להחזיר את מוסד העבדות היהודי

הרעות שהביאה עמה העבדות נבעו לא מחוקי העבדות אלא מרשעת האדונים שהתאכזרו לעבדיהם ולא חסו על חייהם ורגשותיהם. על כן במקום לאסור את העבדות הלכה התורה בדרך כפולה לתיקון המעוות

הרב יעקב פילבר
כב בשבט התשעד
,
23 בינואר, 2014 15:42

צילום:

מתוך המקורות נראה שאין רוח התורה נוחה ממציאות העבדות, כדברי קהלת (ח ט): "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" די להזכיר את תשובתו של רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו ששאלוהו: "מה ראה העבד הזה להירצע באזנו יותר מכל איבריו? אמר להם: אוזן ששמעה מהר סיני 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם, אוזן ששמעה לפני הר סיני 'כי לי בני ישראל עבדים' והלך זה וקנה אדון אחר, לפיכך תבוא האוזן ותירצע, לפי שלא שמר מה ששמע" (ירושלמי קידושין פ"א ה"ב) וכדברי הנביא ירמיה (לד י): ". . .וכל העם אשר באו בברית לשלח איש עבדו ואיש את שפחתו חופשים לבלתי עבוד בם עוד". ונשאלת השאלה אם התורה רואה את העבדות בצורה כה שלילית מדוע אעפ"כ היא מתירה אותה, האם אין בכך מתן לגיטימציה לדבר שלילי?

דיני העבדות הם אחת הדוגמאות איך על האנושות לסגור את הפער בין המצוי והרצוי, בפני האדם ישנן שתי אפשרויות איך לסגור את הפער, האחת להתעלם מהגורמים שהביאו למצוי השלילי ולהוציאו מחוץ לחוק, בתקווה שמהלך זה יביא לביטולו. ויש דרך אחרת והיא להתיר ל"מצוי" לבא בקהל אך תוך הגבלתו בחובות השומרות על צלם האדם וזכויותיו. בנושא העבדות הלכה התורה בדרך השניה, דוגמא לכך אנו מוצאים בדבריו של הראי"ה קוק (עיין אגרות ראי"ה ח"א עמ' צה, וכן בספרו "עין איה" ברכות פרק ב' אות טז, ופרק ז' אות כג-כד) המסביר מדוע אם העבדות היא שלילית מדוע לא אסרה התורה את העבדות? וההסבר שלו היא מפני שגם אם היתה התורה אוסרת באופן פורמאלי את העבדות היא היתה ממשיכה להיות קיימת בטבע בני האדם, שהרי מציאותם של עניים ועשירים, חלשים וגיבורים היא חלק ממציאות חיינו, ועל פי המשפט הנהוג יכולים העשירים לשכור לעצמם בכספם עובדים עניים לעבודתם, והשכירים הללו מצד ההכרח הכלכלי הם בפועל עבדים בטבע. וכיון שמצבשל עובד ומעביד היה ממשיך להתקיים, יש מקום להתבונן ולבחון האם בכל מקרה מצבו של הפועל השכיר טוב יותר משל העבד? ומסקנתו היא שלפעמים העבדות שע"פ התורה באה לתקן כמה תקלות שצפויות דווקא לעובד השכיר.

כדוגמא לעדיפותו של העבד על הפועל השכיר מביא הראי"ה (שם) את המקרה הבא: כיום אנו צריכים להערות מוסריות ולהתקנת תקנות בטיחות כדי להגן על חיי העובדים, בתקופה הקדומה כאשר לבו של העשיר היה אטום והוא היה לועג לכל דרישות צדק ומוסר, אם היה העשיר שוכר פועלים הוא היה נמנע מלהתקין אוורור ותאורה במנהרה שעובדים בה פועליו השכירים. וגם אם כתוצאה ממצב זה יתקצרו חייהם של אלפי פועלי המכרה, או יעשו חולים מחוסר האוורור, הוא יעדיף שלא להוציא מכיסו אלפי שקלים לכונן את המנהרה במצב טוב יותר ובטוח יותר. ואפילו אם לפעמים תתמוטט המכרה ויקברו בה חיים עובדיה, גם אז לא ישים לבו לכך כי ימצא להם תחליף בפועלים אחרים נשכרים שימלאו את מקומם. שונה הדבר כאשר העבודות הללו נעשות עפ"י חוק העבדות, שלפיו העובדים במכרה הם קנין כספו של האדון, אז הדאגה לשלומם ואושרם של העבדים הוא אינטרס של האדון, "כי כספו הוא", ודאגתו להם תהיה כדאגתו להונו וכספו, במקרה זה עדיפה העבדות הפורמאלית המתקנת את עיוותי העבדות הטבעית ומחזירה אותה למוטב.

