וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ

פרשתנו פותחת בבואו של יתרו עם צפורה אשת משה ושני בניה למחנה ישראל.

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים. (פרק יח, א-ה).

פרשת השבוע פרשת ויתרו

מה גרם לו ליתרו לבוא? ובלשונם של חז"ל: "מה שמועה שמע ובא?"

לכאורה, מפורש הדבר בכתוב, שיתרו שמע "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". אך מה משמעותו של המשפט המסורבל הזה? האם אין כאן כפילות מיותרת?

מבאר הרלב"ג (מהדורת מעליות, עמ' 292):

"אמר שכבר שמע יתרו כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עַמּוֹ מהנפלאות כאשר הוציא את ישראל מיד מצרים".

יתרו שמע רק את סופו של סיפור היציאה ממצרים, רק את הנפלאות אשר נעשו ביציאה עצמה. ומה הן הנפלאות הללו ששמע אודותם יתרו? ממשיך הרלב"ג:

"והנה שמע – לפי זה הפירוש – מכת בכורות, ומה שפסח ה' יתעלה על בתי בני ישראל לבלתי היות שם נגף למשחית, ומה שהשאילום המצרים בצאתם כלי כסף וכלי זהב ושמלות כי נתן ה' יתעלה חן העם בעיני מצרים; כי אלו הנפלאות עשה ה' יתעלה כאשר הוציאם מארץ מצרים.

יתרו קיבל תמונה בלתי שלימה אודות יציאת מצרים. הקב"ה הרג את בכורי מצרים ואת בכורי ישראל הציל, ואף גרם לכך שישראל ינצלו את מצרים. אין פלא שהדבר לא מצא חן בעיני יתרו.

"ויִדְמֶה שלא היה נכון בעיניו הדבר, כי לא יהיה זה מהיושר בחוק ה' יתעלה כשלא יִוָּדַע בו יותר מזה השיעור; ולזה שב משה לספר ליתרו את כל המכות שהביא ה' יתעלה על פרעה ועל מצרים בהדרגה, ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך מרדיפת פרעה וחילו אחריהם וממלחמת עמלק, ואז הודה יתרו לה' יתעלה וברך אותו, וראה כי ביושר הביא ה' יתעלה על המצרים מה שהביא מהרעות".

יתרו – לאור השמועה ששמע – חשב שמעשי ה' אינם הוגנים. אמנם יש לציין שיתרו לא הסתפק בשמועה אלא טרח ובא לברר את הענין. בזה גם מתבארים הפסוקים הבאים (ח-יב):

וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'. וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

מה הצורך לספר ליתרו את אשר כבר שמע? אלא שמשה סיפר ליתרו "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל", דהיינו את כל הסיפור מתחילתו; מהשליחות הראשונה אל פרעה, דרך סרבנותו של פרעה, ועד ליציאה עצמה. בשמיעת הסיפור המלא נוכח יתרו לדעת שכל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים היה בהדרגה. [את ההדרגה תיאר הרלב"ג בסוף פרשת וארא (עמ' 104-105)].

את כל זה סיפר משה לחותנו, ויתרו שמע ובעקבות זאת - ורק בעקבות זאת - "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם".

יתרו שמח מאד; אך יש לשים לב על מה שמח יתרו - "עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם".

מבאר הרלב"ג (עמ' 294):

"ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל – הרצון, שכבר שמח יתרו על כל הטובה שעשה ה' יתעלה לישראל, כי היא היתה הכוונה ברע שהביא ה' יתעלה על המצרים, ולא שמח ברע שהביא ה' יתעלה על המצרים מצד שהוא רע להם, אבל מצד שהוא טוב לישראל; כי אין מֵחוק השלם לשמוח על הרע מצד מה שהוא רע".

פרשת השבוע פרשת ויתרו

יתרו שמח על התועלת החיובית שצמחה לישראל מנפלאות ה' אך לא מהרע שנגרם למצרים – "כי אין מֵחוק השלם לשמוח על הרע מצד מה שהוא רע"; אדם שלם אינו שמח לאידם של אחרים.

הרלב"ג הדגיש ענין זה גם בחלק התועלות (עמ' 305):

"התועלת השמיני הוא במידות, והוא שאין ראוי לאדם שיהיה שמח לאיד, כי הרע הוא בלתי רצוי בעצמותו; ולזה לא יסודר מה' יתעלה רע אם לא מצד מה שבו מהטוב. ולזה סיפר ששמח יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' יתעלה לישראל, ולא שמח ברע שהגיע אל המצרים".

אכן, תועלת גדולה למדנו מיתרו - "הרע הוא בלתי רצוי בעצמותו", ולכן אין לשמוח שהגיע רע. אדם צריך להתרכז בטוב שמגיע מאת ה' ולהודות עליו.