כבר כמה זמן שהשאלה הזאת מציקה לי..
מה הקטע ביהדות, מה יותר חשוב - לעשות או לשמוע?
נכון שיש את המשפט "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" וכל זה, אבל תכלס היהדות היא דת כ"כ שכלתנית וחוקרת וכו, ופתאום במצוות אין לנו שום עניין של ללמוד אלא ישר "נעשה" ורק אחכ "נשמע" ונבין.
אז למה אני צריכה לעשות את זה? לקיים את כל המצוות ולהתפלל בבוקר ולהקפיד על האורך של החצאית גם אם כולם (!) משדרים לי הפוך?
אני צריכה להיות קשורה לתורה כדי לקיים את המצוות מרצון ולא מכוח האינרציה..
וזה שלפני 3000 שנה הנשמה שלי אמרה "נעשה ונשמע" לא כ"כ עוזר לי היום..
כשהעולם בחוץ כ"כ שונה מהעולם שלנו, אני צריכה סיבות טובות כדי להישאר כמו שאני..
תודה על ההתייחסות! :)
אם כבר שאלו שאלה כזאת אשמח לקישור, לא מצאתי..