הרעות שהביאה עמה העבדות נבעו לא מחוקי העבדות אלא מרשעת האדונים שהתאכזרו לעבדיהם ולא חסו על חייהם ורגשותיהם. על כן במקום לאסור את העבדות הלכה התורה בדרך כפולה לתיקון המעוות: מצד אחד מחנכת התורה את עם ישראל להיות מצוין במידותיו הטובות שינהג עם זולתו בדרכי חמלה ואחווה. ויחד עם זאת הטילה מגבלות חוקיות על העבדות. ראשית הגבילה את זמן העבדות לשש שנים. וגם לתקופה זו לא כל אחד יכול למכור את עצמו אלא בשני מקרים בלבד: האחד, אדם שגנב ואין לו לשלם את הקרן, אז בית דין מוכרים אותו בגנבתו (אפשר לראות זאת כ"מאסר בית" לשילום החוב). והשני, המוכר עצמו לרצונו, וגם זאת במקרה שהעני ביותר עד שלא נשאר לו כלום ואפילו כסות, רק אז נתנה לו התורה רשות למכור את עצמו, וגם אז אינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע את דמיו או לקנות בהם סחורה או לפרוע בהם חובו, אלא רק לצרכי אכילה בלבד

25.01.2018

1. חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם! (palmoni777)

מדוע "אם היתה התורה אוסרת באופן פורמאלי את העבדות היא היתה ממשיכה להיות קיימת בטבע בני האדם"? מדוע לא לבטלה כליל? אין זאת אלא מכה מתחת לחגורה בזכות סבא נוח שצפצף במצח נחושה על מצות "פרו ורבו", ועל תכלית האדם ומטלתו "וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ"! לכשתמצי לומר: חוזר על האשה, או על האדמה. ואומר: "וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם׃". והשיכור הלז, אף כאשר נצטווה "כָּל־הַחַיָּ֨ה אֲשֶֽׁר־אִתְּךָ֜ מִכָּל־בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ הַיְצֵ֣א אִתָּ֑ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃" שלח את הבהמה הטהורה לחפש 72 בתולות בג"ע.

אם מצינו איך ביצע אותו שיכור מצוות "וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃" במה שנוגע למין החי, אין מה לדבר איך ביצע פקודת "וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ"! במה שנוגע לבניו בני 100+. אין זאת אלא "כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו" שבמקום לזרז את בניו לפרות ולרבות כמצוות האל, החל פאולוס הקדוש לפתוח יקב, וההמשך ידוע. שלולי כן, היה נמנע מלקלל את זרעו "אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו" ומי יודע אולי בזכות זה היה מונע מהיוונים ומהרומאים (כיתים) בני יפת, מלשכון באוהלי שם, ולטמא את בנות היהודים ע"י ההגמון.

10 דורות מנוח ועד אברהם שלא דיי שצפצף במצח נחושה על פקודת האל "פרו ורבו" goo.gl/yKyy6N אלא ברוב חוצפתו לא דיי שלא יצא חוצץ נגד מוסד העבדות, אלא אף אימץ אותו בחום. "וַֽיְהִי־ל֤וֹ... וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת". ואם מטעם שהרגיש את עצמו מיוחס, מה פלא אם "כֹּה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מְכֹרֹתַ֙יִךְ֙ וּמֹ֣לְדֹתַ֔יִךְ מֵאֶ֖רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֑י אָבִ֥יךְ הָאֱמֹרִ֖י וְאִמֵּ֥ךְ חִתִּֽית". ז"א שאשתו של תרח בגדה בבעלה עם אמורי, ואימה של שרה בגדה בבעלה עם חיתי, מסתמא עם עבדים כברכת השיכור נוח. ומה פלא אם נתבשר בבשורת "יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃".

