"ואתם ידעתם את נפש הגר – כי גרים הייתם בארץ מצרים"

הגרים שמצטרפים אלינו לחברה היהודית ולחברה הדתית מביאים איתם מטען שצברו בכל השנים שקדמו לשינוי שעשו בחייהם. ואנחנו בוחרים שוב ושוב להתמקד בזרות שלהם. אולי הגיע הזמן לשינוי?

שירה ספיר
כו בשבט התשעו
,
05 בפברואר, 2016 9:13
Shutterstock Waj

Shutterstock Wajצילום: Shutterstock Waj

כשאלישבע פגשה את החברה החדשה של אבנר, בנה הבכור, היא חייכה חיוך קטן ושתקה. לאחר שהלכה קראה לאבנר לשיחה.

"תראה אבנר, שרית בחורה נפלאה ומאד נחמדה, אבל מגיע לך משהו טוב יותר. תקשיב, היא גם עולה חדשה, אין לה כאן אף אחד בארץ ויותר מזה, היא גיורת. אין בעיה שתישארו ידידים, אבל לא רלוונטי שתקים איתה משפחה!"

(כל השמות בדויים, מבוסס על סיפור אמיתי)

*****

התלמוד מספר לנו סיפור מופלא על פגישתם של רבי יוחנן וריש לקיש בנהר. ריש לקיש חושב שרבי יוחנן שרוחץ בנהר, הוא אשה ומזנק מעל גדת הנהר כדי להגיע אליו ושם מגלה להפתעתו שאינו אישה, אלא איש. רבי יוחנן משכנע אותו לנצל את כוחו כמנהיג השודדים ללימוד תורה בתמורה לנישואים עם אחותו שיפה ממנו וריש לקיש נעתר לבקשתו. לאחר שנים רבות של התנצחות בבית המדרש, שניהם נקלעים למחלוקת על הגדרת כלים בהקשר של חרבות. בלי להיכנס לפרטי המחלוקת, רבי יוחנן זורק לריש לקיש - טוב, אתה שודד, אתה מבין בחרבות. ריש לקיש נפגע ונופל למשכב ונפטר אחרי שרבי יוחנן מסרב לבקש עליו רחמים. הסוף המפתיע הוא כאשר רבי יוחנן משתגע מצער על מותו של חברו ולבסוף נפטר מאותו צער.

מה כל כך ציער את רבי יוחנן שאך לפני זמן קצר כל כך כעס על חברו שפגע בו עד שמת וסירב לבקש עליו רחמים? נראה שרבי יוחנן חושב שמשהו מהותי באופי השודד של ריש לקיש מעולם לא עזב אותו ולפיכך הוא כבר איננו ראוי (ואפשר לומר שאף רטרואקטיבית) להיקרא חוזר בתשובה. החזרה בתשובה של ריש לקיש לא הייתה כנה. אבל אחרי פטירתו של ריש לקיש הוא חוזר בו ומבין איזו טעות הוא עשה. ברור שריש לקיש, עם כל התרומה העצומה שלו לעולם התורה חזר בתשובה גמורה, עזב את דרכו כשודד ונהיה מסור לחלוטין לתורה. אבל הוא לא מחק את העבר שלו. הוא לקח את היכולות, הידע והמטען שהוא קיבל בכל השנים שבהם היה שודד ומסב אותם. עד עכשיו הם שימשו אותו למעשים רעים מעכשיו הם משמשים אותו ככלים ללימוד תורה. אחרי האובדן של חברו וההתמודדות עם לימוד תורה בלעדיו רבי יוחנן מבין סוף סוף את הדרך שבה דווקא המטען הזה הוסיף כל כך ללימוד שלהם. ההתנגדויות של ריש לקיש, הויכוחים והמחלוקות שלהם עזרו לו להבין ולחדד טוב יותר את שיטותיו וכך התורה נהיתה עשירה יותר[1].

******

גם הגרים שמצטרפים אלינו לחברה היהודית ולחברה הדתית מביאים איתם מטען שצברו בכל השנים שקדמו לשינוי שעשו בחייהם. אנחנו בוחרים להסתכל עליהם בעיניים של רבי יוחנן לפני המהפך שחל בו. גם אנחנו חושבים שהמטען הזה מעיד עליהם שהם אינם כנים במעשיהם או בתהליך. אנחנו מפנים אליהם אצבע מאשימה ואומרים להם, איך אתם יכולים לרצות להיות באמת חלק בלתי נפרד מהקהילה שלנו כשאתם כל כך זרים?

אבל אנחנו מתעלמים מפרט חשוב. הגרים הללו בחרו באומץ לעזוב את העולם בו חיו כדי להתחיל חיים חדשים בישראל, כיהודים. כמה אומץ צריך כדי לצאת למסע שכזה שכולל בהרבה מקרים ניכור מהמשפחה והחברים, או לכל הפחות בדידות בארץ חדשה וזרה. ארץ שבה עדיין לא יודעים איך להתייחס לזרים, עולים חדשים. אני מתקשה להבין מדוע החברה שלנו מסתכלת על האנשים הללו כעל סוג ב', אנשים פחות טובים או ראויים. אחרי כמה שנים של היכרות אישית עם מתגיירים מכל הסוגים האפשריים אני יכולה להעיד בבירור - מדובר בשמנה וסלתה של הארץ, העידית שבעידית. אנשים שעשו בחירה מודעת לקחת אחריות על העתיד שלהם ושל הילדים שלהם. בחרו לעזוב, לעשות שינוי, לשנות את כל עולם האמונות והדעות שלהם.

אני מייחלת לשמוע שיחות הפוכות שבהן האמא, הדודה או הסבתא לוקחות את הבן, האחיין, הנכד ואומרות לו "תשמע אבנר, שרית בחורה מדהימה. אנחנו כל כך גאים בה על הצעד האמיץ שהיא עשתה. זכינו - שהיא תהיה חלק מהמשפחה שלנו. "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה".

שירה ספיר, מורה ב'עמי' אולפני גיור בתל אביב.



[1] מבוסס על פירושו של ד"ר עידו חברוני לסיפור במאמרו, "זונה וליסטים בבית המדרש", בכתב העת תכלת. http://tchelet.org.il/article.php?id=394&page=2

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרכבת החשמלית בתחנת ההגנה צילום: דוברות רכבת ישראל

בקרוב: בלאגן ברכבות במרכז הארץ

קרא עוד