האדם החילוני. בזה אני חולק עליו. 'ברית' מנקודת מבטי איננה מבוססת על היעוד אלא על האהבה. הקיום של העם היהודי בכלל ושל מדינת ישראל בפרט יכול להתממש רק עם כריתת ברית של אהבה בין בעלי הזהויות השונות.
הרמן מלוויל, כתב את הספר שהפך לאחד החשובים בספרות הכללית ובספרות האמריקאית בפרט - 'מובי דיק'. זהו סיפור המרדף האובססיבי של רב החובל אחאב אחר מובי דיק, הלווייתן הענק. בצוות הספינה נמצא המלח ישמעאל שהוא מספר הסיפור, וכן - עובד האלילים קוויגווג - אומן בהטלת צלצלים. במהלך הסיפור נרקמת חברות עמוקה בין ישמעאל ובין קוויגווג. החברות באה לידי ביטוי בעישון משותף, בכך שקוויגוויג מחלק את רכושו עם ישמעאל:
בזאת ביקש לומר בביטוי של מולדתו, כי רעים אנחנו כאחים; בשמחה ימות למעני, אם יהיה צורך בדבר. אצל איש מבני ארצי היתה שלהבת פתאום זו של ידידות נראית מקדימה את זמנה עד מאוד, דבר החייב לעורר חשד; אך אצל הפרא הזה התם לא היו הכללים הישנים האלה תופסים. [63]

זה הפער שבין שותפות - לה רגיל ישמעאל, ובין הברית לה רגיל קוויגוויג. אלא שכאן מגיע מקרה מבחן המאתגר את ישמעאל:

...אחרי כן פנה אל תפילות הערב שלו, הוציא את הצלם שלו... על פי כמה סימנים וגילויים סבור הייתי שלכאורה הוא מעוניין שאצטרף אליו; אך הואיל והיטב ידעתי מה יבוא אחר כך שקלתי רגע בדעתי אם, במקרה שיזמין אותי לכך, איענה לו או לא.

ישמעאל פורש את הדילמה שלו בפני הקוראים. הוא נוצרי, ואסור לו לעבוד עבודה זרה.

אבל עבודת אלוהים מהי? לעשות את רצון האלוהים - זו עבודת אלוהים. ומהו רצון האלוהים? - שאעשה לחברי ככל שירצה חברי שאעשה לו - זה רצון האלוהים... 
הנה כי כן, העליתי אש בנסורת; עזרתי לזקוף את ולתמוך את האליל הקטן והתם; יחד עם קוויגווג הקרבתי לפניו פכסם קלוי; השתחוויתי לפניו פעמיים או שלוש ונשקתי את אפו.

חלק מהטיעון נבנה על אדני החשיבה הנוצרית - אני רוצה שהוא יעבוד את אלוהי, לכן אני צריך לעבוד את אלוהיו. אבל מלוויל נוגע בנקודה עמוקה הרלוונטית גם ליהודי: ברית חודרת אל מעמקי הזהות, מחייבת להזיז את הגבינה הפנימית. שותפות יכולה להיות חיצונית, כל אחד נותר בזהותו. מכאן עולה השאלה הנוקבת: האם אנחנו מוכנים לברית, או שלעולם נסתפק רק בשותפויות?

23.10.2020

1. ה"בראשית", ה"ברית" - וה"קשת בענן" (משה אהרון )

בס"ד.
טול מהמילה "בראשית" את ה"אש" שבתווך.
ואתה כבר מצוי במילה האחרת :
"ברית" [בראשית ללא ה"אש"].
שברית היא בראשית ללא האש החורכת והמכלה.
שגם הקב"ה, מוכן היה לבטל ולהקהות אישו .
אותה האש האוכלת והמאכלת והכל בעבור הברית .
שהרי לגבי נזקי המיים כבר ניתנה ההבטחה.
וה"ברית" כנגד ה"אש".- האש שבוערת
באלוהים ואדם.............
והנה לא בכדי גם האות - אות הברית.
היא ה"קשת בענן".
שהענן מזכיר את הרקע - את "ענן" המים - מי המבול.
וקרני השמש החורכים הופכים - מגדר הברית.
לשלל צבעים של הרגעה ואיתות
לצורך לעמוד בתנאי הברית
ולהמשך קיומה של הברית.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

חיבוק דוב: המתיישבים יכולים להיפרד מהליכוד

קרא עוד