לדעת חז"ל, נירון קיסר "אמר ליה לינוקא [אמר לו לתינוק]: פסוק לי פסוקיך שלמדת היום. אמר ליה [לו] את הפסוק: "ונתתי את נקמתי באדם ביד עמי ישראל" אמר נירון: קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה [הקדוש ברוך הוא רוצה להחריב את ביתו], ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא [והוא רוצה לקנח את ידיו באיש הזה, בי], שלבסוף איענש על שהייתי השליח לעשות זאת". ואם לדעתם היה לנירון קיסר השכל לפרוש, לא כן אצל אותו עם משועבד בבית עבדים. שאם מלכתחילה התנדבו לרצוח כל זכר בשכם, על טמאם את אחותם, ולבסוף קיבלו פקודה לרצוח בדם קר מלבד את עמלק, אלא אף את שבעה עממין על נשותיהם וטפם. תוך הסתייגות "וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֮ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ" ואם כבר הותירו את יושבי הארץ ויהיו למס, מה פלא אם קויים בהם "וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃".

חד אמר תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי, [שנים עשר אלף איש וששת אלפים קשתים] וחד אמר תריסר אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי קשתויי, [שנים עשר אלף איש ומהם ששת אלפים קשתים] באו מתרמוד. בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על בנות ירושלים שנאמר: נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה". ומטעם זה נמנע רב יהודה מלהשיא את רב יצחק בנו אשה, בהיות ולא מצא בכל בנות היהודים אשה כשרה שלא מזרע התרמודיים. ואותם תרמודיים אשר חגגו על בנות ירושלים בקיימם בהם מצוות "יפת תואר", אם מדובר בעבדי שלמה אשר שוכנו בתרמוד, אין זאת אלא שאנו כולם כולל כולם מזרע שבעה עממין. ואם אנו מקבלים בשוויון נפש ובהבנה רצח של שבעה עממין רק כי זה כתוב בתורה, אז מה לנו ולהתרעם על צאצאי עשרת השבטים המתבוללים, בקיימם בצאצאי שבעה עממין מצוות "לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה"!

"בזר עמים קרבות יחפצו: מי גרם להם לישראל שיתפזרו בין עובדי כוכבים? קרבות שהיו הפצין בהם"!
"בְּעֶבְרַת יְהוָה צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל־אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ׃
וַיִּגְזֹר עַל־יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל־שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר־זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ׃
מְנַשֶּׁה אֶת־אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת־מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל־יְהוּדָה בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה׃"
וההסטוריה הוכיחה את עצמה מה עוללו אותם מתבוללים לבני התערובות אשר דבקו ביהודים. אם בשני החורבנות, אם במסעי הצלב, ואם בנאצים, ואם בפלסטינאצים, ועוד ידם נטויה. ובמקום להודות שהעולם התפקח ובטל מוסד העבדות, קול ענות אנכי שומע בשבח מוסד זה. ומה פלא אם לאותו עם שלא היה לו שכל להזדעק "הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶֽחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ" אז מדוע ישלוט איש באחיו בגלל ברכת אותו שיכור המתגולל באוהלו, מה פלא אם אף את התענוג הלזה ישלל מהם. "וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא־תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה׃".

זה העם היוצא ממצרים. בשורת עבדות הם אמורים לשמוע? ושמא ואוליי לקיים בהם שבועת האל להם ולאבותיהם ליתן להם נחלת שדה וכרם. ולפי מספר צאצאיהם, כנראה שלא יהיו זקוקים כלל וכלל לעבדים כדי לבצע את המטלה האנושית "לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם׃" וכ"ש שלא יהיו זקוקים לשפחות מין. אך ומה לעשות? והם קיבלו "חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם׃" חוקי שמיטת הארץ ושמיטת כספים. שאו אז יבואו לידי מעשה מצוות "וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ"!

"וַיֶּ֛גֶל הַשְּׁאֵרִ֥ית מִן־הַחֶ֖רֶב אֶל־בָּבֶ֑ל וַֽיִּהְיוּ־ל֤וֹ וּלְבָנָיו֙ לַעֲבָדִ֔ים עַד־מְלֹ֖ךְ מַלְכ֥וּת פָּרָֽס׃
לְמַלֹּ֤אות דְּבַר־יְהוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד־רָצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כָּל־יְמֵ֤י הָשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃" ומדוע לא שבתה הארץ + 21 שנה מעת מציאת ספר התורה בידי שפן הסופר "בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ"? "וַיַּעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּלֶךְ עַֽל־הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת־הַבְּרִ֣ית ׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה לָלֶ֜כֶת אַחַ֤ר יְהוָה֙ וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֺתָ֜יו וְאֶת־עֵדְוֺתָ֤יו וְאֶת־חֻקֹּתָיו֙ בְּכָל־לֵ֣ב וּבְכָל־נֶ֔פֶשׁ לְהָקִ֗ים אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖ים עַל־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה" על איזה ספר מדובר? אם לא "וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם-שמטים ויובלות ברכות וקללות". שבתו"כ. שבמקום לזעוק חמס על ספר הברית, שהלוא לא נצטווה משה אלא לעלות ההרה תכף ומיד, ולמנות את שבעים הזקנים לשופטים בישראל. goo.gl/jgdK2h ובמקום זה החל בעריכת טקסים פגאניים מבלי שנצטווה. כך שאין זה פלא שאף כי העיד עליהם הכתוב "וַיַּעֲמֹ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית׃" עכ"ז אלהים לא קיים את ספר הברית. וכי מי ביקש ממשה לקוראו בפני העם?

"הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה אַחֲרֵ֡י כְּרֹת֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ בְּרִ֗ית אֶת־כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בִּירֽוּשָׁלִַ֔ם לִקְרֹ֥א לָהֶ֖ם דְּרֽוֹר׃ לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֧ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֛וֹ הָעִבְרִ֥י וְהָעִבְרִיָּ֖ה חָפְשִׁ֑ים לְבִלְתִּ֧י עֲבָד־בָּ֛ם בִּיהוּדִ֥י אָחִ֖יהוּ אִֽישׁ׃" וכולם נזעקים חמס על כי "וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיָּשִׁ֗בוּ אֶת־הָֽעֲבָדִים֙ וְאֶת־הַשְּׁפָח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר שִׁלְּח֖וּ חָפְשִׁ֑ים וַֽיִּכְבְּשׁ֔וּם לַעֲבָדִ֖ים וְלִשְׁפָחֽוֹת׃" האם משהו בדק אם קויימה מחצית מהבטחת ספר הברית? אין טעם. שאף כי:
"הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ שִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את וְדִבַּרְתָּם֙ אֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְעַל־יֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָר֣וּר הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמַ֔ע אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֥ית הַזֹּֽאת׃ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶ֡ם בְּי֣וֹם הוֹצִיאִֽי־אוֹתָ֣ם מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ מִכּ֨וּר הַבַּרְזֶ֜ל לֵאמֹ֗ר שִׁמְע֤וּ בְקוֹלִי֙ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אוֹתָ֔ם כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּ֖ה אֶתְכֶ֑ם וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ לְמַעַן֩ הָקִ֨ים אֶת־הַשְּׁבוּעָ֜ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם לָתֵ֤ת לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֛ב וּדְבַ֖שׁ כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאַ֥עַן וָאֹמַ֖ר אָמֵ֥ן ׀ יְהוָֽה׃" ואומר: "כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַֽעַלְלֵיכֶ֑ם וַאֲשַׁכְּנָ֣ה אֶתְכֶ֔ם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃"! ז"א שבזמן מציאת ספר הברית, ירמיה היה בירושלים. ולא יצא למסע אלונקות להחזיר את עשרת השבטים. והובטח, שאילו ייטיבו דרכיהם, או אז יקים ה' את הבטחתו לאבות. וזאת תוך התעלמות מחטאי מנשה, שכנראה לא יובאו בחשבון.

"וַיֵּ֣לֶךְ חִלְקִיָּ֣הוּ הַ֠כֹּהֵן וַאֲחִיקָ֨ם וְעַכְבּ֜וֹר וְשָׁפָ֣ן וַעֲשָׂיָ֗ה אֶל־חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת ׀ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־תִּקְוָ֗ה בֶּן־חַרְחַס֙ שֹׁמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יֹשֶׁ֥בֶת בִּירוּשָׁלִַ֖ם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַֽיְדַבְּר֖וּ אֵלֶֽיהָ׃ וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִמְר֣וּ לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יֹֽשְׁבָ֑יו אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר קָרָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ תַּ֣חַת ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֙עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וְנִצְּתָ֧ה חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ וְאֶל־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַשֹּׁלֵ֤חַ אֶתְכֶם֙ לִדְרֹ֣שׁ אֶת־יְהוָ֔ה כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּ אֵלָ֑יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתָּ׃ יַ֠עַן רַךְ־לְבָ֨בְךָ֜ וַתִּכָּנַ֣ע ׀ מִפְּנֵ֣י יְהוָ֗ה בְּֽשָׁמְעֲךָ֡ אֲשֶׁ֣ר דִּבַּרְתִּי֩ עַל־הַמָּק֨וֹם הַזֶּ֜ה וְעַל־יֹשְׁבָ֗יו לִהְי֤וֹת לְשַׁמָּה֙ וְלִקְלָלָ֔ה וַתִּקְרַע֙ אֶת־בְּגָדֶ֔יךָ וַתִּבְכֶּ֖ה לְפָנָ֑י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י שָׁמַ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה׃ לָכֵן֩ הִנְנִ֨י אֹֽסִפְךָ֜ עַל־אֲבֹתֶ֗יךָ וְנֶאֱסַפְתָּ֣ אֶל־קִבְרֹתֶיךָ֮ בְּשָׁלוֹם֒ וְלֹא־תִרְאֶ֣ינָה עֵינֶ֔יךָ בְּכֹל֙ הָֽרָעָ֔ה אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מֵבִ֖יא עַל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיָּשִׁ֥יבוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָֽר׃"

