בתנ"ך ניתן למצוא רשימות במגוון של תחומים - השתלשלות של דורות בתחילת ספר בראשית, מניין השבטים בירידה למצרים ובהליכה במדבר, גבולות הארץ בספר יהושע וכן עוד רשימות רבות.
הלימוד מהרשימות השונות בתנ"ך אינו מובן מאליו. לפעמים יש לנו נטייה לעבור על הרשימות שכתובות בתנ"ך בפחות תשומת לב ולהתמקד בעניין העקרוני והעיקרי שניתן ללמוד מכל רשימה, אך כידוע לכולנו התנ"ך אינו ספר היסטוריה ואין מילה אחת מיותרת בתנ"ך.
בעיון בסוף פרשת בראשית ניתן למצוא את רשימת הדורות מאדם הראשון ועד נח. הדבר הבולט ברשימה זו הינה הגילאים המפליגים של אנשי עשרת הדורות הראשונים, אך הרש"ר הירש בפירושו לתחילת פרשת נח מסב את תשומת ליבנו לגילאים שבהם נציגי עשרת הדורות הללו זכו לצאצא.
אדם ילד את שת בגיל 130, שת ילד את אנוש בגיל 105, אנוש ילד את קינן בגיל 90 וכן הלאה, החריג ברשימה זו הינו נח שילד את שם חם ויפת בגיל 500.
רש"ר הירש מסביר שנח ראה את דורו המלא חמס והשחתת דרך וחשש מאוד מהבאת צאצאים לעולם מקולקל שכזה. הוא הסתובב בעולם במשך 500 שנה גלמוד ובודד וחיכה עם בניית ביתו הפרטי מהחשש לחינוך ילדיו.
עוד דוגמא לחשש כזה אנו מוצאים שנים רבות אחר כך אצל המלך חזקיהו, המלך חזקיהו היה מלך ירא ה' וצדיק שדאג רבות למצב הרוחני בממלכת יהודה. חזקיהו ראה בכח נבואתו שבנו יהיה המלך הרשע מנשה, שידרדר את המצב הרוחני של הממלכה שכה טיפח.
החליט חזקיהו שלא יבנה בית ולא יתחתן על מנת למנוע מצב נורא זה.
לפי חז"ל, הקב"ה ראה את בחירתו של חזקיהו ושלח את הנביא ישעיהו להודיע לו שהוא ימות בגלל שלא נשא אישה. המלך חזקיהו החל בחזרה בתשובה והתחנן לקבל הזדמנות נוספת. ישעיהו נשלח מיד בחזרה והודיע לחזקיהו שיקבל עוד 15 שנות חיים בגלל חזרתו בתשובה.
לפי המדרש חזקיהו ביקש לשאת את ביתו של ישעיהו כדי שבזכות צדקותם יש סיכוי שהבן שיוולד לו יהיה גם הוא צדיק. לבסוף נולד מנשה (עם אחיו) ובגיל 12 הוא הומלך למלך על ממלכת יהודה והוא עשה הרע בעיני ה' ושב ועצר את כל ההתקדמות הרוחנית שחזקיהו השיג בעמל רב.
שמא יתכן הדבר בגלגולי ההנהגה האלוקית, שאם חזקיהו לא היה מתמהמה עם הנישואין שלו בצל החשש, והיה יולד את מנשה בגיל צעיר יותר, הוא היה יכול לחנך אותו במשך יותר מ12 שנה ולדאוג לכך שמנשה יהיה מלך צדיק. כך שיתכן שמה שראה מלך צדיק וקדוש זה ברוח הקודש כלפי העתיד, הוא תוצאה של החלטתו עצמה בהווה שלא להוליד וממילא לא לחנך מספיק זמן. לכן התרעם ישעיה, עליך להתרכז בצו האלוקי של ההווה ולא לחשב חשבונות של צפיית העתיד השמור להנהגת השם.
נוסף לכל זאת, מרתקים הם דברי רבותינו שמנשה שב בסוף ימיו אל השם. יוצא אם כן, שהאמון בהצלחת החינוך על אף צפיית העתיד הפסימית, הובילה לשינוי העתיד הצפוי והיטיבה אותו.
ובחזרה לנח, כל דורו של נח הושמד במבול. היחידים שנכנסו לתיבה והוצלו היו נח ואשתו וכל בניו.
איזו הצלחה חינוכית! רוב בניו לא הושפעו מרוחות הזמן ומלחץ חברתי שלילי שהיה בדורם. כל אחד מבניו פנה לכיוון אחר ונכדו אף עשה בנח מעשה איום ונורא אך ההחלטה על כך היתה של כנען עצמו.
ההורה יכול רק להציב דוגמא אישית טובה ולהאמין בכוחות שהקב"ה נתן בילדיו, ובכך לקיים את הצו האלוקי- "ושיננתם לבניך". וההמשך נתון כבר ביד השם ובבחירת הילד.