ספינת האהבה

26% מהזוגות בישראל מתגרשים בסופו של דבר. כל זוג רביעי. ועדיין, לשמחתנו, אנו "מפגרים אחרי מדינות מערביות אחרות בהם עומדים אחוזי הגירושין על 45, 50 ואפילו 65 אחוזים. המבנה המשפחתי המסורתי כבר איננו מובן מאליו. משפחות "שונות", חלקיות וחסרות הופכות להיות תופעה לא-נדירה. מה השתנה? מה חסר לנו בתפיסת הזוגיות והמשפחה? מדוע קשה פתאום "לגרום לזה להצליח"?

מבט מעיין בפרשת נח יכול, אולי, לספק את התשובה.

מצב האנושות מתדרדר, גזל, חמס, רציחות ועבודה זרה אבל מעל הכול- השחתה של מידת הצניעות "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" אומר רש"י: לשון ערווה. אפילו עולם החי נדבק בהפקרות הצניעותית "אפילו בהמה, חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן". מוסד המשפחה מתפרק, זוגות עוברים מבן זוג לבן זוג, בעלים בוגדים בנשותיהם ואמהות מתחלפות ללא הרף. אין אחריות לזוגיות, אין אחריות למשפחה, התאווה מחליפה את האהבה. לבסוף נמאס לקב"ה והוא מחליט למחוק ולהתחיל מחדש. "ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר בא לפני... והנני משחיתם את הארץ".

לא די בהתחלה חדשה (ציור: Hicks, Edward)

אלא שלא די בהתחלה חדשה. שכן מי ערב לנו שהדור החדש לא יכבש ע"י יצריו ותאוותיו ויתחיל מחדש את "החגיגה"? לא די בלהתחיל מחדש, צריך גם ללמד את העולם את דרך האמת, דרך הקודש. ללמד את העולם מהי אהבה, מהי זוגיות ומהי משפחה.

הקב"ה מורה לנח לבנות תיבה ולהכניס אליה, בנוסף למשפחתו, דוגמיות מכל בעלי החיים אשר בארץ.

אף חיה לא נכנסת בגפה, "ומכל החי מכל בשר שניים תביא אל התיבה להחיות אתך זכר ונקבה יהיו" כל החיות נכנסות בזוגות. מן הטמאות זוג אחד- זכר ונקבה ומן הטהורות, בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא שבעה כי אם 14[1]-שבעה זכרים עם שבע נשותיהם "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו" כלומר כל זכר נכנס ועמו נקבה. האריה עם הלביאה "המיוחדת שלו", הפיל עם הפילה המיועדת שלו, והגמל עם האנקה המאורסת לו...

גם משפחת נח נכנסת בזוגות "ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך" נח עם אשתו ושלושת הבנים עם נשותיהם. כל מי שנכנס לתיבה נכנס נשוי ועם "אשתו" ולכל נקבה "איש" שלה.

אלא שלמרות ההרמוניה המשפחתית הנפלאה מזהים חז"ל את החיוב לשמור מרחק איש מאשתו "האנשים לבד והנשים לבד מכאן שנאסרו בתשמיש המיטה" ועמם גם החיות נאסרו בתשמיש ובמפגש זוגי[2].

כלומר במשך שנה שלימה, מתחילת המבול ועד צאתם מן התיבה, חיים בני האדם והחיות זוגות זוגות - אך אסור להם לקיים אורח חיים זוגי, עליהם להימנע מחיי אישות ו"לשמור נגיעה" אחד מהשנייה.

אהבה אמיתית, זוגיות אמיתית, אסור שתתבסס בראש ובראשונה על מגע ועל משיכה גופנית. אהבה מבוססת בראש ובראשונה על אחריות הדדית, על תמיכה הדדית, על נכונות להשקיע אחת בשני ולעבוד על היחסים הזוגיים.

את התקופה הקשה של המבול והחיים בתיבה הצפופה, יעברו נח ומשפחתו כנשואים -אבל בחדרי שינה נפרדים. הם ילמדו לעזור אחת לשני, לתמוך ולעודד אחד את השנייה. היא תנחם אותו אחרי שהאריה ינשך אותו, והוא יעודד אותה אל מול הגשם האין-סופי. הם יאלצו ללמוד לחיות יחד בצפיפות ובתנאים הקשים שהקב"ה זימן להם ובלחץ ובמחסור ובתיבה הקטנה. ב"ביחד הצפוף" הם יגלו מחדש אחד את השנייה, דרך הזמנים הקשים, דרך החיזוקים ההדדיים, האהבה והתמיכה הרוחנית בלבד- הם יגלו את האהבה האמיתית, את הזוגיות האמיתית, את המשפחה האמיתית. תיבת נח הופכת לסדנת טיפול זוגי, לסמינריון בנושא משפחתיות.

כשיצאו מן התיבה וישלחו את החיות לפרות ולרבות, יופיע לראשונה בתורה מושג חדש, שלא הופיע קודם- משפחה, "למשפחותיהם יצאו מן התיבה". זוהי הפעם הראשונה שמוזכרת בתנ"ך משפחה, משפחה המבוססת על עזרה הדדית על עבודה והשקעה בחיבורים ועל תמיכה ואהבה בשעות קשות ובמשברים. ועל משפחה כזו, על זוגות כאלה יושתת העולם החדש.

[1] בראשית רבה ל"ב

[2] בראשית רבה ל"ד, תנחומא ישן נ"ח יז, מדרש הגדול נח