משהו מוזר.
במקום שירמיה יצוה להרוג את נביאת השקר, בהכזב נבואתה "לָכֵן֩ הִנְנִ֨י אֹֽסִפְךָ֜ עַל־אֲבֹתֶ֗יךָ וְנֶאֱסַפְתָּ֣ אֶל־קִבְרֹתֶיךָ֮ בְּשָׁלוֹם֒ וְלֹא־תִרְאֶ֣ינָה עֵינֶ֔יךָ בְּכֹל֙ הָֽרָעָ֔ה אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מֵבִ֖יא עַל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה", הרי הוא מעז למתוח ביקורת על צדקיהו המלך.

יאשיהו, במקום שהקים את האינקווזיציה, במקום לשלוח אליהם את שני הליצנים חולדה וירמיה, ולחקור איזה מהם נביא שקר, כמשפט התורה: "אַ֣ךְ הַנָּבִ֡יא אֲשֶׁ֣ר יָזִיד֩ לְדַבֵּ֨ר דָּבָ֜ר בִּשְׁמִ֗י אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּיתִיו֙ לְדַבֵּ֔ר וַאֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔ר בְּשֵׁ֖ם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וּמֵ֖ת הַנָּבִ֥יא הַהֽוּא׃ וְכִ֥י תֹאמַ֖ר בִּלְבָבֶ֑ךָ אֵיכָה֙ נֵדַ֣ע אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְהוָֽה׃ אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֗ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה הַדָּבָר֙ וְלֹ֣א יָב֔וֹא ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְהוָ֑ה בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא לֹ֥א תָג֖וּר מִמֶּֽנּוּ׃-כשיקום נביא לדבר דבר בשם ה', ויקום גם כן נביא אחר בשם השם יתברך, ויסתור דברי הראשון, שאז מפני הסתירה שביניהם תצטרך הבחינה. והוא, שכאשר ידבר הנביא רצוני לומר: כל אחד מהם ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' ויודע שהוא נביא השקר ויהרג"! (אבארבנאל) ואם לא שם ליבו שנבואת שני ליצני החצר סותרות, אז מה פלא שאף כי "וְכָמֹהוּ֩ לֹֽא־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל־יְהוָה֙ בְּכָל־לְבָב֤וֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכָל־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹֽא־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ׃" אעפ"כ מת בשיבה טובה כמאמר האל בידי חולדה "וַיֹּרוּ֙ הַיֹּרִ֔ים לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ.... וַיָּ֕מָת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקִבְר֣וֹת אֲבֹתָ֑יו וְכָל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם מִֽתְאַבְּלִ֖ים עַל־יֹאשִׁיָּֽהוּ׃"

