וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: (כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: (פרק ט,כ)
מובא במדרש (בראשית רבה פרשה לו, ג):"אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, נח משנקרא 'איש צדיק' נקרא 'איש אדמה', אבל משה משנקרא 'איש מצרי' נקרא 'איש הא-להים'".
חייו של נח היו בירידה, פוחת והולך; בתחילה זכה לתואר המכובד "איש צדיק" (ו, ט), אך לאחר מכן נקרא "איש האדמה", כינוי המבטא חומריות יתירה. לעומת זאת חייו של משה היו בעלייה, מוסיף והולך; כשברח מחרב פרעה למדין נקרא על ידי בנותיו של יתרו "איש מצרי", ובפרשת וזאת הברכה נקרא "איש הא-להים".
מה גרם לנח לשקוע ואילו למשה לזרוח?
כותב המשך חכמה:"יש שני דרכים בעבודת ה' יתעלה דרך אחד מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד ויש מי שעוסק בצרכי צבור ומבטל עצמו בשביל הכלל ומפקיר נפשו עבורם".
יש אדם שמרַכז את כל כוחותיו לעבודת ה', אין לו דין ודברים עם איש והוא עסוק אך ורק בהתקדמותו הרוחנית של עצמו. ולעומתו יש מי שעסוק בצרכי ציבור "ומבטל עצמו בשביל הכלל", ואין לו זמן בשביל עצמו. מי מהם יתקדם בעבודת ה' שלו יותר? לכאורה, התשובה המתבקשת היא שמי שמכין את עצמו ועמֵל הוא אשר יזכה לכך, בבחינת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. אולם כאן צפויה הפתעה:
"אם כן צריך לומר לפי המושג שזה שמתבודד יעלה מעלה מעלה וזה ירד ממדריגתו... ובכל זאת מצאנו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו לכן אמרו עליו (ע' סנהדרין קח) שאף הוא היה ראוי לכלייה ורק מתבודד לעצמו היה בכל זאת אחר שנקרא איש צדיק ירד ממדרגתו ונקרא איש האדמה, ומשה נקרא איש מצרי שהוכרח לִגְלוֹת. שזה מורה פחיתות בנפש הואיל ומסר עצמו על ישראל בהריגת מצרי נקרא איש אלקים, שהגיע לתכלית השלמות מה שיוכל האדם להשיג".
מסתבר שהתקדמות בתחום הרוחני אינה תולדה של התקדמות אישית והתבודדות, ונהפוך הוא, מסתבר שדווקא העיסוק בצרכי ציבור הוא שגורם למעלה רוחנית גבוהה. נח שהיה "מתבודד לעצמו" וגילה חוסר אכפתיות כלפי בני דורו, התחיל בצורה מבטיחה – "איש צדיק" – וירד לשפל המדרגה – "איש האדמה". ומשה רבנו האיר וזרח עלה ונתעלה מ"איש מצרי" ל"איש האלהים" בזכות ש"מסר עצמו על ישראל", בזכות האיכפתיות, בזכות הדאגה לכלל. יתכן לשער שהדבר נובע מכך שהעיסוק בצרכי ציבור מוציא מהכח אל הפועל כוחות שאין ביכולת האדם להוציאם בעצמו לבדו.