יהויקים, יכניה, וצדקיהו. במקום להרוג את נביא השקר ירמיהו שאף כי העיד עליהם הכתוב: "וַיַּעֲמֹ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית׃", עכ"ז הוכזבה נבואתו, במקום זה הם העדיפו להרע את מעשיהם. ומכאן ראיה שצדקיה לא קיים את מצוות המלך "וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם׃ וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו" שלולי כן היה הורג את ירמיה ולו רק בגלל שחידש חילוק לא שערום אבותינו בדין נביא שקר. "הַנְּבִיאִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֧וּ לְפָנַ֛י וּלְפָנֶ֖יךָ מִן־הָֽעוֹלָ֑ם וַיִּנָּ֨בְא֜וּ אֶל־אֲרָצ֤וֹת רַבּוֹת֙ וְעַל־מַמְלָכ֣וֹת גְּדֹל֔וֹת לְמִלְחָמָ֖ה וּלְרָעָ֥ה וּלְדָֽבֶר׃ הַנָּבִ֕יא אֲשֶׁ֥ר יִנָּבֵ֖א לְשָׁל֑וֹם בְּבֹא֙ דְּבַ֣ר הַנָּבִ֗יא יִוָּדַע֙ הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר־שְׁלָח֥וֹ יְהוָ֖ה בֶּאֱמֶֽת׃" ואילו לפי מצוות התורה: "אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֗ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה הַדָּבָר֙ וְלֹ֣א יָב֔וֹא ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְהוָ֑ה בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא לֹ֥א תָג֖וּר מִמֶּֽנּוּ׃" ללא כל חילוק בין נבואה טובה לרעה. אז אין לתמוה מדוע "וַיִּשְׁחַ֧ט מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־בְּנֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ לְעֵינָ֑יו וְגַ֛ם אֶת־כָּל־שָׂרֵ֥י יְהוּדָ֖ה שָׁחַ֥ט בְּרִבְלָֽתָה׃".

מוזר ביותר האשמה והוצאת הדיבה של רש"י על אבותינו. שלמרות העדת הכתוב: "וַיַּעֲמֹ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית׃", עכ"ז העז לכתוב שקר גס מאין כמותו "דורו של יאשיה מראין עצמם שהם צדיקים והם רשעים היו צרים צורות של עכו"ם על דלתותיהם מבפנים חציה על זו וחציה על זו וכשהיו מבערי עכו"ם בודקים היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה:" וזאת למרות שפיהם ענה בם: "וַיַּעֲנ֣וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֗הוּ כָּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַיֹּֽדְעִים֙ כִּֽי־מְקַטְּר֤וֹת נְשֵׁיהֶם֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְכָל־הַנָּשִׁ֥ים הָעֹמְד֖וֹת קָהָ֣ל גָּד֑וֹל וְכָל־הָעָ֛ם הַיֹּשְׁבִ֥ים בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֖יִם בְּפַתְר֥וֹס לֵאמֹֽר׃ הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֵלֵ֖ינוּ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמְעִ֖ים אֵלֶֽיךָ׃ כִּ֩י עָשֹׂ֨ה נַעֲשֶׂ֜ה אֶֽת־כָּל־הַדָּבָ֣ר ׀ אֲשֶׁר־יָצָ֣א מִפִּ֗ינוּ לְקַטֵּ֞ר לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַיִם֮ וְהַסֵּֽיךְ־לָ֣הּ נְסָכִים֒ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֜ינוּ אֲנַ֤חְנוּ וַאֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מְלָכֵ֣ינוּ וְשָׂרֵ֔ינוּ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וַנִּֽשְׂבַּֽע־לֶ֙חֶם֙ וַנִּֽהְיֶ֣ה טוֹבִ֔ים וְרָעָ֖ה לֹ֥א רָאִֽינוּ׃ וּמִן־אָ֡ז חָדַ֜לְנוּ לְקַטֵּ֨ר לִמְלֶ֧כֶת הַשָּׁמַ֛יִם וְהַסֵּֽךְ־לָ֥הּ נְסָכִ֖ים חָסַ֣רְנוּ כֹ֑ל וּבַחֶ֥רֶב וּבָרָעָ֖ב תָּֽמְנוּ׃" וזאת במקום לשאול איה דברי ספר הברית אשר כרת עימם בחורב?

תכליס, במבט לאחור. האם חוקי השמיטין והיובלות היו בגדר חוקים ומשפטים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם? או שימות בהם מות איטי ואכזר? אם לשם כך הוציאם ממצרים, אוליי מוטב שהיה משאירם שם. אלא מה? הם רצו להשאיר את מוסד העבדות. ואם לא התרעמו על חוק אכזרי זה של שמיטין ויובלות שיביאום לידי רכישת עבדים, בתואנת "לי זה לא יקרה", אז מה פלא אם התהפך עליהם הגלגל.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב רפי פרץ. ידליק נר לזכר תלמידו צילום: נעם רבקין פנטון, פלאש 90

שר החינוך נרתם לבקשת מרים פרץ וידליק נר לזכר בנה אלירז

קרא עוד